אפשר לתרום לחברה גם בלי להחזיק נשק

תמלול הכתבה: אפשר לתרום לחברה גם בלי להחזיק נשק

שמי אופיר אברבוך, אני בן 18, לפני כחצי שנה נדרשתי להתייצב לשירות צבאי. אני החלטתי לסרב להתגייס לצבא ועל כך אני משלם בכליאות חוזרות, עד כה ישבתי 150 יום בכלא צבאי בסבבים של שמונה כליאות.
בתקופת הצו הראשון והמיונים הראשונים עוד רציתי לשרת בצבא, ואפילו לעשות מה שנקרא שירות משמעותי. התמיינתי ליחידות מובחרות, לטייס והייתי בגדנ"ע של שייטת 13.
אחרי שלמדתי ושמעתי הרבה על מה שהצבא עושה ואחרי שנחשפתי לחומר על אלימות ועל מוסר הבנתי שאני מתנגד לשימוש באלימות בכל דרך שהיא. אני לא יכול להסכים עם מערכת שמשתמשת באלימות לשם פתרון סכסוכים.
בבחירה שלי לסרב הושפעתי הרבה באמת מכל האנשים שעשו זאת לפני, לולא הם ייתכן שבכלל לא הייתי יודע על האפשרות הזאת והייתי חושב שבאמת להתגייס לצבא לשירות משמעותי, או אפילו לשירות לא משמעותי - היא הבחירה היחידה, וחשבתי שזה מה שכולם עושים אז זה מה שאני צריך לעשות.
עוד דבר שהשפיע עליי הוא צפייה בעדויות רבות של ארגון "שוברים שתיקה". הבנתי שגם בן אדם טוב שחושב שהוא מגיע לשם והוא ישפיע לטובה, אז כשהוא יגיע לפעילות המבצעית אז בעצם, הערכים הצבאיים וכל מה שהוא, וכל הפקודות שהוא מקבל, וכל הלחץ שמסביבו הוא לרוב מכריע לעומת הערכים שהוא מביא מהבית.
לדעתי מעגל הדמים שאנחנו חווים ביום-יום באזורנו הוא תוצר של דיכוטומיה של "אנחנו והם" שהשלטונות מנסים לייצר. באקט הסירוב שלי חשוב לי להבהיר שבעצם לא כל בן אדם שהוא אזרח המדינה מסכים למה שהצבא עושה, שיהיה ברור שלא מדובר כאן ביהודים נגד ערבים לצורך העניין, אלא באנשים שלווים שרוצים לחיות בשלום לעומת אנשים שרודפים אחרי כוח ומאמינים באלימות.
בתחילת הדרך האמנתי שהסירוב צריך להיות משהו אישי שלי ולכן אני באמת סירבתי שבע פעמים לשירות צבאי בלי לערב שום גורם תקשורתי בזה, בלי להצהיר את זה בפומבי. לאחר הרבה פעמים שחזרתי על סירובי בבקו"ם לשרת בצבא הבנתי שיש משמעות מאוד גדולה לבוא בעצם ולצעוק את מה שאני אומר.
אני רוצה שכל נער שבוחר להתגייס לצבא ייקח אחריות מוסרית על הדבר שהוא עושה. אני רוצה שכל נער שמגיע לגיל הזה, יבין שגם אם הוא בוחר להתגייס, הוא בעצם מקבל החלטה שיש לה מטען מוסרי מאוד חשוב. אני רוצה שהנער הזה שמתקרב לגיל הגיוס וניצב בפני ההחלטה אם להתגייס או לא להתגייס יבין שגם אם הוא בוחר בבחירה שרוב הנוער לוקח פה, להתגייס לצבא, גם אז יש לו את האחריות המוסרית על מה שהוא עושה. והעובדה שהוא הולך עם הזרם, שזה מה שהרוב עושה, לא מקלה מהאחריות המוסרית של הבחירה עצמה.
נושא הסירוב הוא לא משהו שאני מסתיר כשאני נכנס לכלא. נוצרים הרבה מאוד ויכוחים פעמים רבות ביני לבין הכלואים האחרים. בכלא פגשתי הרבה אנשים עם דעות שונות וראיתי באמת מה אנשים שונים חושבים על הדעה שלי, ואני יכול לומר שזה חיזק את האקט שלי וחיזק את ההבנה שלי שמה שאני עושה הוא המעשה הנכון.
מדברים איתי על מצב שבו כולם יסרבו, אני חושב על המצב בו כולם יתגייסו, כולם יגידו כן לדבר הנורא הזה שקורה, זה הרבה יותר מפחיד אותי לחשוב שכולם הולכים עם העדר, כולם הולכים אחרי כל מה שאומרים להם. מההיסטוריה אנחנו יכולים לראות דוגמאות רבות למקרים שבהם אנשים לא חשבו על מה שהם עושים, חשבו שהם תורמים, חשבו שהם עושים את המעשה הנכון, וזה הלך למקומות מאוד רעים.
כסרבן מצפון חשוב לי להבהיר שאני לא מתנער או משתמט מהאחריות החברתית שיש לי, אני שלוש שנים התנדבתי דרך תנועת נוער, ואני מאמין שבהמשך החיים שלי אני אתרום עוד רבות לחברה, ואני רוצה שכל נער ונערה יבין שיש דרך לתרום לחברה גם בלי להחזיק נשק ביד, וגם בלי לשתף פעולה עם המערכת הצבאית.

סוף תמלול הכתבה: אפשר לתרום לחברה גם בלי להחזיק נשק