מרים תראבין מאום אל-חיראן

תמלול הכתבה: מרים תראבין מאום אל-חיראן

אני מרים תראבין ואני חיה בכפר הזה רק חמש שנים. לחיות בכפר זה אומר ש... לחוות את כל הקשיים של אשה שהיא עובדת ואין לה אמצעים שיקלו עליה את הדברים. למשל אין לנו חשמל. זה אומר שאין לך מכונת כביסה רגילה, אוטומטית. את צריכה להביא משהו לסחוט ביד ולעשות הכל ביד. זה אומר שאין לך את המיקרוגל, כשאת רוצה לחמם משהו מהר ולעשות. או רוצה לעשות קפה בקומקום צ'יק צ'ק לעשות. אין. הכל אין לנו. גם אין לנו מים. מים זה אומר שאין לך ברז לפתוח ולשטוף כלים. את צריכה, יש לך איזה קנקן ליד, את לוקחת ועושה, לוקחת ועושה... קשה מאוד לעשות כל דבר במים וזה מאוד מתסכל, ויוצאים מתוסכלים כי אין לנו דברים בסיסיים האלה. ואנחנו רואים מדינה דמוקרטית, ומדינה שדוגלת בדמוקרטיה. מה את רוצה ממני? איך אני אהיה נאמנה לך? אם את רוצה... אני 60 שנה חיה בכפר, למה אין לי חשמל? למה אין לי כביש, שהאוטו שלי לא יתקלקל?
-איפה הילדים לומדים?
-הילדים לומדים בכפר חורה. אז צריך לקחת אותם מהבית בבוקר, לקום מוקדם כדי לקחת אותם לכפר אחר שם. יש הסעה, אבל ההסעה לא מגיעה לכפר, ההסעה מגיעה לכביש הראשי כי אין לנו כביש סלול.
אני אגור עם כל אחד, אני יכולה לגור עם כל אחד. גם איתנו, אנחנו ביקשנו את זה, למה לא נהיה שכנים? למה כל הזמן אנחנו צריכים לחיות בערים נפרדות, בכפרים נפרדים? איך אנחנו נהיה אוכלוסיה אחת משולבת אם אנחנו כל הזמן נהיה עם הנתק הזה?

סוף תמלול הכתבה: מרים תראבין מאום אל-חיראן