סדר חברתי 30/3/2016

תמלול הכתבה: סדר חברתי 30/3/2016

מגיש: השבוע ב"סדר חברתי":
סרבניות מצפון - הפגנת תמיכה בתאיר ובאיידן.
כולנו אמא סלאמסה - מחאת האימהות מהקהילה האתיופית.
שולה מולא: אם הילד שלי מפחד להסתובב בתלפיות אז זה נורא, וזה חבל וזה אפליה כי החברים שלו הלבנים יוצאים חופשי.
מגיש: BDS מזווית פמיניסטית.
שיבת הפליטים - איך פתרו זאת בסכסוכים שונים בעולם.
מאה קולות - הפעם פאדי מטר.
נגה כהן בפינה "בודקות תקשורת".
נגה כהן: אנחנו שונאים יותר, אמפתיים פחות ומשתמשים בהרבה יותר בכוח.
מגיש: אומרות לא - על היחס המקל של מערכת החוק לתקיפות מיניות.
"צעדת החופש" ביום שישי - בסימן יום האדמה.

מגיש: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

המרחב הציבורי שלנו מצולם ללא הרף ע"י השלטונות. "האח הגדול" מצלם אותנו בכל הזדמנות אפשרית. בשבוע שעבר היוצרות התהפכו. מצלמתו של עימאד אבו שמסייה, מתנדב "בצלם", צדה את "האח הגדול" ברגע של שפל. אי מתן טיפול רפואי והוצאה להורג, תוך שלוות נפש של הנמצאים בזירה. אילולא צולם, לא היה מגיע הדבר לידיעת הציבור ואז, מי יודע, אולי בעוד שנה או יותר, אחד החיילים היה מתוודה בפני "שוברים שתיקה" על הנעשה. אבל אז מי היה מאמין? הרי גם כשהעובדות מדברות בעד עצמן - מסתבר שהמצפון הקולקטיבי שלנו הלך לאיבוד. כפי שפורסם בתקשורת, רוב הציבור סבור כי לא היה צריך לעצור ולחקור את החייל שירה במחבל.

סרבניות מצפון
מגיש: ועדיין בענייני מצפון - תאיר קמינר, בת התשע עשרה נשפטה בתחילת השבוע לעשרים ימי מעצר בעקבות סירובה לשרת בצבא. זאת תקופת המעצר הרביעית שמרצה קמינר. את פורים האחרון חגגו פעילות ופעילים בהפגנת תמיכה בתאיר קמינר ובאיידן קטרי, שהכריזה גם היא על סירובה לשרת בצבא.
איידן קטרי: ואני טרנסית, מזרחית, קווירית, צה"ל לא ידע לאכול אותי. אני בחודשים האחרונים נחשפתי למעגלי הידברות של נשים בתור פעילה פמיניסטית בפריפריה. דיברתי עם נשים ערביות מה שמאוד השפיע עלי לרצות לסרב.
מגיש: אביה של תאיר, מיכה קמינר, הקריא מכתב שכתבה עורכת הדין מיכל פינצ'וק לאחר שביקרה את תאיר בכלא.
מיכה קמינר: הרבה דרכים יש להתנגד לכיבוש וכולן טובות אבל הדרך בה בחרה תאיר היא ללא ספק מהקשות שבהן. כמה כוח ואמונה צריכה ילדה בת 19 כדי לצאת למלחמה כזאת נגד המערכת. איזה אומץ צריך כדי לעמוד לבד.

מגיש: מול הפגנת התמיכה בסרבניות התקיימה הפגנת נגד.
איתי אקנין: אני רוצה לפנות להפגנה שמולנו ולהגיד להם שאני לגמרי מבין למה הם פה. אני חושב שאתם פה כי מפחיד לחיות במדינה הזאת. ואני חושב שכולנו צריכים לדאוג שיהיה פה פחות מסוכן, ליהודים ולערבים, זה ממש לא משנה. סבא וסבתא שלי הגיעו ממצרים. הם ערבים, הם יהודים. אנחנו לא פה כדי למות, אנחנו פה כדי לחיות.
דב חנין: חברות וחברים, אנחנו נמצאים בדרך למקומות מאוד אפלים. כמה חסרים לנו שלטים צועקים שיצעקו, "עצור". תאיר מניפה היום שלט כזה, איידן מניפה היום שלט כזה.

כולנו אמא סלאמסה
מגיש: ולמחאה אחרת. בשנה שעברה יצאו לרחובות אלפי צעירים ישראלים, בני העדה האתיופית ודרשו לשים קץ לאלימות המשטרתית ולאפליה הממסדית נגדם. למרבה הצער הממשלה לא נקטה צעדים להפסקת ההתנכלויות והמעשים הגזענים כלפיהם.
זיוה מקונן-דגו: כשהמחאה במאי יצאה ההוראה שהתקבלה במשטרה זה "תנהגו בהם כמזרח ירושלים, תשברו אותם, להכניע אותם" זה המושגים שהשתמשו בהם הבכירים של הממשלה הבכירים שבמשטרה. איך אני אתן אמון במשטרת ישראל?
מפגינים: "כולנו יוסף סלמסה – כולנו יוסף סלמסה!"

מגיש: המחלקה לחקירות שוטרים, סגרה "מחוסר עניין לציבור" את תיק החקירה שעסק בנסיבות מותו של יוסף סלמסה, שנהרג כתוצאה מאלימות משטרתית. המשפחה טוענת שבנם נרצח על ידי השוטרים. קבוצת אימהות אמיצות, החליטה להיאבק לצד בניהן ולשים סוף למצב בו אמא אתיופית, מפחדת שבנה יצא בלילה מהבית, מהחשש שהוא ייעצר או יוכה על ידי שוטרים.
שולה מולא: אם הילד שלי מפחד להסתובב בתלפיות אז זה נורא, וזה חבל וזה אפליה כי החברים שלו הלבנים יוצאים חופשי. אנחנו כאן כדי להגיד לילדים "אנחנו לצדכם", אנחנו כאן כדי להגיד לממשלה "תתעוררו, תתקנו את עצמכם, תוקיעו את הגזענות מתוך הלבבות שלכם ומתוך המדיניות שלכם".
פרנוס סלמסה: תארו לעצמכם מה זה להיות אמא שהחזיקה את בנה בתוכה 9 חודשים ואז מאבדת אותו ומוצאת אותו בקבר ובוכה, היא לא תשב בשקט עד שהצדק יעשה.
בנצ'אמלק מקונן: הממשלה לא באמת מתכוונת להעמיד לדין שום שוטר. והדרך שבה אנחנו צריכים ויכולים לדחוף את הממשלה לנקוט בצעדים זה דרך הקמה של אסיפות הסברה בכל שכונה, בכל עיר
פרנוס סלמסה: היו חזקות, בואו נשיג צדק לילדים שלנו. אני מייחלת שהמקרים ייחקרו. בואו יחד נוציא את האמת לאור.

BDS מזווית פמיניסטית
מגיש: ולנושא אחר. ההתנגדות ל-BDS נתפשת כמובנת מאליה בשיח הציבורי בישראל, כך שגם גופי תקשורת, שאמורים לערער על התפישות המקובלות, התגייסו להתנגדות זו. השבוע התקיימה "ועידת ידיעות אחרונות ו-ynet למאבק בחרם על ישראל". בוועידה חברו עיתונאים, בעלי הון ופוליטיקאים - רובם כמובן גברים, בניצוחו של נשיא המדינה, כדי להמשיך לשכנע ולהשתכנע בנחיצות להתנגד ל-BDS. הנשיא ריבלין: "כל טענות ה-BDS מקורן בשנאה ושטנה כלפי מדינת ישראל". השר ישראל כץ: "ישראל צריכה לבצע סיכול אזרחי ממוקד למנהיגות ה-BDS".
נפגשנו עם קבוצת נשים במשרדי עמותת "אישה לאישה", כדי לשמוע על BDS מזווית פמיניסטית.
לילך בן דוד: הסיבה שה-BDS עדיף על מאבק אלים הוא כמו שאני רואה את זה הוא משלוש סיבות: אחד זה שמאבק אלים הוא כמעט בהכרח מאבק שמנוהל על ידי גברים, הסיבה השניה היא שקורבנות של מאבק אלים הן במקרים רבים נשים.
דלית שמחאי: אני רוצה להבין, איך אני כפמיניסטית, יכולה להסתכל על ה-BDS בעיניים אחרות ממה שאנחנו מכירים לא מהתקשורת המיינסטרימית, אנחנו כולנו, אני חושבת, חשופות לידע שהוא לא מיינסטרימי, אנחנו לא חשופות להבנה פמיניסטית של זה.
רונית פיסו: האם חרם זה כלי פמיניסטי להשיג את המטרות שלנו? למשל להתנגד לכיבוש, להביא לסופו של הכיבוש? וגם איפה נמצאות נשים או מה המקום של נשים בתוך מי שמוביל את התנועה.
רים עאמר: אם אנחנו רוצות לדבר על ה-BDS ככלי, הוא לפי דעתי כלי פמיניסטי שנשים יכולות להשתמש בו כי בעצם הוא מאפשר להן להיאבק למען זכויות וחירות בלי להיאלץ להשתמש בכלים אחרים שהם לא ביכולתן להיות חלק מהם.
לילך בן דוד: אנחנו יודעות מההיסטוריה שההנהגה המהפכנית שמובילה את המאבק בכיבוש הופכת ביום שאחרי הכיבוש בד"כ להנהגה של החברה החדשה ביום שאחרי הכיבוש, ולכן עבור החברה הפלסטינית בעיניי יש חשיבות עצומה ליצירת ערוצי התנגדות שמאפשרים לנשים להיות חלק מההתנגדות.

מימוש שיבת פליטים בעולם
מגיש: כשמדברים על מיליוני הפליטים הסורים, שבורחים מזוועות המלחמה לטורקיה או לגרמניה אף אחת לא מעלה על דעתה, שהם יישארו שם 60 שנה. ואכן, ההיסטוריה מלמדת, כי פליטים רבים בעולם, חזרו לבתיהם לאחר שסכנת המלחמה חלפה. בשבוע שעבר התקיים דיון על פרקטיקות שונות של שיבת פליטים ברחבי העולם. סלמה פורוביץ' אחת מ-4 מיליון הפליטים מהמלחמה ביוגוסלביה, סיפרה על הקשיים והכשלים בשיבת הפליטים למולדתם.
סלמה פורוביץ': כל מי שנעקר בתקופת המלחמה בשנים 90'-95' בבוסניה, ניתנה לו הזכות לשוב ולקבל חזרה את הרכוש שלו. יש לנו הסכם שלום עם ניגודים. מצד אחד אתה מכיר בהפרדה האתנית של המדינה ומגרש אנשים ואז אתה אומר "יש לכם את הזכות לחזור". לחזור למה? להיות מיעוט מופלה? שזה בדיוק מה שקורה היום, מה שהופך את השיבה למאד מורכבת לאנשים, דבר שני לא היו שום השקעות במוסדות הכלכליים של המדינה לאפשר מעבר מסיוע הומינטרי לפיתוח.
מגיש: דוגמא נוספת שהובאה בדיון, היא שיבת הפליטים לאחר המלחמות האתניות ורצח העם ברואנדה.
ג'סטין מבאבאזי רוקבה: אני מהדור של משבר הפליטים של 1959. ההורים שלי עזבו את רואנדה וברחו לאוגנדה ונהיו פליטים. כשחזרנו לרואנדה זה היה הדור שלי ודורות טיפה יותר מבוגרים שיישמו את השיבה. ההורים לא ידעו איך לחזור. השיבה דורשת ידע, משאבים, התגיסות.
מגיש: הדיון התקיים במסגרת כנס בן יומיים של עמותת זוכרות, שעסק בשיבת הפליטים הפלסטינים. בכנס הציגו צאצאים למשפחות פליטים פלסטינים, מודלים אפשריים לשיבה. מוחמד כיאל מהוועד להגנה על זכויות העקורים התייחס לניסיון הבינלאומי.
מוחמד כיאל: זכות השיבה מומשה בחלק מהמדינות במיוחד כשיש רצון פוליטי בינלאומי, ולמרבה הצער הרצון הבינלאומי לא קיים כאן בפלסטין, בישראל. לאחר תוכנית החלוקה ולאחר מכן המלחמה (ב-1948) גורשו שני שליש מהעם הערבי הפלסטיני. ממשלות ישראל בזו אחר זו, בין אם בראשות מפלגת העבודה, עם מפ"ם והמפלגות האחרות ובין אם בראשות הליכוד במה שקשור לזכות השיבה יש להן אותה עמדה. במה שקשור בהפקעת אדמות ובהתנחלויות – אותה המדיניות. ישראל מונעת את זכות השיבה בכוח, בכוח צבאי.
מגיש: אז כנראה שמימוש זכות השיבה אינו דבר בלתי אפשרי, כל עוד יש לכך רצון פוליטי. גם אם זה מורכב.

מאה קולות - פאדי מטר
מגיש: ועתה - לפרויקט "100 קולות" - בכל שבוע אנו נותנים במה לפלסטיני או פלסטינית אזרחי המדינה להשמיע את קולם. הכירו את פאדי מטר.
פאדי מטר: השם שלי פאדי, פאדי מטר מכפר פסוטה. אני לומד משפטים, שנה ב', באוניברסיטת תל אביב וגילי 21. פסוטה זה כפר ערבי, נוצרי. מה שחשוב לי הוא זה ש... לקום בבוקר וכן בשאיפה להשפיע על אנשים, להשפיע על החברה. גם על החברה שלי, שממנה אני גם באתי במיוחד ולכן למדתי משפטים. אנחנו כן אזור, בוא נגיד, מוחלש אם אפשר להגיד את זה. אז כן לחזק את האנשים האלה ולתרום כמה שיותר לחברה. אנחנו לא שייכים, לא לרוב היהודי, לא לרוב הערבי המוסלמי, אבל אנחנו כן ערבים, כן ערבים ואני כן פלסטינאי וזה מה שחשוב בעיקרון, את זה אנחנו מנסים להדגיש כל הזמן. ככל שהמדינה מגדירה את עצמה כיהודית-דמוקרטית אין באמת דו קיום כאן כי זה כן מטמיע במנטליות של כולם, של היהודים בפרט, גם כן. אם המדינה הזו יהודית, כאילו בסך הכל היא שלהם ואני לא מרגיש באמת שייכות לכאן. אני לא מרגיש שייך גם באוניברסיטה. כאילו, יש כאן מין ניכור כזה שאתה תמיד תישאר "הערבי". אז לדעתי, גם צריכים להשקיע בחינוך, קודם כל, החינוך היהודי. גם הערבי, כמובן, בשני הצדדים. ושתהיה באמת מדינה לכל האזרחים. שכל אזרח ירגיש שהוא כן אזרח במדינה הזאת ולא כמו אורח שעושים לו טובה שהוא לומד באוניברסיטה או במכללה.

הפורנוגרפיה של האלימות
מגיש: נעבור עתה לנגה כהן, בפינה "בודקות תקשורת".
נגה כהן: בכל אירוע טרור, כמו שקרה בשבוע שעבר בבריסל או עם החייל שהוציא להורג מחבל בדם קר, הנייד שלנו לא מפסיק לרטוט. עוד ועוד פושים של אתרי חדשות מעבירים לנו עוד ועוד פרטים על המקרה, רצוי עם סרטונים שמראים כמה שיותר אלימות. הפיד של הפייסבוק גם הוא מלא בדיווחים האלו. גם אם אנחנו לא רוצות ורוצים לראות את הפרטים הפלסטיים, אין כמעט דרך לחמוק מהם.
הפורנוגרפיה של האלימות הופכת לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. מחקרים מוכיחים שחשיפה מוגברת לאירועי טרור, גם דרך התקשורת, יכולה ליצור פוסט-טראומה. האלימות הזו חורטת לנו בתוך הנפש ומשפיעה על איך שאנחנו מסתכלות ומסתכלים על העולם. אנחנו שונאים יותר, אמפתיים פחות ומשתמשים בהרבה יותר בכוח.
הדהוד האלימות בכל אמצעי התקשורת הסובבים אותנו, הוא אבן היסוד של חברה פטריארכלית. האלימות מייצרת מודל אחד ויחיד של גבריות - כזו שמושתתת על גברים שנאבקים אחד נגד השני ומגנים על הנשים בסביבתם מפני גברים אחרים. התוצאה - גברים שמחונכים להשתמש בכוח כדי להשיג שליטה - בעבודה, בסביבה שלהם וגם כלפי נשים.
מין הוא יסוד החיים והוא ייצא ויתפרץ כמעט תמיד. אם הסביבה היא כוחנית ואלימה, הוא יתפרץ בצורה של כוח במטרה להפעיל כוח ובלי לראות את הצד השני, ויוביל לאונס. אם מין יתקיים בסביבה שוויונית, הוא ייצא בצורה של הדדיות. חברה שבה גופי התקשורת מנכיחים אלימות באופן כל-כך אינהרנטי, היא חברה שמטשטשת את הגבולות בין מין ברצון לבין כפייה מינית - שזו בעצם תרבות האונס.

אומרות לא
מגיש: ועדיין עם תרבות האונס. בשבוע הבא ידון בית המשפט העליון, בערעור הפרקליטות על העונש הקל שגזר המחוזי על יניב נחמן - בליין מוכר בחיי הלילה של תל אביב. נחמן הורשע באונס ומעשה מגונה בכוח אך נידון במסגרת הסדר טיעון לשישה חודשי עבודות שירות בלבד. העונש הקל הביא ביקורת על השופטים והוציא מפגינות לרחוב, שקראו בין היתר, כי אין להחזיר לחברה תפוח רקוב. ביום שלישי, יום לפני הדיון בעליון, תתקיים הפגנה ברחבת בית המשפט בת"א נגד היחס המקל של מערכת החוק לתקיפות מיניות.

צעדת החופש - בסימן יום האדמה
מגיש: בתוך כל התסכול, האלימות, הכיבוש והייאוש, ממשיכה כבכול חודש להתקיים צעדת החופש המשותפת לישראלים ולפלסטינים, נגד הכיבוש ולמען שלום ועצמאות לשני העמים. הצעדה הקרובה, שתתקיים ביום שישי בצהריים, במחסום המנהרות, תהיה בסימן יום האדמה. הצעדה מאורגנת ע"י תנועות לוחמים לשלום ועומדים ביחד. הסעות תצאנה מרחבי הארץ.

עד כאן סדר חברתי להפעם, נתראה במהדורה הבאה.

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 30/3/2016