מרסל שיבלי מיפו

תמלול הכתבה: מרסל שיבלי מיפו

קוראים לי מרסל שיבלי, אבא לחמישה ילדים, יליד תל אביב. אני נהייתי דייג בנמל יפו. העבודה בדייג לפרנסה הייתה בזמנים של שנות השבעים עד שמונים, אפשר להגיד, אחרי זה הכל נעלם, התחיל לאט לאט בהדרגה לרדת. הילדים שלי, אחרי בית הספר לימדתי אותם קצת דייג בחופשות היו עולים איתי לדוג, לפי הגיל שלהם אמנם, היו עוד נערים. ולמדו, חלק למד, חלק היה עובד בחוץ והתאקלמו בדייג השלושה, שלושה ילדים התאקלמו בדייג. זה כמו אחד שלוקח סמים, הוא לא יכול לעזוב את הים, זהו, נשאר כל החיים שלו בים. מי שיכול לשרוד, יכול, אבל בשביל פרנסה זה לא טוב. אני לא מציע לאף אבא.
הממשלה התחלפה, איך שאומרים. היו קודם ממשלות אחרות שדאגו לנו קצת, עכשיו באו ממשלות יותר חזקות, אנשים גדולים, בעלי עסקים, בעלי זה, הם לקחו את כל הנמל פה, גם העירייה לקחה את הנמל. ויש אנשים שקונים נכסים פה, בתוך הנמל. ואותנו, אנחנו הקטנים האלה, לא יכולים לעשות כלום נגדם. רוצים לנשל אותנו מפה, להוציא אותנו. הם לא רוצים להשאיר אותנו פה. הם רק מדברים לפניך: "כן, אתם, אתם הפרחים של הנמל." אומרים לנו, "אתם הפרח של הנמל". אבל זה לא נכון, אנחנו מרגישים שסוגרים עלינו לאט לאט. הם רוצים להוציא אותנו מהמחסנים, הם רוצים להוציא אותנו מהרציפים, עשו גדרות פה, מה לא עושים. סככה, סככה בשביל לשבת לתפור אין לנו פה, בתוך הנמל הזה.

סוף תמלול הכתבה: מרסל שיבלי מיפו