אסיל ג'ורן מג'לג'וליה

תמלול הכתבה: אסיל ג'ורן מג'לג'וליה

אני אסיל, אסיל ג'ורן מג'לג'וליה, בת 21. עובדת כרגע בחנות קוסמטיקה וכלי בית במתחם ג'י בכפר סבא. מתעסקת בקולנוע ובאמנות בכללי. בתיכון למדתי בכפר הירוק, ששם הייתי במגמת קולנוע שלוש שנים. בכיתה י"ב ביימתי את הסרט הראשון, שהיה בערבית, שזה לא היה צפוי. גם אני לא ציפיתי שאני אשכרה אצליח להפיק סרט בערבית  זה שאין כל כך הרבה שחקנים ערבים בארץ, זה שאין כל כך יוצרים ערבים בארץ שאני אוכל לבקש מהם עזרה, ייעוץ כלשהו, אז זה לא היה קל.
אמא שלי ממש רצתה שאני אלמד בתיכון יהודי, כי היא רצתה שהעברית שלי תהיה מאוד חזקה, שאני אוכל להסתדר בהמשך של הלימודים באוניברסיטה וזה באמת הקל עלי מאוד כשהגעתי למכללה ואני בטוחה שגם יקל עלי מאוד כשאני אגיע ללימודי המשך לתואר ראשון. אבל כן זה לא היה הכי קל בעולם מן הסתם. אני חוזרת בסופו של כל יום לכפר שלי לערבית, ללא עברית שאני רגילה לדבר בבית ספר. וזה לא היה לגמרי קליל וכיפי ואחלה. היו תקלות אבל הצלחתי לעבור אותן. בסופו של דבר סיימתי את התיכון שם, והיה לי לא רע. מה שלא ממש הסתדר זה לשמור על הקשר עם האנשים שלמדתי איתם בתיכון אחרי שהם התגייסו. זה היה קצת יותר קשה, כי בואו נגיד שהצבא לא בדיוק גרם להם לשמור על דעותיהם ובוא נגיד שגם לדעתם, חזרתי לכפר וזה שהפסקתי להתערבב יותר מידי עם יהודים קצת מבחינתם קצת נהייתי קיצונית. אני פשוט קוראת לזה - נהייתי יותר מודעת למצב הפוליטי בארץ, נהייתי יותר ערנית למה שקורה, נחשפתי ליותר דברים. פשוט למדתי יותר על ההיסטוריה, למדתי יותר על המצב הקיים: בעזה, בשטחים, בארץ וזה לא היה קל. זה לא היה קל להיות בקשר עם אנשים, ללמוד איתם יום-יום שלוש שנים, וחלק גם למדתי איתם במכללה ואחרי המכללה גם התגייסו וגם נאלצתי לנתק איתם קשר וזה, זה פשוט - להיות עם אנשים שכאילו אתה יום-יום איתם, הם כמו משפחה בשבילך ואז פתאום הם כבר לא שם.

סוף תמלול הכתבה: אסיל ג'ורן מג'לג'וליה