לקיה – רקמת המדבר

תמלול הכתבה: לקיה – רקמת המדבר

חיסין א-סנע: אני פה אחת מהבנות של הכפר ובמיוחד מהיוזמות של הארגון. אנחנו היום עמותה לשיפור מעמד האישה הבדואית בלקיה, אבל לפני שהפכנו עמותה, אנחנו התחלנו כארגון, בנות צעירות, בנות שאכפת לנו מהחברה, אכפת לנו יותר מהאישה. התחלנו בהרבה דברים, למשל קייטנות לילדים בחופש הגדול. זה היה בשנת 87'. לימדנו את הנשים בתוך הבתים קרוא וכתוב, למרות שלא הייתה להן הזדמנות ללמוד, ערבית ועברית. שרצינו להוציא את הנשים האלה שעזרו לנו בארוחות הצהריים לילדים בחופש הגדול בשנת 87', והאישה על המקום לא יכלה להגיד כן, אני מסכימה לצאת לטיול. היו לנו 60 נשים, היה אישור מהבעלים ל- נשים שיצאו לטיול. ולנשים האלה זו הייתה הפעם הראשונה שהן יוצאות מהבית לטיול. הנשים האלה מתי יצאו מהבית בכלל? רק כשהיא חולה, לקופת חולים או כשהיא יולדת, לבית חולים. כשהיו אומרים שכשהאישה הבדואית באה ללדת בסורוקה כאילו היא באה לחגיגה... כן היא באה לחגיגה. כשהגענו לחיפה הייתה לנו הפתעה שיש נשים שזאת הייתה הפעם הראשונה שהן ראו את הים. כששאלו מה זה? ואמרנו להן זה ים, מה זה ים? כמות המים? לאן זה מגיע? ממש הייתה לנו הפתעה ואמרו לנו בנות, אפילו אתן הצעירות, אם לא היינו במסגרת לימודים, מי היה מוציא אותנו לטיול כזה? אבא, אח או דוד, אף אחד לא היה מוציא אותך לטיול כזה אם לא היית במסגרת של לימודים. חזרנו לפה ואמרנו שאנחנו רוצות להתמקד ולעזור כמה שיותר לאישה כי האישה היא הכל בתוך הבית, היא האמא, היא האחות, היא המחנכת, אז בשנת 92' נרשמנו כעמותה רשומה, אנחנו פה כעמותת נשים, עמותה ראשונה בנגב, היום עושים כל מיני פעילויות, מפגשים, נותנים יותר לאישה, שתדע את הזכויות שלה, לילדים שידעו את הזכויות שלהם, לבנות, לכל אחד שידע את הזכויות שלו. אם זה בבית, בקהילה, במדינה, שיש לו זכויות. עם ידע, יוכל לקבל הכל, בלי מודעות אנחנו נישאר חברה חלשה. יש הרבה אנשים שמכירים אותנו דרך רקמת המדבר. אם אנחנו נדבר רק על הרקמה, לא עשינו שינוי, שכל החיים האישה הבדואית רוקמת. לקחנו את הרקמה יותר כדי לעבוד על העצמת נשים, אישה כשהיא יוצאת מהבית, היא פוגשת עוד ועוד אנשים. התחלנו ברקמה עם 6 נשים, והיום בערך יש לנו 160 נשים שעובדות ברקמה. ההתנגדות מפה, מהקהילה הגברית היא לא רק בגלל שאנחנו עובדות ברקמה, כשראו מעבר לרקמה, אנחנו מכניסות לכל דבר, למשל נגד ריבוי נשים, נגד רצח נשים, וכל הדברים האלה, זה יותר שהפחיד. בהתחלה כשהיינו נכנסות למשפחות שהן לא מהמשפחה שלי, היו נותנים לילדים לצאת ולזרוק אבנים עלינו, "תגידו לבנות האלה שלא יכנסו עוד". אם אנחנו נכנסות אליהם לבתים, כאילו אנחנו באות לקלקל את הנשים שלהם. אנחנו באות, רוצות להדריך, לתת את ההדרכה כמו שצריך. רוצות בסוף שוויון בין האישה והגבר, ביני לבין אח שלי, בין אמא שלי לאבא שלי. כשיהיה שוויון ביניהם, אז אנחנו נהיה אחר כך חברה יותר מתקדמת.

סוף תמלול הכתבה: לקיה – רקמת המדבר