תמלול הכתבה: חיילות שוברות שתיקה

מגישה: הכתבה המרכזית השבוע, עוסקת בתהליך התפקחות של החברה הישראלית. הקיפאון המדיני והאווירה הכללית בקרב הציבור הישראלי - כאילו הכיבוש אינו קיים ואינו צריך להעסיק אותנו קיבלו זעזוע קל, שוב מבפנים, מתוך המערכת, הפעם מחיילות קרביות שבחרו להציב לנו מראה.

קריינות: בשנים האחרונות נאספו מעל 900 עדויות של חיילים על שירותם בשטחים. העדויות חושפות שגרת התעללות באוכלוסייה הפלסטינית. אל החיילים הצטרפו עתה קבוצה של חיילות שמעידות על מעשיהן במסגרת שירות בשטחים.

גיל הילל: זה לקחת עצורים ולכבות עליהם סיגריה, זה לקחת עצורים ולא לתת להם מים ואוכל ימים שלמים. אי אפשר לעשות את זה אחרת. כיבוש זה כיבוש. ככה הוא נעשה. שליטה צבאית, המטרה שלה... זה הטלת פחד ותחושת נרדפות ושיבוש חיי שגרה, וכשזה הפקודות אז אי אפשר לעשות את זה אחרת, אי אפשר לעשות "כיבוש מוסרי". מעבר לזה, תחשבי על יחסי הכח – אני עם נשק והאדם מולי בלי כלום. כאילו, איך מוסר נכנס לשם?

עדי מזור: כל הזמן מכניסים לך לראש ומדברים על זה שזה חשוב, צריך לעשות שירות משמעותי וזה נורא חשוב מה שאנחנו עושים, אנחנו מסכלים טרור וכו' וכו', אז להגיע למצב כל כך עדין שבו את ילדה בת 18 ואת אומרת, שוברת את כל הכלים, זה משהו שהוא כמעט בלתי אפשרי. לכן אני לא נכנסת לזה בכלל, אני לא... רגשות האשם האלה עולים כשאני לוקחת אחריות באופן כללי על כל מה שקורה במדינה, לאו דווקא ספציפית אלי עצמי. ודרך 'שוברים שתיקה' אני בעצם מרגישה שאני לוקחת אחריות ובעצם מנסה לשנות את הדברים דרך 'שוברים שתיקה'.

קריינות: העדויות הן חלק מקמפיין 'שוברים שתיקה'. הפעם התמקדו בעדויות של חיילות קרביות שמעידות בפנים גלויות בוידאו ומול קהל. העדויות מציבות מראה מול החברה הישראלית ומציגות את המציאות האפלה והמוסתרת של הכיבוש.

יולי נובאק: אנחנו תופסים את מה שאנחנו עושים ואת שבירת השתיקה הזאת שאופפת את מה שקורה שם בשטחים כדבר אולי הכי ישראלי שאפשר לעשות. אנחנו התגייסנו לצבא כי אנחנו אוהבים את המדינה הזאת, האמנו שמה שאנחנו הולכים לעשות זה הדבר הנכון, וגילינו ששיקרו לנו והסתירו לנו כמו שמסתירים מכולם. יש פה קושי חברתי, בתוך הסיטואציה הזאת, ואני חושבת שלחברה מאוד מאוד קשה לשמוע ולהתמודד עם המראה המאוד לא נעימה שאנחנו מציבים מולה.

ענבר: אחר כך הבנתי, שכאילו, בשביל להיות שם אז צריך לשבור, לשבור להם את הרוח, לשבור, לשבור אותם. לשבור אותם זה אומר שיחכו, ושיהיה להם בד על העיניים, ושיתייחסו אליהם לא יפה ושיכתבו 'מוות לערבים' על השכפ"צ, ולהגיד בצעקות מה שאפשר להגיד בטון רגוע, וכל זה זה ברור שזה חובה לעשות, זה חלק מהסיפור.

גיל הילל: אני הגעתי לשטח מתוך מקום מאוד מאוד הומאני, ואני הפכתי למפלצת ואני לא יכולה להסתכל לעצמי בעיניים. זו המציאות, היא לא רק שלי, היא של כל מי שנשלח לשטח וכל מי שמקבל ביד שלו כח כזה ללא גבולות. זה היצורים שאנחנו הופכים להיות וזו החברה שלנו.

מגישה: אז האם יש דרך הגונה לבצע את עבודת הדיכוי? כנראה שלא משנה באיזה תפקיד במערכת תבחרו, צחנת הכיבוש תדבק גם בכן.

סוף תמלול הכתבה: חיילות שוברות שתיקה
 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו תגובה אחת באתר

  1. עמרי 29 ביוני, 2013  בשעה 3:16

    שום "התפקחות". זה טיפה בים הגדול. ממש טיפטיפה בים. ואתם יודעים את זה היטב היטב.

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס