תמלול הכתבה: לא לפינוי ראמיה
כתבת: מה יהיה אם יהרסו לכם את הבית?
ג'אנה: אני לא יודעת לאיפה אני אלך.
כתבת: אנחנו יודעים שהרבה זמן רוצים לפנות אתכם ואתם נלחמים כבר הרבה שנים, אז מה קרה עכשיו?
עאידה: עכשיו כי, את יודעת, כשמגיעים לבית המשפט העליון כאילו נגמר הדבר החוקי. אם היה צדק לא היו מפנים ארבעים וחמש משפחות וזורקים אותם לרחוב בלי בית, בלי כלום.
דועא דיאב אבו-אלהיג'א: אני חושבת שלאנשים יש את הזכות לחיות על האדמות שלהם, שיש להם עליהן טאבו. מה שקורה היום וצו הפינוי שהתקבל על ידי בג"ץ, לזרוק אותם לרחוב, לנשל את אדמותיהם, ולעקור ולרמוס אותם. לדעתי זה לרמוס את הילדות, לרמוס את הזיכרונות, לרמוס את החיים.
מסעוד גנאיים: פעם, פעמיים שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע - אני לא יכול לספור כמה פעמים התאספנו פה בראמיה סביב מטרה אחת. ראשית, תמיכה בהצמדות הקהילה בראמיה לאדמתה. מכיוון שסוגיית ראמיה היא הבעיה שלנו כולנו כבני העם הפלסטיני ומכיוון שהיא התגלמות אחת הצורות הגזעניות ביותר של הגזענות והתגלמות מכוערת של הפרויקט הציוני.
דועא דיאב אבו-אלהיג'א: כל כרמיאל הייתה ראמיה והייתה מג'ד אל-כרום ובעאני ודיר אל-אסד והיום איננה. אז יש היום כרמיאל שהקיפה את ראמיה, הכפר שהיה קיים לפני 48. ואני, לדעתי האנשים בראמיה צריכים לחיות כאן, לבנות שם, שתינתן להם הזכות לבנות ולחיות על האדמות שלהם.
עאידה: אני רוצה כמו כולם, אני רוצה בית, אני רוצה מקום במקום המקום שלי. אני כל החיים שלי השקעתי בבית שלי, השקעתי באדמה. היום, מי יכול לקנות מטר אחד? זה מה שהשקעתי כל החיים שלי, אם ייקחו ככה ולא נותנים לי תמורת זה.
דועא דיאב אבו-אלהיג'א: הייתה ועדה במנהל, בנצרת עילית. הוחלט שדוחים את צו הפינוי שהתקבל לתושבי ראמיה. אז הפינוי לפי הועדה של אתמול לא יתקיים בסוף חודש נובמבר אלא בעוד שלושה חודשים.
כתבת: אלא אם כן תצליחו להגיע להסדר.
דועא דיאב אבו-אלהיג'א: אלא אם כן יהיה הסדר בתקופה הזו. וזה מה שמתבקש, שיהיו תוכניות והצעות למנהל.
עאידה: בטח שאני רוצה בכרמיאל, חוץ מכרמיאל אני לא רוצה. אני נולדתי פה ואני רוצה להישאר פה. החיים שלנו פה. הילדים שלי לומדים בבית הספר מגיל שנתיים בכרמיאל, בגנים של כרמיאל. אני לא מוכנה לוותר.
סוף תמלול הכתבה: לא לפינוי ראמיה
הוספת תגובה לכתבה