יום שלישי   18-12-2018
תמלול הכתבה: התנגדות משותפת בדרום הר חברון

חגית ליסי: ברור שיש אי-שיווין בכוחות, ברור שלנו יש את היכולת להגיע לבקר ואז לחזור הביתה, לחיינו הנוחים בישראל או בכל במקום אחר שממנו הגענו.
מאיה רוזן: אני חושבת שבגלל זה אנחנו נותנים לקהילה להוביל. כשמתכננים פעולות, וכשמתכננים ימי עבודה אנחנו עושים מה שמתאים לקהילה כי בסופו של יום הם אלה שחיים פה והם צריכים לחיות עם ההשלכות.
קריינות: בסוף חודש אוגוסט הוזמנו פעילי "ALL THAT’S LEFT" ובעלי בריתם על ידי קהילת אום אל-ח'יר, כפר פלסטיני בדרום הר חברון. בדרך עצר הצבא הישראלי את האוטובוס ביחד עם כמה אוטובוסים נוספים של "שוברים שתיקה", שנסעו לאותו האזור בסולידריות עם פעילי תעאיוש, שהותקפו על ידי מתנחלים בשבוע הקודם.
ארז בלייכר: ברגע זה, בעודנו חוצים את הצומת אל הגדה המערבית הכבושה הצבא עצר אותנו. הוא עצר גם שני אוטובוסים נוספים של "שוברים שתיקה". יש סגר כללי על האזור ואנחנו לא מורשים להיכנס לתוך השטחים הכבושים, לדרום הר חברון. הם משתמשים בצווי מניעה כדי למנוע מאיתנו לעבור.
יהודה שאול: הם מתבססים על תקנה שנבעה מחוקי החירום של המנדט הבריטי. למה הם נכתבו? כי למנוע מהפליטים היהודים שנמלטו מאירופה במלחמת העולם השנייה להיכנס לישראל.
ארז בלייכר: באופן כללי יש הגבלה על קולות שמביעים התנגדות פוליטית כמו שוברים שתיקה, כמו "ALL THAT’S LEFT", שמבקרים את הכיבוש, זה חלק מתבנית גדולה יותר ובעיקר זו הצצה קטנה למה שחווים הפלסטינים. היעדר חופש התנועה, חוסר היכולת לנהל ולהקל על עצמם בחיי היומיום שלהם וחוסר היכולת לבנות שותפויות שיובילו לשלום וצדק משגשג כאן.
קריינות: לאחר שעה של המתנה במחסום, הותר לאוטובוס של "ALL THAT’S LEFT" לעבור ולהצטרף לפעילים הפלסטינים באום אל-ח'יר לסיור ברחבי הקהילה.
עיד סולימאן הת'אלין: ל90% מהבתים כאן יש צווי הריסה. הם עוקבים אחרי כל פרוייקט חדש שאנחנו עושים. כמו הכוורות, החממה, הבתים החדשים לאנשים. כל בניין כאן מסומן ע"י המנהל האזרחי כמטרה ואנחנו מפחדים מהריסות בכל יום. ההריסה עוקבת אחרינו, היא הסיוט שלנו.
קריינות: ארגונים רשמיים וגופים בינלאומיים מסרבים לנקוט עמדה בדרום הר חברון. תמיכתם מוגבלת בדרך כלל לסיוע הומניטארי, והם נמנעים מהצהרות פוליטיות.
עוודה אל הת'אלין: הארגונים לא עושים פה שום דבר. הם יכולים לעשות המון דברים למשל לעזור לאנשים לבנות מחדש את בתיהם אחרי שמתקיימת הריסה. האו"ם עוזר מעט עם מזון, בכל שלושה חודשים בערך. אבל האנשים פה לא צריכים אוכל, הם צריכים מקלט, גג מעל הראש, כדי להגן על עצמם. לא אכפת להם משטח C, הם לא רוצים להיכנס לבעיתיות הפוליטיות ושישראל תאשים אותם בכל מיני דברים. הם כולם מפחדים מכלום.
קריינות: תנועות שורשיות וקולקטיבים בלתי רשמיים כמו " ALL THAT’S LEFT" ו-תעאיוש, לעומת זאת, מסתמכים על פעולה ישירה ויחסים אישיים עם הקהילות הפלסטיניות.
עוודה אל הת'אלין: אנחנו זקוקים לאנשים פה כל הזמן, אנחנו צריכים אקטיביסטים שיהיו פה ויעבירו את המסר שלנו. כשהייתה ההריסה הראשונה ב2007 אף אחד לא ידע על זה, לא שמע על זה.
קריינות: שני הצדדים מכירים בהשפעת התפוצות היהודיות על הפוליטיקה הישראלית ועל תפקידם המיוחד של פעילים ישראלים במאבק משותף נגד הכיבוש.
חגית ליסי: ברור שתגלית ושאר תוכניות ההסברה הלאומיות עושות עבודה מצויינת בלהחביא את הכיבוש. וזו בדיוק הסיבה שאנחנו כאן, כדי לאזן את זה. אני חושבת שליהודי התפוצות יש השפעה חזק על ישראל. בלי הכסף שמגיע מהתפוצות יש לישראל בעיה גדולה.
מאיה רוזן: זווית ההתנגדות של התפוצות מחברת יהודים מרחבי העולם במאבק לסיום הכיבוש. ואני חושבת שבסופו של דבר זה ייקח את עבודתם של פעילים ישראלים, פעילים פלסטינים ופעילים בינלאומיים כדי ליצור פה איזה שהו שינוי.
עוודה אל הת'אלין: אם אתה יהודי, אתה יכול לעזור. אם אתה ישראלי ויהודי אז אתה יכול לעזור אפילו יותר. המשטרה, הצבא והמנהל האזרחי לא יתייחסו אליהם כמו שהם מתייחסים לפלסטינים. אם הם רוצים והם יעבדו קשה, הם יצליחו. אני בטוח בזה. תמנעו הריסות, או לפחות תדחו אותם. אם אזרח ישראלי יהיה עם הרועים של אום אל ח'יר, הם לא יפחדו מהחיילים. הישראלים דוברי עברית. כשאנחנו מדברים עם המשטרה או המתנחלים הם יוכלו לתרגם לנו.
מאיה רוזן: האנשים שחיים כאן מספרים לנו שיש יתרון לזה שמגיעים אנשים מבחוץ. שאפשר לבנות מערכות יחסים וסולידריות, שהם עומדים איתם גם כשיש רגעים קשים או כשהצבא מגיע. אנחנו מחויבים לחזור לכאן ולא רק לסיור אחד היום. זו מערכת יחסים וכשהם צריכים אותנו, נבוא.
קריינות: אבל אילו יחסים באמת יכולים להיות בין ישראלים, פלסטינים ופעילים יהודים-בינלאומיים?
מאיה רוזן: זה מצב מסובך להיות בו, לדעת שבסוף היום אני יכלה לחזור לירושלים, מקום מגוריי, וזה לא נכון עבור רוב האנשים שנמצאים כאן.
עוודה אל הת'אלין: אם אתה אזרח ישראלי ויש לך תעודת זהות כחולה מה כבר יכולים לעשות לך? כלום.
חגית ליסי: זה קשה אבל אני חושבת שהדבר החשוב באמת הוא שאנחנו ממשיכים וחוזרים. שאנחנו דבר קבוע בחיים שלהם, שהם יודעים שאנחנו לא באים רק בזמנים שכיף וטוב אלא גם בזמנים הקשים. הם יודעים שאם הם צריכים תמיכה ישראלית ובינלאומית כשזורקים עליהם אבנים אנחנו נגיע, או לפחות נעשה כל שביכולתנו להגיע.
עוודה אל הת'אלין: הבעיה היא שאנשים אומרים כל הזמן שהם עומדים בסולידריות עם אום אל ח'יר והם עושים ככה ועושים ככה... אבל, לצערי, אף אחד מהם לא מגיע כשמתקיימת הריסה. אני לא זוכר שראיתי פה מישהו מ-" ALL THAT’S LEFT" באף אחת מההריסות.
קריינות: בין אם מנסים להשפיע על קובעי המדיניות בחו"ל או לעסוק בפעולות ישירות על הקרקע, עדיין יש הרבה לעשות עד שתיווצר כאן התנגדות חזקה ומשמעותית לכיבוש.

סוף תמלול הכתבה: התנגדות משותפת בדרום הר חברון
 
 

הוספת תגובה לכתבה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית