תמלול הכתבה: אחמד ע'ואנמה – קולות מהבקעה
אחמד ע'ואנמה: בשנת 2006 הרסו לי ולאח שלי בית באותו יום. בית שלם, בית שלם נהרס מולך. זה היה ראש השנה היהודי, הם הגיעו בשעה שש בבוקר, אמרתי: זו המתנה שאתם נותנים לנו ביום החג?
אני אחמד ע'ואנמה, ראש מועצת אל-ג'יפטליק, פליט מבאר שבע ממוצא בדואי. אנחנו סובלים מאד מבעיות בג'יפטליק בגלל הכיבוש והריסות הבתים ועוד הרבה דברים אחרים. אין לנו תשתיות, אין מים, אין חשמל. אתה כל החיים שלך עובד כאן בחקלאות מקדיש את כל הזמן לכך. המשכורות זעומות, זה לא משהו שאתה יכול לחיות ממנו ולבנות בית ואתה וילדך חוסכים, ואז אתה מביט ולא יכול לעשות שום דבר. כל חסכונות חייך נעלמים לנגד עיניך ואתה עומד במקום, וזה לא שעשית משהו לא בסדר.
הם אומרים לדוגמא, שאתה בנית מחוץ לתכנית המתאר, טוב, אז תגידו איפה תכנית המתאר? איפה הגבולות? תגידו לי להוציא היתר בנייה - אני אוציא היתר בנייה, אבל אל תהרוס לי את הבית, עם צבא וטרקטורים כאילו שאתה יוצא למלחמה. כשמישהו מגיע להרוס לך את הבית, האדם ששולט בך ושמפלה אותך, אתה מתמלא ברגשות של השפלה ודיכוי, היית רוצה לתפוס אותו ולהיכנס בו כי הוא מחריב את הבית שלך ומגרש את ילדיך לרחוב. כמובן שהילדים שלי נפגעו מבחינה נפשית. אדם ישראלי או יהודי בא להרוס את הבית שלנו והם שואלים "למה הוא הורס אותו? מה אנחנו עשינו?"
בערך כל שנה יש שניים - שלושה בתים שנהרסים בכפר וזה מבלי לכלול את המבנים החקלאיים ואת מגורי בעלי החיים. זו מדיניות של גירוש בצורה מכובדת מאד, נהרוס אותך, כדי שתתייאש ותעבור ליישוב אחר. ההתנחלויות שסמוכות אלינו: משואה, בקעות, ארגמן כולן מסודרות, עם תכניות מתאר, בתים, בריכות שחייה. יש להם מים זורמים בבתים וחשמל, טלפונים ופקסים. אנחנו במועצה, אין לנו לא פקס ולא טלפון, אפילו לא טלפון קווי.
חיה ותן לי לחיות זה מה שאני רוצה לומר לאדם ישראלי כי זו האדמה שלנו ואנחנו גרים כאן. כמו שהוא חי בשלום, גם אני צריך לחיות בשלום.
סוף תמלול הכתבה: אחמד ע'ואנמה – קולות מהבקעה
הוספת תגובה לכתבה