תמלול הכתבה: חברה מגודרת או חברה משותפת?
כתב: במשך שבעים שנות קיומה של מדינת ישראל החברה היהודית מתנהלת באופן נפרד לחלוטין מהחברה הפלסטינית. בתרבות, בשפה, במגורים, במערכת החינוך ובעצם בכל תחום חיים כמעט. איך ההפרדה בין החברות הפכה להיות כל כך טבעית? מה הבסיס של ההבנה כי נגזר עלינו לחיות בנפרד והאם קיימות אפשרויות אחרות?
ג'אפר פראח: הכמיהה הזאת להיות חלק מהמזרח התיכון, אבל ההתכחשות למזרח תיכון. זה לא רק לפלסטיניות, זה לערביות של המזרח התיכון, זה לערבית. הdown grade של השפה הערבית בחוק הלאום הוא לא משהו שהוא תאונת דרכים. זה הdowngrade שהיה בשנות החמישים והשישים למזרחיים. אל תדברו, אל תשירו בערבית.
כתב: מחיקת הערביות מהמרחב הישראלי בכלל ומעולי מדינות ערב בפרט נעשתה תוך סימון השפה הערבית כאויב, המוזיקה ערבית כזולה ומטופשת, והמנהגים הערבים כפרימיטיביים וחשוכים. במקביל, מדינת ישראל האדירה את התרבות האירופאית והפכה אותה לנשגבת. מעבר לחשש מהערביות ומהסביבה הטבעית שלה, גנרלים וקמפיינים שונים מתריעים בפנינו על הסכנה הדמוגרפית, איבוד הרוב היהודי. הוא זה שבגללו אנחנו צריכים להרחיק את עצמנו מהסביבה בה אנו חיים.
אהוד גרוס: הסכסוך עם הפלסטינים הוא הבעיה שלנו! ואותם אנחנו רוצים לספח?!
גיורא ענבר: תגידו לי, השתגענו?!
אבי מזרחי: אם לא נפרד מהם הם יהיו חלק ממדינת ישראל!
אריה פלמן: אם לא נפרד מהם – ישראל תהיה פחות יהודית ופחות בטוחה.
שאול אריאלי: חייבים להיפרד מהפלסטינים עכשיו!
כתב: הסאונד מלחיץ, הבעות הפנים מבעיתות, הפחד מתפזר בכל חלק בגוף. כדי למנוע את תסריט האימים נבנתה לפני שנים חומת הפרדה שלכאורה, אמורה ליצור הגנה לאזרחי ישראל. חומה שמפרידה את הגדה לשברי אוכלוסיה, שלא מאפשרת רצף טריטוריאלי פלסטיני כלשהו. כמו שיעל ברדה מעידה אי אפשר להמעיט מהערך של גוש הבטון בימים אלו.
יעל ברדה: אם לא נעשה גדר מה היה עם הרוב היהודי?! אם לא נעשה גדר איך נשמר את הצביון שלנו?! כאילו הגדר, הבטון, עושה צביון. אשכרה, אתה אומר לעצמך, מה יש בבטון הזה? מה יש בו? מה יש שהוא נותן לתוך ה... מה, מה יש שם? הגדר נותנת לך את הצביון? או שקיום חברתי משותף, ערכים משותפים, הכרעה של איך אתה רוצה לחיות ומה, זה מה שעושה לך צביון.
כתב: אז למרות איומי הגנרלים והפוליטיקאים העומדים בשער וזועקים בהפרדה, יש יוזמות ששמות במרכז את החינוך לחיים משותפים כבר מגיל הגן, יוזמות שקושרות בין העמים ולא מפרידות. ביוזמות אלו לומדים על החגים של שני העמים, השפה וההיסטוריה והן מקודמות בעיקר על ידי ההורים והעמותות, בזמן שהמדינה מובילה בדיוק לכיוון ההפוך. בואו נקשיב לכמה קולות מאותן היוזמות.
ליסה חנניה: אני רוצה להתקיים פה בקהילה הזאת ולהתקבל כמו שאני. אני רוצה לדבר על העוולות שעברו על העם הפלסטיני. אני רוצה להיות אמפטית לדברים שהעם היהודי עבר ואני לא רוצה שאחד יבטל את השני.
שגיא שלו: ב2015 היה גל טרור, ואז החלטנו להיפגש. בעצם אני ואמיר ביחד יצרנו את המפגש הזה.
אמיר עוואד: המטרה של המפגש הייתה איך לשמר את היחסים הטובים עם עברון.
שגיא שלו: מתוך זה עלה הרעיון של לייצר משהו יום יומי שבאופן טבעי קורה ולא צריך להשקיע בו אנרגיות כשהוא קורה אלא ההורים באים לגן, שמים את הילד שלהם בגן ועצם זה מייצר את המפגש.
ענת בסני: ופתאום בתהליך הזה התחלנו להכיר את האנשים, עם שמות. את הבתים שלהם. פעם ראשונה היינו בבתים שלהם במזרעה ואת רואה שהם משפחות רגילות. ויש להם בתים רגילים והחיים שלהם הם כמו שלנו, פשוט שם. ואנחנו פה ואנחנו ממש לא מודעים לזה.
הודנא אלכמלאת: זה שנה שנייה שהבנות שלי נמצאות במקום הזה. זה באמת בית שלהן. טוב לי לראות את הילדים שלי, את הבנות שלי עם כן, קצת עברית, קצת ערבית . אני מרגישה שהן מתפתחות, אני לא מרגישה שהבנות שלי רחוקות ממני, זה הבית שלהן, השני.
כתב: מעבר למערכת חינוך דו לשונית כזו או אחרת, מסקרן להבין מה צעירים וצעירות פלסטינים, החיים בגבולות המדינה חושבים על חיים משותפים.
עהד סאלימה: אם אנחנו נקבל את היהודים, אם היהודים יקבלו אותנו, יביטו בנו בגובה עיניים, נוכל לחיות ביחד כאן בביסאן (בית שאן), למה לא? יגורו פה יהודים וערבים.
ג'ונא סאלימה: לא יהיה דו קיום מבלי שהפלסטינים שיצאו מהישוב שלהם ישובו אליו.
ריתא סלים מראד: אבל אנחנו משוכנעים שהדבר אפשרי. אפשרי שיהיה דו קיום, אפשר שנחיה יחד בעיר אחת.
כתב: ואיך מקבלים תושבי בית שאן, העיר שהוקמה על חורבות הכפר ביסאן את האפשרות לחיים משותפים?
מאיר: אני אין לי בעיה עם זה שיבואו לפה ערבים. יש פה הרבה שמתנגדים לזה, אני אין לי בעיה. אני רוצה לחיות בדו-קיום עם כולם.
אסף: זה החלטה לא שלי, זה החלטה של הממשלה. אין לי גזענות אז אני לא אכפת לי.
כתב: בימים בהם השיח הפוליטי הולך והופך עויין לזכויות אדם. כפוליטיקאים מראים חורבות של שכונות אזרחיות כמשהו להתגאות בו. יוזמות אזרחיות עצמאיות בתחום החינוך מביאות אור שונה לחלוטין. גם בתחום המדיני שבו המילה 'שמאל' הפכה להיות מילת גנאי והשבירה ימינה היא המפתח לזכות בקולות, יוזמות אזרחיות מביאות אור אחר לחלוטין. צדק במקום חורבן, שוויון במקום הרס, חלוקה הוגנת במקום דיכוי.
סוף תמלול הכתבה: חברה מגודרת או חברה משותפת?
הוספת תגובה לכתבה