יום חמישי   22-08-2019
תמלול הכתבה: קדום-קדומים

סאקר עובייד: בשנת 2003 סגרו את הכביש, קודם משם, אבל בכניסה של ? יש כזה כביש, עובר מקדומים מרכז לקדומים צפון, ויש שם שמירה ויש הכול, אז סגרו שם. נתנו בהתחלה לתושבי קדום להיכנס, אחר כך התחילו לעשות מחסום כזה, והמחסום הזה היה מעכב את התושבים לשעתיים, שלוש. ואתם יודעים שהמרחק מכאן עד שכם... שכם זו העיר המרכזית שלנו, הוא ב-13 קילומטר. מכאן, עד שכם. עכשיו, המרכז הוא 28 קילומטר. הכפר הזה, כפר פלסטיני שנקרא כפר ג'ית, שהוא על כביש 55. כביש 55 הוא כביש שעובר מקלקיליה לשכם. המרחק הוא קילומטר וחצי, 1,500 מטר. עכשיו, כדי להגיע לאותה נקודה, צריך 14 קילומטר.
מבקר: היו אירועים ביטחוניים?
סאקר עובייד: לא, זה שאלה מאוד מצוינת, אבל על הכביש הזה, לא היה שום דבר ביטחוני או שום בעיות. כל הזמן בית המשפט, דבר שהוא ביטחון, או שהצבא אומר, המתנחלים אומרים, זה ביטחון...
מבקר: מה זה בית משפט? בג"צ? היה לכם בג"צ?
סאקר עובייד: היה היה, כן. הלכנו איך שלא יהיה, אבל כלום לא עזר. ישבו תושבי הכפר, תפוצה גדולה מהכפר, מה לעשות. זה באמת מפריע לנו, מפריע חזק סגירת כביש כזה. אז אמרו, "אנחנו נתחיל לצאת בהפגנה, הפגנה לא אלימה, נבקש לפתוח את הכביש". ואנחנו עכשיו, מ-2011, עד עכשיו, 8 שנים, אנחנו כל יום יוצאים ביום שישי, גם ביום שבת לעשות את ההפגנה הלא אלימה הזו. כמו שאתם רואים, המקסימום שאנחנו עושים, שריפת ?, לעשות עשן, כדי להפריע פחות או יותר. עכשיו, עד הרגע הזה, יותר מ-190 תושבים נעצרו בגלל שהם משתתפים בהפגנה. כשהיינו עושים את ההפגנה כאן, באזור הזה, הצבא היה משתמש בפצצות גז, יותר מידי, גז, המון גז. אז אם הרוח היא מערבית, אז כל העשן חוזר להתנחלות. אז המתנחלים הלכו נגד הצבא לבית המשפט, תבעו אותם, שאנחנו לא רוצים להריח ביום שישי ושבת את הגז. אז הצבא, מה עשו? סגרו כאן, והתחילו, רק לפני שבוע היה, לפני שבוע עשו את זה, אבל זה כבר שנתיים, שלוש. הצבא נכנסים לתוך הכפר וברגע שהם זורקים את כדורי הגז בתוך הכפר, כדי שלא יגיע להתנחלות. אם כאן זורקים אותו, הוא חוזר חזרה. אבל בתוך הכפר, בתוך הכפר זה נשאר בתוך הכפר. ישבנו עם הצבא הישראלי, גם עם הרשות הפלסטינית, כדי לפתוח את הכביש הזה לארבע, חמש פעמים. ישיבות עם קצינים די גדולים. אמרו קודם, בגלל שהיה 5,000 - 6,000 תושבים, שישנם כאן, אמרו שתהיה הפגנה שקטה, לא רוצים שיהיו שום אלימות. אמרנו, אין בעיה, לא יהיה. נכנסו בפנים, התחלנו לשוחח, לדבר, מה הבטחתם, לא הבטחתם, שבת הזו פותחים את הכביש. אמרו, תשמעו, בקיצור עכשיו יש כל מיני בלגאן בירושלים, דקירות סכינים וכל מיני, אתם תחכו קצת שהמצב יירגע, ואנחנו כן נפתח את הכביש. וזה היה בשנת 2015, עד עכשיו עוד מחכים עד היום לפתוח את הכביש. 
מבקרת: מה המצב האופטימלי מבחינתך? זאת אומרת, מה הכי טוב שיכול לקרות? זה תמים, אבל... 
סאקר עובייד: זה בסדר גמור, אבל אני אגיד לך את האמת. עכשיו, אנחנו הפלסטינים, לא נקבל רק שיהיה לנו את החופשיות שלנו, את הארץ שלנו, את החופש של הילדים שלנו. מה שהמתנחלים עושים, וגם הצבא, מה שישנו עכשיו בארץ, זה דבר מאוד גזעני, זה דבר מאוד לא טוב בשבילנו. לא יהיה שלום בצורה הזו אף פעם. אבל ברגע שיתנו לנו את החופש שלנו, ונרגיש כמו כולם בעולם, לא מתחת לשלטון הישראלי. אנחנו כן אנשים שרוצים שלום, אבל שלום אמיתי. לא שלום חסר, שלום אמיתי, שאני ארגיש שאני בן אדם גם כן.

סוף תמלול הכתבה: קדום-קדומים
 
 

הוספת תגובה לכתבה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית