יום שני   14-10-2019
תמלול הכתבה: אודי סגל – אני מסרב

אודי סגל: קוראים לי אודי סגל אני בן 19, מקיבוץ תובל בצפון. לפני כמה חודשים הצטרפתי וחתמתי למכתב הסרבניות והסרבנים שנשלח לראש הממשלה, שעליו חתומות יותר מ-130 סרבניות.


במכתב אנו מצהירות על ההתנגדות שלנו לשרת בצבא הישראלי, שהסיבה העיקרית היא הכיבוש והדיכוי המתמשך של העם הפלסטיני שבא לידי ביטוי בהקצאת משאבים לא שווה, בשלילת חרויות, הרג מתמשך שגובל בכך שיש יותר מ-600 הרוגים ברצועת עזה במבצע האחרון. בנוסף לכך השירות בצבא תורם למיליטריזם הישראלי. לי למשל בתור גבר, בתור יהודי, ובתור אשכנזי יש סיכוי הרבה יותר גדול להשפיע על החברה הישראלית או להצליח בה, בגלל שנולדתי לרקע הזה שמתאים למיליטריזם הישראלי ושאליו אני מתנגד בתוקף. בנוסף לזאת, גם ללא הכיבוש, לא הייתי מסכים להתגייס לצבא כי הוא משמר מערכת מדינתי, לאומית, קפיטליסטית שאני מסרב לקחת בה חלק כי היא תורמת רק למעטים.


אני חושב שהם לא באמת מגנים עלי, אני חושב שמה זה עוד מבצע שרק יביא את המבצע הבא, כמו שראינו מאז עופרת יצוקה, שהביאה את עמוד ענן, שהביא את צוק איתן, שבטח יביא עוד מבצע. מה שיגן עלי הוא שלום צודק, שמכיר בעוול שנעשה לעם הפלסטיני. כי אי אפשר לצפות לשלום כשמדכאים עם אחר, כשכובשים אותו, כשמטילים עליו סגר. אף אוכלוסיה לא וויתרה מהרצון שלה על החירות שלה, אף אוכלוסייה כבושה גם לא הסתמכה בלבד על הרחמים של החברה שכובשת אותה. אז אי אפשר לצפות לביטחון במצב כזה. ולאלה שחשובים שהם בכל זאת כן מגנים עלי, אם המחיר של ההגנה הזאת הוא יותר מ-600 הרוגים בעזה, אני לא מעוניין בהגנה הזאת.


הסירוב שלי יהיה קשה למשפחה, אח שלי בצבא, והוא יהיה בצבא ואולי יהיה בעזה בזמן שאני אשב בכלא, אני מקווה שזה לא יצור חיכוכים בלתי פתירים. ומעבר לזה שבגללי, אם אני ארצה ואם לא, גם על ההורים שלי וגם על האחים שלי יסתכלו בצורה קצת עקומה.


אני חושב שאני תורם לחברה הישראלית אבל חשוב לי להדגיש, שהסירוב שלי לא בא לא מתוך פטריוטיות ולא מתוך ציונות, אלא בא מתוך ראייה גלובלית, שכמובן שישראל כוללת את הגלובליות הזאת ואני חושב שהכיבוש מפריע ופוגע גם בישראלים.


יש לי הרבה חברים בגילי שמתגייסים לצבא, אני גם בא ממקום מאוד מלטריסטי, אחד מבתי הספר עם אחוזי גיוס הכי גבוה בארץ. וכן יש אנשים שהפסיקו לדבר איתי, שמחרימים אותי מאז שהודעתי על הסירוב שלי. אבל זה סוג של מבחן של חברות כי יש גם חברים שמתגייסים ונשארים איתי.


בחרתי לשבת בכלא בגלל שלצערי והאוזן הישראלית קשובה אחר ורק למי שמוכן להקריב מעצמו, למי שמוכן לשלם את המחיר. בכלא הולכים לשלל את החירות שלי. זה דבר שהוא בלתי מובן אצלי, כי אני חייתי עד עכשיו בחופש יחסי, בנוסף לזה לסרבני כיבוש, בעיקר, קשה מאוד בכלא, למשל לאוריאל פררה שכלוא עכשיו. שסירב ללבוש מדים הוא הושפל, גם על זה שהוא בא מבית עם רקע דתי. וזה דבר שאני מאוד חושש ממנו.


המטרה הכללית של הסירוב היא סיום הכיבוש, אבל במציאות הנוכחית מה שחשוב ורלוונטי לעכשיו הוא שאנשים בחברה הישראלי יפקחו עיניים, יחשבו על המשמעות של הכיבוש, יחשבו על המשמעות של לשרת בצבאף, במיוחד בני ובנות נוער לקראת לצבא., צוק איתן, ואני קורא, על רקע המבצע שמתרחש עכשיו בעזה, חיילי סדיר, והמילואים לסרב פקודה ולא להשתתף בטבח.

סוף תמלול הכתבה: אודי סגל – אני מסרב

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית