תמלול הכתבה: סדר חברתי 14-8-2013
מגיש: השבוע בסדר חברתי:
מי בממשלה הוא המצטיין בחקיקה אנטי חברתית?
יהודים וערבים - מעניקים רוח גבית לשיחות השלום.
מפגינים באל-מעסרה - האם דיאלוג עם הכובש אפשרי?
יהודים וערבים - מקימים בתי ספר משותפים.
עיריית תל אביב - סוגרת עסק עם מבקשי המקלט.
"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.
מי חברתי באמת?
מגיש: השבוע התבשרנו על הישג נוסף שהוא חלק מתוצרי המחאה שהחלה ב 2011 - עליה משמעותית בנוכחות חברי הכנסת בהצבעות בסוגיות חברתיות כלכליות. בכנסת הנוכחית כל חבר כנסת השתתף בממוצע ב-27 הצבעות, בהשוואה ל-12 בלבד בכנסת הקודמת. כך על פי "המדד החברתי", שהוא אמצעי למעקב שיטתי אחר הצבעות חברי הכנסת. ציון הח”כים מבוסס על הצבעותיהם במליאת הכנסת בעד או נגד הצעות חוק חברתיות-כלכליות. ח"כ דב חנין קיבל את הציון הגבוה ביותר במדד – 56. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, קיבל את הציון הנמוך ביותר - מינוס 6. מרצ היא הסיעה שקיבלה את הציון הממוצע הגבוה ביותר – 47, ואילו הבית היהודי קיבלה את הציון הנמוך ביותר – 6. המדד מאפשר הבחנה בין אלו המתיימרים להיות חברתיים אך סייעו בפועל לקידום חקיקה אנטי-חברתית, לבין אלו שעומדים מאחורי הצהרותיהם.
רוח גבית לשיחות
מגיש: השבוע התכנסו מאות ערבים ויהודים, למפגן תמיכה בשיחות השלום הקרבות. האירוע התקיים בשפרעם, עיר בעלת היסטוריה של דו קיום בין יהודים וערבים.
נפתלי רז: ראית במו עינייך, מאתיים יהודים ערבים תומכים בצורה פעילה בשלום גם על רקע הלחץ הכמעט הסטרי של הימין באמצע שיחות השלום להעלות אלף יחידות דיור חדשות במזרח ירושלים ובהתנחלויות כמו אריאל.
איריס דותן כץ: אני לא אופטימית ואני לא פסימית, אני חושבת ששיחות השלום הן שלב, שלום זה דרך, זה לא תוצאה, וכל מה שעכשיו זה רק הכנה לקראת השלב הבא, לקראת הצעד הבא, וגם מה שאנחנו עושים עכשיו וכאן זה שלום.
נפתלי רז: תשים לב שהיום לא השמאל המסורתי בלבד לוחץ על שלום, זה אלופים בצה"ל, זה חתני פרס ישראל, שמעת את חלקם כאן. זה הסופרים הכי טובים בישראל. זה לא השמאל. זו השדרה המרכזית של הציבור הישראלי.
מגיש: לצד השמחה והתקווה נשמעו גם קולות פחות אופטימיים, שהתייחסו לפלסטינים, קורבנות הסכסוך, שבאופן אירוני, אדמתם ממשיכה להינגס גם לקראת שיחות השלום.
פרופ' גבי סלומון: הם בכאב נורא, הם מדוכאים תחת כיבוש ושחוקים ממנו, ואפשר להבין אותם יפה מאוד שלפני שהם הולכים לפתור את בעיות העולם הגדול, הם רוצים לפתור את הבעיות המידיות שלהם. הכיבוש צריך להפסק, דבר ראשון. בוודאי לא הרחבת ההתנחלויות, שזו סתירה מוחלטת של אותו רעיון. אז אפשר ללכת לשיחות, למה לא. אפשר לשתות קפה ביחד, זה נפלא, רק זה לא רציני.
מגיש: הנה מה שאמרה לנו פטמה אברג'יה חברת הועדה העממית מהכפר אל-מעסרה, ביחס לשיחות השלום.
פטמה אברג'יה: הם שמים את עריקאת בפינה וגורמים לו לחתום על ויתורים. למה צריך משא ומתן! הם רק עושים צחוק מהפלסטינים. קרי הגיע, מה עשה קרי לפלסטינים?! אבו מאזן אמר, עצרו את בניית ההתנחלויות אבל תדירות בניית ההתנחלויות עולה במהירות רבה. אנחנו העם הפלסטיני אלה שסובלים מכל זה. המנהיגים, לא אכפת להם מפלסטין. יש להם הרבה כסף והם יכולים לחיות איפה שהם רוצים. מה יכולה הרשות הפלסטינית לעשות מול האמריקאים?! האם הם יכולים להגיד להם לא? אבו מאזן לא יכול להגיד לא, אבל אנחנו העם הפלסטיני כן יכולים להגיד לא. המנהיגים לא יכולים להגיד לא, כי יש ביניהם הסכמים. אבל אנחנו העם אין לנו איתם הסכמים ויכולים להגיד את מה שאנחנו רוצים.
המאבק באל-מעסרה
מגיש: כפי שניתן להבין, הפלסטינים החיים בגדה לא יכולים להרשות לעצמם לעסוק בדבר אחר מלבד הסרת נטל הכיבוש מחייהם. כך היה גם השבוע בכפר אל-מעסרה דרומית לבית לחם.
די לכיבוש! די לכיבוש!
מהפכה! מהפכה!
מחמוד זוואהרה: מאז אוקטובר 2006 התחלנו לארגן את הפעולות ההלו נגד בניית החומה במערב הכפר אשר מחרימה מאות דונמים וגורמת לנטישתם של אלפי דונמים של תושבי הכפר.
שי כרמלי פולק: כל אחד מכם לא היה מקבל את המצב הזה, ההפוך- לא היה מוכן להתחלף לשנייה עם אף פלסטיני שחי פה.
מגיש: המאבק במעסרה מתאפיין במחויבות לאי אלימות, יצירתיות, וניסיון לדיאלוג עם החיילים בשטח.
הסתכלו על האנשים האלה, על כמה שהם נחמדים. הם לא שונאים אותך ולא רוצים להרוג אותך. אז- הסתכל אל תוך העיניים שלי, תסיר את המגן הזה, תסיר את המגן הזה מהעיניים שלך!
חסן ברג'ייה: לפעמים, כאשר אנחנו מדברים עם החיילים, אנחנו קוראים במבט שלהם שהם רוצים להיות בצד שלנו. אנחנו גורמים להם לחשוב, וזה הצעד הראשון לניצחון שלנו
מגיש: ואכן, בטווח הארוך יתכן ומדובר בניצחון של אנשי אל-מעסרה. תמונות של ילדים ואזרחים המנסים ליצור דיאלוג עם חיילים, המשיבים בירי - מופצות ברחבי העולם ומשנות את התודעה הבין לאומית כלפי המצב. מידע על הצטרפות להפגנות השבועיות בכפר, ניתן למצוא בדף הפייסבוק של "אנרכיסטים נגד הגדר".
יד ביד
מגיש: שנת הלימודים בפתח ורוב ילדי ישראל כבר משובצים למגוון המוסדות האפשריים: החל מבתי ספר מממלכתיים, דרך בתי ספר דמוקרטים, אנטרופוסופים, בתי ספר עם דגש על מוסיקה, טבע ואמנות ועד לבתי ספר דתיים או חרדיים. - בית ספר ייחודי לכל קבוצה או זרם חינוכי. הכתבה המרכזית השבוע, עוסקת במוטיבציה הולכת וגדלה של יהודים וערבים ליצור מסגרות חינוך משותפות ודו-לשוניות.
קריינות: רוב הערים המרכזיות בישראל הן ערים מעורבות. יהודים ופלסטינים חיים בהן יחד. למרות הקרבה הגאוגרפית כמעט ואין קשרים עמוקים בין הקהילות. כשבוחנים איך המדינה מקדמת דו קיום, מסתבר שאין כמעט יוזמה שבאה מצדה. שיוצקת משמעות לחיים המשותפים. נהפוך הוא – מנגנוני ההפרדה שהיא יצרה, כשהמרכזית היא מערכת חינוך נפרדת, יוצרים ריחוק ובידול. בניגוד למערכת, הורים רבים, ישראלים ופלסטינים, מעוניינים כי ילדיהם ילמדו במסגרות משותפות. מי שמסייעת להם להגשים זאת היא עמותת 'יד ביד', שמעניקה את המשאבים להקמת גני ילדים ובתי ספר רב לשוניים.
ענת יצחקי: אני בהחלט מאמינה שבכל מקום בארץ, בכל מקום במערכת החינוך, בטח שבאזורים משותפים כמו ערים מעורבות כמו יפו, במקומות עם ערים שכנות, בכלל זו צריכה להיות אופציה של אנשים שלא רוצים את ההפרדה, של אנשים שבוחרים לחנך את הילדים שלהם ביחד, ללמוד את שתי השפות הרשמיות של המדינה הזאתי. להכיר את התרבות האחרת, הדת, ולעשות פעולה משותפת, ליצור אזרחות משותפת במקום הזה.
קריינות: עד כה הקימה עמותת 'יד ביד' שלושה בתי ספר. סביב כל אחד מהם נוצרה קהילה עם חיי חברה, טיולים וארוחות משותפות. כמובן שגם חגי שלושת הדתות נחגגים שם יחדיו.
אורי: בכיתה שלי לפעמים יש ריבים וזה, אבל הם לא ריבים על גזעים או דתות, אנחנו מקבלים אחד את השני לא לפי הדת.
רמי דראושה: בית הספר שלנו מדהים. יש בו יהודים, ערבים, הכל.
מאי: משחקים ביחד, לומדים באותה כיתה, לומדים ביחד, לומדים... כל אחד לומד – הערבי לומד על החיים של היהודי והיהודי לומד על החיים של הערבי.
ליסה חנניה: אני רוצה להתקיים פה, בקהילה הזאת ולהתקבל כמו שאני, אני רוצה לדבר על העוולות שעברו העם הפלסטיני, אני רוצה להיות אמפטית לדברים שהעם היהודי עבר, ואני לא רוצה שאחד יבטל את השני.
קריינות: בישראל תשע ערים מעורבות. ביניהן תל אביב-יפו, חיפה, ירושלים ובאר שבע. נשאלת השאלה איך זה שמכלל 4,500 בתי הספר הקיימים ברחבי הארץ, רק חמישה הם בתי ספר דו לשוניים.
ליסה חנניה: זה לא קל להיות בבית ספר כזה. הרבה יותר קל להיות בבית ספר שהוא ??? רגיל, בית ספר שהוא רק פלסטיני, בית ספר שהוא רק יהודי. ההבנה של מה בית ספר כזה יכול לעשות היא גם די חדשה בחברה הפלסטינית, בחברה הישראלית בכללותה. ולכן אין מספיק בתי ספר כאלה. אבל אם מסתכלים על בתי הספר בכפר קרע וביפו... ואפילו אצלנו בגן, ובכל המקומות שבהם צצות כל מני התארגנויות לבתי ספר, הרשימות עולות על גדותיהן, ובאמת יש אין סוף אנשים שברגע שהם מבינים על מה מדובר יש צורך מאוד גדול.
ענת יצחקי: בתי הספר האלה הוקמו ביוזמות מקומיות של קהילות של הורים והתחברות לעמותת 'יד ביד' שקיימת כבר 14 שנה ומקימה. אז בעצם אין יוזמה מלמעלה להקים את זה, זה בקשות דרך העמותה ודרך ההורים, ובנוסף זה תקצוב. המודל הדו-לשוני הוא מודל יקר. שתי מורות בכל כיתה, יהודייה וערביה, שתי גננות ושתי סייעות בכל גן. זה חינוך שהוא צריך להיות זמין ופתוח לכולם. מצד שני הוא חינוך שבהחלט יש לו עלות כאן והמדינה צריכה לעשות איזו שהיא בחירה שהיא רוצה לתמוך במודל הזה, שהיא רוצה לתמוך בדבר כזה שיקרה.
מאי: אנחנו מתחילים במשהו קטן מאוד, מעצמינו. אחר כך המשפחה, אחר כך החברים, ואחר כך את כל העולם.
ליסה חנניה: אנחנו מדברים פה היום על קהילה שנבנית מסביב לגן אבל אנחנו לא עוצרים פה. חשוב לנו לבנות בית ספר ביפו. כל שנה אנחנו רוצים לצמוח בעוד כיתה ועוד כיתה, ואני מקווה שיהיה צורך יום אחד לעוד בית ספר כזה, שאחד לא יספיק, אבל אנחנו באמת מזמינים את הקהל הרחב להיות חלק מהקהילה, גם מי שהילדים שלו... לי באופן אישי אין ילדים, אבל בכל זאת חשוב לי להיות בפרויקט הזה, כי הקהילה שנבנית פה זה משהו מאוד מיוחד ואפילו נדיר, אפשר להגיד, ואנחנו מזמינים אתכם להיות חלק מאיתנו.
מגיש: בימים אלו מוקם ביפו גן ילדים בליווי עמותת יד ביד, אשר ממנו צפוי להתפתח בעתיד בית ספר דו-לשוני נוסף. במהלך הכנת הכתבה פנינו לגורמים במשרד החינוך אך הם סרבו להתראיין לכתבה.
עסקי פליטים
מגיש: ולנושא אחר. לאחרונה קבע היועץ המשפטי לממשלה, כי נתין זר, ללא היתר עבודה, לאיוכל להגיש בקשה לרישיון עסק. להחלטה זו יכולות להיות פרשנויות שונות, מכיוון שהיתר עבודה ניתן למשך ארבעה חודשים ויש לחדשו בתום כל תקופה ואילו רישיון לעסק ניתן למשך שנה. לכאורה, יוכל מי שקיבל רישיון לעסק לאבד את היתר העבודה שלו לאחר ארבעה חודשים ולהמשיך להפעיל את העסק ברישיון. עיריית תל אביב החליטה לנצל את עמימות ההנחיה ולפרש אותה לחומרה והחליטה לא לאפשר לאזרחי אריתריאה וסודן, בעלי היתרי עבודה בישראל, לקבל רישיון עסק. כיום נמצאים בארץ כאלף אזרחי אריתריאה המחזיקים באשרות עבודה שהחלטת העירייה נוגעת אליהם באופן ישיר.
עו"ד ערן ברנר: בואו נגד שיש הרגשה די מבוססת, שאותה סיסמא של אשרת עבודה למשך שנה, נועדה לטרפד את ההגשה של הבקשות ולחסום אותם מלפתוח עסקים.
אמין: יש פה אנשים שמתעסקים רק עם חנות, רק עם מוצרים שאריתראים אוהבים, מספרות, בארים, מסעדות, אם יסגרו כל הדברים האלה יהיה יותר גרוע.
עו"ד ערן ברנר: נתנו להם להגיש בקשה, דרשו מהם תנאים, לכל תנאי ולכל דרישה עולה הון תועפות, לפעמים זה גם מגיע לעשרות אלפי שקלים, ובסוף, אחרי שהם השקיעו את כל הכספים האלה, כספים שאין להם, והרבה פעמים גם לווים אותם מחברים שלהם, אז פתאום אומרים להם סטופ (עצור!), אתם לא מקבלים רישיון, ולא רק שאתם לא מקבלים רישיון, אלא גם מגישים נגדיהם גם כתבי אישום ופה אני חוזר עוד פעם לאותו מעגל, סוגרים אותם באופן פיזי, מעקבים אותם לפעמים, לוקחים להם את המטלטלים מהמקום ועושים להם את המוות, הכל כדי לסגור את העסקים ולצאת מהעיר.
מגיש: מועד סגירת העסקים של מבקשי המקלט עוד לא נקבע, אך אין ספק כי המהלך של עיריית תל אביב עתיד להחריף את החיכוך ברחוב התל אביבי ויאלץ את מבקשי המקלט לצרוך שירותים ולהתפרנס במחשכים.
מגיש: לאחר צילומי המהדורה התקבלה תגובה העירייה, שבחרה לא להגיב לשאלתנו והשיבה:
תגובת העירייה: החל משעות הצהריים ועד הלילה התקיימה פעילות אכיפת עסקים בלתי חוקיים בשכונת נווה שאנן ושכונת שפירא. העסקים המדוברים פועלים ללא רישיון עסק ובניגוד לצווי הסגירה שהוגשו נגדם. עד כה נסגר עסק אחד, הוגשו דוחות בגין עישון במקום אסור ובוצעו פעולות אכיפה נוספות.
מה זה פראוור?
ולפני סיום. בשבוע הבא יתקיימו שני אירועי הסברה בתל אביב בנוגע למתווה פראוור, שצפוי לנשל עשרות אלפי בדואים מאדמתם. ביום ראשון הדיון יתקיים בבית מנשר בשבע בערב וביום חמישי בבר קיימא גם כן באותה שעה. אירועים אלו הם הזדמנות טובה להיחשף לתוכנית, לשמוע באופן בלתי אמצעי וללא תיווך התקשורת, את קולם של הבדואים, לגבש עמדה על התוכנית ולשקול להצטרף לקואליציה של ארגונים ופעילים המציעים חלופות לסוגיית הבדואים בנגב.
עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!
הוספת תגובה לכתבה