ליבו במזרח

תמלול הכתבה: ליבו במזרח

ארז ביטון: אנחנו אשכנזים, אנחנו 99%, צורת הדיבור שלנו, צורת ההגה שלנו, צורת החשיבה שלנו, זה הכל אשכנזי. אני לא נגד, אני אומר בוא נוסיף את האחוז הקטן שלנו כדי להרים את הגאווה, כדי לתת ביטוי, דוגמאות מופת, שאנשים מעדות המזרח בפריפריה ובמרכז הארץ יכירו שיש להם גם מטען בעל משמעות.
אני כבר רואה דברים שצריך לתקן. אני רואה למשל בספרות מצב שמשוררים מזרחים לא נלמדים כחובה, לעומת משוררים אשכנזים שכן נלמדים כחובה. התוצאה היא שאין הכרח ללמד משורר מזרחי. כלומר, אין משורר מזרחי היום במסגרת הספרות הנלמדת בתיכון, שחובה ללמוד אותו. צריך לתקן את זה.
המצב הוא קשה כי כל שנה מפחיתים קורסים בלימוד יהדות המזרח, חקר יהדות המזרח. סוגרים מגמות, סוגרים מחלקות, מפטרים מרצים.
המצב הוא בעייתי, הוא קשה, אנחנו רואים חסר עצום בידיעה שאם נאמר מזרח אירופה כמעט אין דבר שאנחנו לא למדנו אותו ואנחנו לא חלק ממנו. אני אומר אני 95%, 97% מזרח אירופאי, אמריקאי קצת ורק אולי 3%-4% נותרו ממני, איזשהו מפגש עדיין חי עם ההוויה שבאתי ממנה .
משורר שכותב הוא לא כותב בשביל שליחות הוא כותב כדי לחלוץ את עצמו מהמצוקות המתדפקות עליו מבפנים. השירה שלי היא שונה מהעמדה הציבורית שאני לוקח לעצמי. העמדה הציבורית באה ממקום של הכרה, ממקום של עמדה, של דאגה לילדים שלי, לעתיד הארץ לצורך בשוויון, לצורך באחדות לצורך בהורדת אלימות מילולית, מכל הכיוונים.
מזה בא הרצון שלי להשפיע על תכניות על הלימוד ועל התוכניות של ההכרה ההדדית, בתרבות בפוליטיקה וכו'. אבל כמשורר אני משורר יחיד, אני משורר נעול בד' אמותיו, שהאוזן הפנימית שלי מרוכזת במה שבא אלי מבפנים, מהעדים הרחוקים המתדפקים עלי מתוך הסבל האנושי העצום שאני עברתי אבל גם מהשמחה הגדולה לחיות עוד ועוד יום ויום וליהנות כל כך לפגוש אנשים, בכל מקום ולהיפגש בשמחת הקיום של האנשים בכל שעה ושעה.

סוף תמלול הכתבה: ליבו במזרח