נכון ששיקרת שיש לך חרדה כדי להשתחרר מצה"ל?

תמלול הכתבה: נכון ששיקרת שיש לך חרדה כדי להשתחרר מצה"ל?

שניר סיגאוי: הייתה טירונות מאוד קשה, הייתי מאוד אאוטסיידר שם, היו להפרעות שינה, היו לי גם הפרעות אכילה אז באותה תקופה, היה לי ממש ממש קשה.

טל טויטו: בתור לקבל את הנשק פתאום נהייתה לי ממש חרדה, והתחלתי ממש לפחד ולבכות.

שניר סיגאוי: הרגשתי באמת, באיזשהו שפל, אבחנו לי דיכאון קליני.

טל טויטו: היא שמה את הנשק על שולחן ומבקשת ממני  לגעת בו. ואז זה הפך להיות ממש אגרסיבי, כאילו ברמה שהיא, ככה היא מתחילה לגעת בו ”ואת רואה ולא קורה כלום  ותחזירי אחריי”, ואני כאילו בוכה ובוכה ומאחוריי עמד קב”ן והוא לא עשה כלום. והגעתי ממש להתקף חרדה רציני שבסוף פינוי אותי באמבולנס.

קריינות: שניר וטל עברו תקופות נפשיות קשות בצבא, המלווות בהתקפי חרדה, סיוטים והתעללויות. עד שהבינו, שהדרך היחידה להיחלץ מכך, היא ע”י קבלת פטור על סעיף נפשי. אלא שבצבא, מצביעים על עליה בכמות הפטורים מסיבה נפשית בשנים האחרונות, ורואים ב-6.8 האחוזים המקבלים פטור נפשי כתופעה מדאיגה שיש להילחם בה.

אמיר ודמני: אנחנו פעלנו כדי לחקור את הדברים הרבה יותר לעומק להקטין את היקף הפטור הנפשי, בהגדרה. הערך, או האתוס של השירות הוא נשחק.

כתב: העלייה התלולה בכמות הפטורים, האם זה נתון שמניח את הדעת?

חיים קנובלר: לא רק מניח את הדעת, זה נתון שהוא בחסר. באוכלוסייה הכללית יש הרבה יותר מזה אנשים שסובלים ממחלות של הרגש. במקום לראות את המספרים בקונטקסט הזה, ולהגיד ”יש בעיה, יש נשר נפשי” וכו' - זה למעשה פופוליזם.

טל טויטו: כל האנשים אמרו לי כאילו, ”מה באמת? על מה השתחררת”? אמרתי שהייתה לי חרדה מהנשק ואז הם כזה ”באמת כאילו, באמת היה לך או שסתם עשית כדי להשתחרר”? ו”כאילו בואי תכל'ס המצאת”. גם בצבא לא הצליחו להאמין בתכל'ס.

שניר סיגאוי: הקב”נית הראשונה הייתה בטירונות, היא לא בדיוק האמינה לי. היה לה טון עוקצני, ”אני לא רואה בעיה שתמשיך להיות פה אין לך איזה משהו חריג. אני לא קונה את זה”.

נגה הורביץ: אני חושבת שההנחה שאנשים מתחזים בשביל לקבל פטור נפשי היא חלק מהעניין של התפיסה המיליטריסטית הזאת, שאנחנו צריכים להסתיר את הרגשות הקשים שלנו אם אנחנו מתמודדים איתם. ואני חושבת שאפשר לחשוד גם שהרבה מאוד אנשים משקרים שהכול אצלם בסדר בזמן שדברים הם לא בסדר.

חיים קנובלר: התופעה של התחזות היא שולית גם בלשכות הגיוס, וגם בשירות. חיילים לא באים לקב”נים כי טוב להם, חיילים באים לקב”נים כי רע להם.

שירה אורי: לדעתי זה בור שהרבה פעמים קב”נים נופלים אליו ”הוא משקר לי, או לא משקר לי”. ואם הוא משקר לי שהוא עשה פיפי במיטה ומאחורי זה יש מצוקה אחרת?

חיים קנובלר: עדיף לשחרר חיילים שקצת הגזימו או אפילו עבדו עלינו, ואלה מקרים נדירים, מאשר להשאיר בשירות חיילים שברור שלא מתאימים.

מגישה (כאן): אתה מספר הערב על תוכנית חדשה, תוכנית שמנסה איכשהו להילחם בתופעה הזו.

כתב (כאן): כן, בעיקר באלו שמתחזים ומשיגים פטור צבאי כדי לא לשרת בצבא והדרך לעשות את זה של צה”ל, היא לפתוח מאות תפקידים שיהיו לבעלי פרופיל 21 על רקע נפשי, כמובן כל אחד והאילוצים שלו. קיבלת פרופיל 21 על רקע נפשי - בוא לשרת בצבא, אין לך פטור.

חיים קנובלר: זה אומר שמעמיסים על אותה מחלקת בריאות הנפש, חיילים שיהיה צריך לעקוב אחריהם ולוודא את שלומם הנפשי באופן קבוע ואולי אפילו יום אחרי יום. זה בטוח יעלה את שיעור ההתאבדויות בצה”ל.

קריינות: אז האם המערכת מסוגלת להתמודד עם הנטל לגייס עוד חיילים עם בעיות נפשיות? לאחרונה, מבקר המדינה ביקר את איכות המערכת על אי-מימושן של הפניות פסיכיאטריות, זמני המתנה ארוכים והימנעות מביצוע מעקב ייזום אחר חיילים הסובלים מקשיים.

שירה אורי: המערך מוגבל ביכולות שלו מבחינת המשאבים שנותנים לו. יש פחות מדי קב”נים, יש פחות מדי זמן לכל קב”ן.

טל טויטו: כל סוף של שיחה עם קב”ן אני, אני אמרתי שאני מבקשת, טיפול אני רוצה טיפול וכל פעם שמזמנים אותי מחדש אצל הקב”ן הוא רק שואל אותי כזה ”יש לך מחשבות אובדניות? לא או-קיי”.

שירה אורי: אני מקבלת פה החלטה לגבי ילד בן שש עשרה וחצי, לגבי העתיד שלו, לגבי סימון נפשי שלו, אבחנה שלו, שיש לי חצי שעה - שעה לכל אחד. שאני, לא תמיד מאשרים לי להכניס את ההורים, שהורים הם חלק מאוד מאוד מרכזי.

כתב: כלומר היו מצבים שחשבת שמישהו צריך להשתחרר והיו לחצים עלייך להשאיר אותו?

שירה אורי: כן. אני, אני רוצה להאמין שעמדתי בלחצים האלה ושמתי את המקצועיות במקום הראשון, אבל זה לחץ מאוד מאוד קשה וזה גם לא רק לחצים ישירים אתה חלק מהמערכת אתה מזוהה איתה.

שניר סיגאוי: גם רצו שאני אקבל כדורים. אני הייתי מאוד נגד זה, כי אם הכל היה בסדר עד שהגעתי לצבא, אז למה אני צריך לאלץ את עצמי להשתייך לצבא ולנסות לשנות את עצמי מבפנים.

טל טויטו: זה כאילו היה כזה קצת להסתובב בעולם עם איזושהי... עם איזשהו סעיף שהוא כאילו לא קשור אלי בכלל, ככה זה הרגיש.

שניר סיגאוי: זה בעקרון כל התיק הנפשי שלי מצה”ל.

כתב: ואתה חושב שמה שכתוב פה זה נכון עליך גם בחיים שלך באזרחות?

שניר סיגאוי: בדידות - לא, אני לא מרגיש בודד. ירידה בהנאה - לא, אני מאד אם מאושר אני מאוד שמח אני, אני יודע לחיות מה שנקרא.

קריינות: בתקופה שאחרי השחרור השלים שניר את חלומו ובחר לתרום ולייצג את המדינה במשלחת של הסוכנות היהודית באמריקה.

כתב: איך זה מסתדר כל התכונות האלה שהיא כותבת: הפרעת הסתגלות ובדידות וקשיים חברתיים ואפילו דימוי עצמי, עם בן-אדם שנמצא כמה חודשים בארץ זרה, ולהדריך ילדים ולהיות אישיות לדוגמה, איך זה מסתדר עם האבחנה הזאת?

שניר סיגאוי: תראה זאת שאלה מאוד יפה. בסופו של דבר, זה חלק מהאופי שלי, יש לי את היכולות האלה ומנטליות צבאית היא משהו שהוא גדול עליי.

קריינות: גם טל שאובחנה עם הפרעת חרדה הפוגעת בתפקוד היומיומי מתפקדת מצוין כבת שירות לאומי בפנימייה לנוער בסיכון.

טל טויטו: אני כאילו, נמצאת במקום של נוער בסיכון בעבודה הכי אינטנסיבית שיש מהבוקר עד הלילה ואין לי שום חרדה שפוגעת לי בתפקוד היומיומי כאילו, בכלל.

ספיר שבת: יש לי נערות שכאילו לפעמים הן נמצאות איתי בחרדה ואני אומרת להן אני פחות מבינה את זה לכו תדברו עם טל, כאילו היא תעזור לכן לעבור את זה. היה לי ממש מקרה כאילו כזה.

טל טויטו: זה מה שמחבר אותי אל הבנות, זה ממש עוזר לי כאילו להבין אותן או נגיד ברגעים שהן חוות  חרדה אז כאילו לדעת מה לעשות.

קריינות: בישראל 2021 הצבא עדיין פועל בגישה של צבא העם וממשיך למלא את התפקיד שיועד לו לגייס את כולם. כדי להראות שהוא מצליח בכך, הוא חייב להגדיר את מי שאינם מגויסים כבעלי הפרעה פסיכיאטרית או לציירם כמתחזים ושקרנים.

נגה הורביץ: הם לא רוצים לייצר הרגשה שזה נורמלי או רגיל שאנשים לא מתגייסים. הם לא רוצים להודות בזה, זה פשוט לא מתאים להם. הם רוצים שאם מישהו מקבל פטור מהצבא, זה יהיה בגלל שיש לו בעיה אמיתית וחד-משמעית, בגלל שזה בעצם דרך להגיד הדבר הנורמלי הוא להתגייס.

טל טויטו: הייתי צריכה לעבור כאילו את הסיוט של החיים שלי בשביל לקבל  פטור ולהגיע לשירות לאומי. זה לא הגיוני כמה שצריך להילחם במערכת הזאת בשביל לצאת ממנה.

סוף תמלול הכתבה: נכון ששיקרת שיש לך חרדה כדי להשתחרר מצה"ל?