תמלול הכתבה: אימת הגירוש בצל היעדר תכנון והכרה
עטייה אל אעסם: כשאנו מדברים על כפר בלתי מוכר אנו מדברים על כפר שנמצא על האדמה לפני קום המדינה אך שלא נמצא על המפה של מדינת ישראל...
יעלה רענן: הסוגיות שאנחנו עומדים בפניהן בנגב, הן מדהימות, שמים ישובים יהודים כדי שלא יהיו ישובים ערבים, שמים מסילות רכבת כדי שיהיה קשה שיהיו ישובים יהודים, מרשים לאחים עופר לחצוב מחצבים על הערבים.
נשים אומרות: "כשהורסים את הבית שלי המורל שלי נהרס, הנפש שלי נפגעת, החיים של הילדים שלי נהרסים, העתיד שלי נהרס."
קריינות: הריסות חוזרות ונשנות מטעם המדינה של בתי בדואים הן דבר שבשגרה. בכנס בנושא קרקעות ודיור של האוכלוסייה הערבית, דנו בפגיעה הקשה בחיי הבדואים, באי ההכרה בזכויותיהם על הקרקע, ובדרכים למאבק.
ראיד אבו אלקיעאן: עצם זה שהמדינה הורסת את המבנה, היא לא רק הורסת את המבנה, היא מנסה להרוס את התדמית האנושית שלך. זה לא רק שאתה נשאר בלי בית, גם אתה נשאר מנותק ממקור פרנסה. אנשים שעוסקים בחקלאות, או בגידול צאן, או בגבינות ובדברים כאלה, או ברקמה- זה יכול להביא אותם לעוני.
יעלה רענן: המדינה מתעקשת לא לאפשר לבדואים לחיות בכפרים שלהם. המעבר הכפוי שאנחנו עושים להם לעיר, או רוצים שהם יעברו לעיר, לאיזושהי עיר, זה עצם הרס טוטאלי של המרקם החברתי ושל היכולות הכלכליות. אני אתן לך דוגמה, חה"כ סעיד אלחרומי, התקבל לכנסת לא מזמן, בן אדם מודרני לכל הדעות, איך הגיע להשכלה? אמא שלו גידלה צאן ושילמה בעבור ההשכלה שלו. חד-הורית בדואית גדלה צאן. את זה היא יכלה לעשות ברהט? את זה היא יכלה לעשות בשגב שלום? לא!
עטייה אל אעסם: המדינה הקימה יחידת יואב במיוחד להריסות בכפרים הבדואים, ואנחנו רואים שבכל שנה המדינה הורסת קרוב לאלף בתים. אנחנו כבדואים משלמים יותר מחמישים מיליון שקל, מפסידים על ההריסות האלה, והמדינה מפסידה מיליונים גם כן על ההריסות האלה.
ראיד אבו אלקיעאן: התכנון של כלל הארץ ותיק התכנון כפוף למשרד האוצר. ולנו במיוחד הבדואים הוא כפוף למשרד החקלאות.
קריינות: התכנון בכלל ישובי הארץ כפוף למשרד האוצר, אך משום מה היישובים הבדואים כפופים דווקא למשרד החקלאות תחת "הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב". באתר המשרד מפורטת תכנית החומש לקהילה הבדואית, העומדת על שלושה מיליארד ש"ח. התוכנית מפרטת כיצד ישופרו תנאי החיים של הבדואים בדיור, בחינוך ובתחום החברה. אך מעל לכל הפירוט מתנוסס ציטוט של שר החקלאות המדגיש את המטרה החשובה שלשמה הרשות הזו קיימת: "התכנית משלבת פעילות ממשית נגד הבנייה הלא חוקית והחזרת האדמות לידי המדינה".
עטייה אל אעסם: אנחנו קוראים לרשות הזו הרשות לטיהור הנגב מהתושבים הערבים. אנחנו יושבים על סך הכל 3% מאדמת הנגב ואנחנו מהווים שליש מתושבי הנגב. המדינה הביאה כל מיני דרכים איך להפקיע את האדמות של הבדואים, זה הקמת מחנות לצבא, הקמת שדה תעופה "נבטים", הקמת מחנה צבאי שזה "רמת בקע", העברת כל הבסיסים של הצבא ממרכז הארץ לנגב, וזה לא מעביר אותם לנגב השומם אלא בדיוק איפה שהבדואים יושבים.
קריינות: גם מסילת הרכבת באר שבע-ערד-דימונה פוגעת במרחב המחייה של הבדואים מבלי שהם יוכלו להשתמש בה.
עטייה אל אעסם: כי אם הוא רוצה לנסוע הוא צריך להגיע לערד בשביל לתפוס רכבת לבאר שבע או למקום או להגיע לדימונה בשביל לתפוס רכבת לצפון. אז הם לא מציבים תחנות לרכבת לישובים הערבים.
דפנה דורפמן: אנחנו מדברים פה על מרקם בעלויות מאוד מאוד עדין שכל נגיעה בו מייצרת סערה עבור אותה משפחה שזה הדונם היחיד שיש בידיה. אין ספק שכל התהליכים שקשורים לקרקעות ודיור במגזר הערבי זה דברים שצריכים להיפתר ברמות העליונות ביותר, בהחלטות ממשלה שצריכות להשתרשר למטה.
קריינות: בכנס הוצגו גם הצלחות ממאבקי הקהילה
יעלה רענן: דוגמה להצלחה – רהט. רק לפני שבוע ראש עיריית רהט וראשת המועצה האזורית בני שמעון, חתמו שניהם ביחד על כך שיעבור שטח מהרשות המוניציפאלית של בני שמעון לרשות המוניציפאלית של רהט על אפם ועל חמתם של הרשות להסדרת התיישבות הבדואים בנגב. אנחנו הולכים לפעול דרך התושבים לראש המועצה, לא מראש המועצה כלפי מטה. אנחנו צריכים לחזק את הדרישה דרך התושבים היהודים.
חנא סוויד: כמו שהכירו ב-15 יישובים אז יכולים להכיר ב-40. גם שם נמצאים אנשים זאת אומרת מבחינת עיקרון זו לא תהיה רעידת אדמה אם יכירו בישובים.
יעלה רענן: הגיע זמן תיקון. אנחנו 70 שנה מונעים מהם להקים בית ולקדם את העתיד של הילדים שלהם.
סוף תמלול הכתבה: אימת הגירוש בצל היעדר תכנון והכרה
הוספת תגובה לכתבה