תמלול הכתבה: בשכנות טובה
וואליד כמאל ברהאם: למה ירו בי? את זה אני רוצה לדעת. הגעתי לכאן ועמדתי ליד חבר שלי. אמרתי לחבר שלי: "מרחבא, מה שלומך?" ובזמן שאני מברך אותו, לא הבחנתי שמישהו יורה לי בראש.
קריינות: וואליד תושב כפר קדום בן 52 ואב לשישה ילדים, היה בדרכו לקנות גבינה ולבנה כאשר נורה בראשו על ידי חייל צה"ל, ביום שבת בחודש מאי האחרון.
וואליד כמאל ברהאם: עכשיו העין הזו, אני לא רואה בה. אם אני מכסה אותה ככה, אני לא רואה אתכם. חושך.
קריינות: תושבי הכפר הפלסטיני קדום ותושבי ההתנחלות הסמוכה קדומים, מקיימים מערכת יחסים מתוחה. בשנת 2003 סגר הצבא את כביש הגישה שמחבר את הכפר לכביש 55, כביש קלקיליה-שכם, דבר שמכביד מאוד על התושבים בכפר.
סאקר עובייד: במקום ללכת קילומטר וחצי מהכפר עד הכביש הראשי שהוא מוביל גם לשכם, אנחנו צריכים ללכת 14 קילומטר, לשלם יותר נסיעות. תושבי הכפר הם לא יכולים להגיע לאדמות שלהם שבצד ימין, גם בצד שמאל של הכביש.
קריינות: החל משנת 2011 מקיימים התושבים הפגנות שבועיות במחאה על סגירת הכביש , ואילו הצבא מגיב בדיכוי ההפגנות בימי שישי, הצבת מארבים ומחסומים בכל יום, לרבות פלישה לבתי התושבים בלילות.
וואליד כמאל ברהאם: בכל לילה ולילה נכנסים לכפר, סביב השעה שתיים-שלוש בלילה, יורים בנשק, משליכים רימוני הלם, רימוני גז. בתחילת תקופת ההפגנות היו שמים מחסומים בכניסה לכפר באופן יום-יומי. ולפעמים עוצרים את האוטובוסים לאוניברסיטה, מורידים ומטרטרים את כל הסטודנטים רדו, תביאו תעודות זהות, וכן הלאה.
סאקר עובייד: אנחנו כאן רואים את הצבא מתחילים להתכונן להפגנה ואני מקווה מאוד שלא יהיה פצועים אצלנו בכפר ואני מאוד מצטער שבאים חיילים עם כל כך הרבה נשק, כמו שאתה רואה, וכל שבוע משתמשים בנשק הזה מול תושבים שאין להם כלום בידיים. אם הצבא מתחיל לזרוק את פצצות הגז ולפזר את האנשים בכוח אז האנשים מתחילים לזרוק אבנים וזה דבר טבעי וזכותם להגן על עצמם.
דידה מנקין: בגללי הכביש הזה סגור. אני פניתי בעבר בזמן האינתיפאדה לאלוף הפיקוד דרך קצין האגמ"ר פה וזה היה מצב לא הגיוני שהערבים בזמן האינתיפאדה עוברים בתוך קדומים, יכולים להתפוצץ פה, יכולים לפוצץ לנו אוטובוסים פה בתוך היישוב.
וואליד כמאל ברהאם: נגיד שהייתי רוצה להתפוצץ איפה שהוא, והייתה נמנעת ממני האפשרות לעשות זאת בקדומים, הייתי הולך לפונדוק, או לשער הראשי של קדומים, או לתל אביב. לו הייתי רוצה להתפוצץ, אף אחד לא היה עוצר אותי. ואם תסגור את הכביש אז אף אחד לא יתפוצץ? אם סגירת הכביש תמנע ממישהו להתפוצץ, אז אני אדרוש את סגירת הכביש, לא דידה. לכן דבריו של דידה לא נכונים.
קריינות: האם סגירת הכביש במשך 15 שנים היא צורך ביטחוני? או שהיא משרתת את מהרצון של תושבי קדומים להרחיב את היישוב?
כתב: אם החשש פה הוא מביטחון אישי שלך ושכנייך כאן, למה למשל אין גדר ביטחון מסביב לקדומים? במקומות אחרים עושים את זה.
דוד רוזנצוויג: נכון, זאת הייתה המדיניות פה, שאנחנו נחפש אמצעים אחרים מפני שאחרת זה היה הופך את היישוב לחצר קטנה. זה מאפשר התרחבות. כל השטחים שמסביב, כל השכונות שיש פה ביישוב, מקורן מזה שהמקום היה פתוח ויכולנו לעלות.
תושבת קדומים: יש פה מציאות של ישוב יהודי, שנבנה כאן באישורים וזה הזכות שלנו פה להתרחב.
משה בן שמחון: אנחנו גם פה מרגישים בעלי הבית. בגלל זה אנחנו לא עושים פה גדרות, גם כדי שנוכל להתפשט...
תהילה בן שמחון: זה חלק מהאידיאל של קדומים
משה בן שמחון: ולגאול את כל הקרקעות פה מסביב. הם יכולים להפגין פה עוד עשרות שנים, זה ממש לא מפריע לי. שיפגינו, הצבא מתאמן פה, יש פה אמצעים חדשים שהצבא לומד. אני יודע בוודאות שברגע שערבים פלסטינאים יכנסו פה לישוב יהיו פה פיגועים. אין מה לעשות.
כתב: אתה יכול להסביר?
משה בן שמחון: אין לי מה להסביר. הם לא מחבבים אותנו, אנחנו לא מחבבים אותם, זה האמת.
וואליד כמאל ברהאם: פעם היו באים אלינו לכפר תושבים מקדומים, יושבים אצלנו לקפה, והשתתפו במסיבות בקדום ואני עבדתי בקדומים.
תושבת קדומים: היו לנו יחסים טובים מאוד עם השכנים שלנו כאן מסביב. הם כמובן גם היו אצלנו אורחים קבועים ובנו לנו את הבתים שלנו כאן.
סאקר עובייד: בין תושבי קדום ותושבי קדומים אף פעם לא היה מקרה אלים או היה בלגן. אף פעם.
וואליד כמאל ברהאם: אין פתרון מלבד פתיחת הכביש. ההפגנות יפסקו, ונחזור להיות שכנים כמו בעבר. הם יהיו מבסוטים ואנחנו נהיה מבסוטים. זה הפתרון.
קריינות: גם אם שני הצדדים הגיעו לפתרון בנוגע לפתיחת הכביש, האם אפשר לחיות בשכנות טובה כאשר השכן שלך יושב על אדמותיך?
סוף תמלול הכתבה: בשכנות טובה
הוספת תגובה לכתבה