מתנגדת לכיבוש ומסרבת להתגייס

תמלול הכתבה: מתנגדת לכיבוש ומסרבת להתגייס

קריאות בהפגנה: הדס, כל הכבוד!
הדס טל: אני מאוד נרגשת, זה מעמד לא פשוט אבל הוא מאוד מרגש לדעת שיש כל כך הרבה תומכים כמו שאתם בטח שומעים, הגיעו הרבה היום. ויש מאחורי המון המון אנשים וזה מאוד מחזק.
קריינות: זה כבר הפך לשגרה, אחת לכמה שבועות נפגשות סרבניות וסרבני גיוס ומשפחותיהם לתמוך בסרבנית התורנית החדשה. היום זאת הדס טל. הדס מסרבת כי היא מתנגדת לכיבוש, והיא רוצה לעורר סביבו שיח. היא מאמינה שסרבנות היא הדרך שלה להיאבק בכיבוש.
הדס טל: אני חושבת שהדרך של הקב"ן, לא רציתי אותה מלכתחילה, כמובן שיש לי המון כבוד לכל אלו שהולכים בדרך הזאת, כל דרך היא חשובה וטובה, הדרך שאני רציתי היא דרך שבה אני לא בלתי נראית, כרגע אני ממש לא בלתי נראית, ולכן מעכשיו כל דרך להשתחרר אני לוקחת אותה בחשבון.
מתן אלמן: גאווה וגם ביטחון כשאני רואה שאני לא לבד בזה, ובעצם איתי יש עוד אנשים שעושים את זה, זה לא איש אחד, זה קבוצה וזה הולך וגדל.
דורי טל: זוועה. אני מותשת. אני מרגישה שקרעו אותה ממני, אני לא תיארתי לעצמי שזה יהיה כל כך קשה התהליך הזה, התכוננו לו חודשים, אבל עכשיו זה ממש ממש קשה. ואני כאמא שלה הרגשתי שאני לא יכולה לשמור עליה. פשוט לקחו אותה ממני. זאת תחושה ממש מוזרה, ממש של חוסר אונים.
קריינות: הפגנות התמיכה הללו הפכו עם הזמן למעין קבוצת תמיכה של סרבניות וסרבני עבר, הווה, ועתיד, כמו גם הוריהן ותומכיהם.
איריס גור גולן: התמיכה היא מאוד חשובה, לאדם קשה מאוד להיאבק לבד. שוב, זה לא חשוב אם את מסכים עם הדרך , זה לא חשוב אם אתה מסכים עם המעשה, ברגע שאנחנו נאבקים על הזכות של כל אדם לחיות על פי אמונתו, על פי מצפונו, על פי תפישת עולמו, אז למסרבות יש את החשיבות של התמיכה ההדדית, והבנות המדהימות, תאיר ותמר, ותמר, ועתליה, והדס ונועה, זה קבוצת תמיכה והן רק נותנות לנו את האור לעולם טוב יותר.
דורי טל: המון המון תמיכה. המון. אנחנו מקבלים גם מחברים, בני משפחה, חברים חדשים גם שהיא הכירה, וחברים מאוד טובים שלה שגם מתגייסים לצבא תומכים בה ומעריצים אותה. שזה בכלל מחזק. תאיר קמינר, עתליה בן אבא,  נועה גור שהיא עכשיו יושבת בכלא ומחכה לה... תמר אלון, תמר זאבי, אלה בנות מדהימות שמלוות, וגם ההורים שלהן תומכים בנו, ומחזקים אותנו... אבל שוב, אם אנחנו זוכרים כל הזמן את המטרה של הדסי, לסיים את הכיבוש הזה, כדי שתהיה לנו חברה טובה יותר, הרי זה לא מה שכולם רוצים? לחיות במקום טוב יותר?
סיוון טל: התחושות מעורבות, הרבה הרבה, תקווה, הרבה גאווה, וגם הרבה קושי, אני כבר מתגעגע אליה. אבל היא תמיד הייתה דג ששוחה לפי המצפן שלו ולא עם הזרם אחרי כל הדגים, והמצפן שלה הוביל אותה למעשה הזה, הרפתקאה שלה סחפה את כולנו, וכולנו עכשיו בתוך ההרפתקאה הזאת, ואני חושב שהדס במעשה האמיץ שלה, תורמת למדינה הרבה יותר מהרבה אחרים שלא היה להם את האומץ לעשות את זה. 

סוף תמלול הכתבה: מתנגדת לכיבוש ומסרבת להתגייס