הבדואים: בוחרים לחיות בפחונים

תמלול הכתבה: הבדואים: בוחרים לחיות בפחונים

קריינות: הם פלשו לפני עשרות שנים לאדמות המדינה ונמצאים שם ללא רשות. המשטרה מעיזה להיכנס לכפרים שלהם כדי להשליט סדר – רק באמצעות כוחות מיוחדים. אך כפי שכל ילד יודע, הם הרי נוודים, וככאלה מעולם לא הייתה להם זיקה לקרקע ובוודאי שלא בעלות עליה. לרובם יש צווי הריסה בשל בנייה לא חוקית, אך הם מצפצפים על החוק ולא נרתעים. המדינה פועלת לגביהם בסלחנות ואף מציעה להם תכניות שיקום ומעבר לערים חדשות, שהיא הקימה במיוחד עבורם, אך הם מתעקשים להישאר באוהלים ובפחונים ומסרבים ליהנות מהקדמה שמציעה האנושות.
קריינות: אוהלים, פחונים, מבנים ארעיים – האם כך באמת רוצות לגור משפחות בשנות האלפיים? כ-70 אלף בדואים מתגוררים בנגב ללא תשתיות של מים, חשמל, כבישים ושירותים בסיסיים כמו מוסדות חינוך, בריאות ותחבורה ציבורית.
ענאבארי סאלים: אין לנו גנים, אין לנו בית ספר.
אבו שודא מוחמד: אין קופת חולים, אין שום שירות ממשלתי בכפר.
עדנאן נסאסרה: יש בעיית שירותי בריאות. יש פה אנשים שהם חולים וזקוקים לכל מיני שירותים והם לא מקבלים את זה. יש בעיה של תחבורה, ילדים נוסעים מפה איזה 18 קילומטר.
חכמה אום-אשרף: בנאדם ישן בסוכה ארבע מטר על ארבע מטר, אז יכול לעשות לילדים שלו אוכל? לא יכול. יכול לעשות לילדים שלו מקלחת? הילדים שלנו עושים את הקקי שלהם בדלי.
סייח אל טורי: כל היום אנחנו יושבים תחת בד היוטה הזה בחום הקשה, אף אחד לא מרגיש איך אנחנו חיים...
קריינות: הבדואים נלחמים על הבית שלהם, למרות המראה הארעי שלו. כי כשאתה נמצא תחת סבבי הריסה ובנייה חוזרים ונשנים, כל מה שיתאפשר לך - זה לבנות אוהל או פחון.
פאדי מסאמרה: הבדואים בנגב לא בוחרים לחיות בפחונים, הם נאלצים לחיות בפחונים. מכיוון שכל הפחונים האלה שאת רואה לאורך כל כביש 25 ו-31 ו-40 זה בתים לא חוקיים מבחינת המדינה. אז כל יום הם יכולים לבוא ולהרוס. עכשיו תראי את ההבדל בין להרוס בית מפח או להרוס בית שבנוי מבטון. ואין אדם אחד בתוך הכפרים הלא מוכרים שלא רוצה לשפר את תנאי החיים שלו. אין אדם אחד כזה.
קריינות: ועדת גולדברג, תכנית פראוור, מתווה בגין - הרבה מאוד תכניות יזמה המדינה לאזרחי ישראל הבדואים.
קריאות בהפגנה: כן כן להכרה, לא לא לעקירה
קריינות: כולם מתחילים ונגמרים בפינוי כפוי לעיירות שהוקמו עבורם. הבדואים, לפחות חלקם, מתעקשים להישאר בקרקע אותה ירשו מזה דורות, או אליה הועברו על ידי המדינה לפני עשורים רבים. הם רוצים לשמור על אורח חיים כפרי, לעבוד בחקלאות אך גם לחיות בכבוד עם שירותי בריאות וחינוך שלא נופלים באיכותם מכל יישוב כפרי יהודי.
ספא אבו רביעה: אני חושבת שהאינטרס של הממסד הישראלי צריך להיות קודם כל להשתחרר מהתפישות שלו עצמו של לבוא מלמעלה ולתרבת את הבדואים ולחנך אותם ולהעביר אותם איזשהו תהליך של להפוך לבני אדם כמוהם כביכול.
פארס אבו-עבייד: כשאתה מביא בדואי בצורת החיים שלו היום ואתה מכניס אותו לתוך ישוב, בתוך הישוב הזה הוא זוכה אך ורק לבית. נכון שזה בית יפה ונחמד, אבל כאן הוא מאבד ערכים, ולכן זה משפיע עליו. משפיע עליו נפשית, משפיע עליו תרבותית.
ספא אבו רביעה: במפגש שלי עם כל מיני גורמים, מול הממסד הישראלי הם תמיד מספרים על הכוונות הטובות שלהם בלעזור לבדואים. תוך כדי הכוונות האלו הם מספרים נרטיב שהוא שונה לגמרי מהנרטיב המתקיים פה בנגב.
קריינות: שלטון שרוצה לרכז אוכלוסייה בעיירות, יתקשה לשכנע כי הוא פועל לטובת הבדואים, כל עוד לתושבים היהודים ניתנת הבחירה בין חיים בעיר, בכפר, במושב, בקיבוץ או בחוות בודדים. המדינה תדאג לכל התשתיות בצורת ההתיישבות שיבחרו היהודים, אפילו יש לכך משרד ממשלתי מיוחד.
נילי ברוך: הם בעצם אומרים כמו שאתם הכרתם באורח חיים שלם בקיבוצים ובמושבים, ותכננתם את הקיבוצים והמושבים בהתאם לאותה אידיאולוגיה שהייתה נכונה לאותה תקופה, אנא מכם, תאפשרו גם לתכנון שאתם מתכננים עבורנו, הישובים עבורנו, תתכננו אותם בהתאם לאורח החיים שלנו ולצרכים שלנו.
מעיגל אלהואשלה: למה המדינה נותנת ליהודי בחכירה, ולי הבדואי הקרקע שלי, למה לא עוזרת לי ושם הדברים כולם מסובסדים, עוזרים לו בכל מיני דברים, ולמה אני אלך לעבוד אצלו (אצל היהודי)? למה אני לא יכול לעבוד באדמה שלי?
עזיז אלטורי: לא היה לנו מובטל אחד! היום הפכו אותנו, אחרי כל ההריסות, ליותר מ-70% מובטלים. אנחנו היצרנים של חלב הגמלים, אנחנו היצרנים של הדברים האורגניים, אנחנו היצרנים של הלאבנה, אנחנו היצרנים של הזעתר ושמן הזית. היום המדינה והמדיניות שלה הפכה אותי לצרכן. הבוס הוא יהודי ומשתמש בכל התרבות שלנו, בכל התרבות שלנו – מביא את הפועלים הבדואים, עובדים אצלו והם עבדים.
פארס אבו-עבייד: התכנון הקיים היום בכלל לא תורם לצמיחה של החברה הבדואית, אלא ממש הוא מנציח את העוני, מנציח את האבטלה ואת המריבות בתוך החברה.
חסין אלעזאזמה: כל בן אדם רוצה ליישם חלום. אני רוצה ליישם חלום, רוצה ליישם את החלום שלי במושב חקלאי. 200 משפחות יהודיות אתה נותן להם מושב חקלאי של 10,000 ו-15,000 דונם, אנחנו מביאים לך 700 משפחות שמעוניינות בתהליך הזה, לתת להם באדמה שלהם מושב חקלאי, שיכולים לגדל את הכבשים שלהם, יכולים ללכת עם התרבות שלהם, ואתה תראה שאנחנו סטיגמה אחרת.
דוח של פורום דו קיום בנגב: מתוך 126 יישובים בנגב, רק 18 מיועדים לאוכלוסייה הבדואית. ב-11 כפרים בדואים אשר הוכרו על ידי המדינה בעשור האחרון, יש תשתיות בסיסיות באורח חלקי בלבד. כ-65% מהאוכלוסייה הבדואית מתגוררת בשבע עיירות בנגב, אשר באופן חוזר מדורגות על פי הלמ"ס באשכול הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר בארץ.

סוף תמלול הכתבה: הבדואים: בוחרים לחיות בפחונים