יום שלישי   12-11-2019
תמלול הכתבה: כיצד ניתן להתמודד עם תופעת העוני?

קריינות: היקפי העוני בישראל כל כך גדולים, עד שלעיתים נדמה שאין מה לעשות, שככה זה. אז אחרי שבפרקים הקודמים שאלנו מי הוא עני, מהו אי בטחון תזונתי ומי אחראי לתיקון המצב, נסיים עם שאלה פרקטית, מה אפשר לעשות?
ענת פרידמן-קולס: מה שאנחנו עושים בלקט ישראל זה בעצם מעבירים את המזון מהמקום שיש בו, יש אותו הרבה ובשפע למקום שהוא חסר. אנחנו אוספים ממקומות שמזון לא מנוצל, ואם לא היינו אוספים אותו הוא היה נזרק. אנחנו עושים מלמעלה מ-40 אלף ארוחות רק מהצבא כל חודש, תוצרת חקלאית משדות, מפירות וירקות שחקלאים שגידלו לא יכולים למכור אותם בדרך כלל מסיבות כלכליות שלא שווה להם. קוראים לנו אנחנו באים, אנחנו אוספים מהשדות שלהם, אנחנו אוספים מבתי אריזה, מעבירים למרכז הלוגיסטי שלנו ומשם לנזקקים.
קריאות בהפגנה: כן כן לבניה, לא לא להריסה!
חיה נוח: ישנה אסטרטגיה של המחאה. גם היא הביאה להישגים, לא חילצה את כל האנשים מעוני, אבל הביאה הישגים במאבקים שונים ושיפרה תנאים באמת למשפחות היחידניות, במאבק הנכים. אני לא חושבת שמאבק אלים הוא מאבק מנצח. ושוב גם תלוי כמובן איזה אוכלוסייה, יש פה הבדל בין האוכלוסייה היהודית לאוכלוסייה הפלסטינית בישראל, שכלפיה נוהגים באמת ביתר אלימות. למרות שכמובן שבנושא של העוני, הדרישה הכללית היא אינטגרלית, היא אינטגרטיבית, המאבקים פה הם מאוחדים.
נילי ונציה: תקשורת עצמאית היא אסטרטגיה מאוד חשובה בכל חברה דמוקרטית. היא לא משרתת את האינטרס של הון-שלטון, אלא בעצם היא משרתת את האינטרסים של האזרחים. באמצעות הכתבות שהיא מייצרת, נותנת במה וקול לקבוצות מוחלשות, לקבוצות מודרות, או לקבוצות מושתקות שאינן מקבלות לא מקום ולא נראות בתקשורת המיינסטרים.
- בן אדם ישן, בסוכה. ארבע מטר על ארבע מטר. אז יכול לעשות לילדים שלו אוכל? – לא יכול. יכול לעשות לילדים שלו מקלחת?
נילי ונציה: בוא ניקח לדוגמא את הטלוויזיה החברתית, היא יוצרת כתבות שמתמקדות בעוני, היא חושפת את המנגנונים החברתיים שמקבעים עוני בחברה הישראלית. והיא מביאה את המידע הזה לידיעת הציבור הרחב.
כתב: דיברתי עם אמא אחת שהיא אמרה לי אני לא רוצה שיעזרו לי, אני לא רוצה להיות נזקקת, אני רוצה שיתנו לי את מה שמגיע לי.
מירב בן ארי: תאמין לי אני איתך, זו מדיניות אפלה, זו מדיניות נוראית של קיזוז מזונות. זה מזונות ילדים, זה האוכל של הילדים שלה.
נילי ונציה: תקשורת עצמאית מביאה את הקולות האלה לידיעת הציבור. היא בעצם מעודדת, היא נותנת מידע ומעודדת אקטיביזם חברתי.
דני וילנסקי: תרבות, אומנות וקולנוע הם כמובן כלי לביקורת, להצגת סיפורים כאלה ואחרים. היתרון שלהם שהם בעצם פונים לרגש, ללב, יודעים לספר סיפור בצורה כזאת שלעתים היא כובשת את הקהל, נוגעת לו. יכול להיות שכשאוכלוסיות עניות יראו סרטים שקשורים בעוני, שיראו סרטים שקשורים ברעב, שיראו גם סרטים איך אפשר להתמודד עם זה. הם אמצעי שבהחלט יכול לקדם אג'נדות חברתיות שקשורות ברעב, עוני וחוסר בטחון תזונתי.
ישי מנוחין: יש שניים וחצי מיליון עניים בישראל, זו אוכלוסייה ענקית. כל ארגוני הרווחה וכל ארגוני הצדקה וכל אלה שמחלקים אוכל, לא יכולים לטפל באוכלוסייה כל כך גדולה. צריך לשנות את התנאים, צריך להגיע למצב שיש הרבה הרבה הרבה פחות עניים ואת זה רק הממשלה יכולה לעשות, על ידי שינוי חוקים ועל ידי תמיכה במי שצריך לתמוך בו, כדי שחייו יהיו טובים יותר.

סוף תמלול הכתבה: כיצד ניתן להתמודד עם תופעת העוני?

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית