תמלול הכתבה: סדר חברתי 4-3-2014
השבוע בסדר חברתי:
מה מחפשים פעילי שמאל בהפגנת החרדים?
מפגינים: "לא נמית ולא נמות בשירות הציונות."
לבי במזרח - הכסף במערב - על האפליה בהקצאת משאבים לתרבות המזרחית.
כרמן אלמקייס: "במקום להקים מנהיגות מתוך דימונה, לתת לאנשים שם את הכסף בשביל להקים תאטרון, הוא מביא חבר'ה תל אביבים."
על המשך העסקה קבלנית במשרד החינוך.
אריאל ליבמן: "מורות של בית הספר מלמדות תלמידים של בית הספר, במבנה של בית הספר אבל מי שמעסיק את המורות בפועל זה זכיין".
מהדהדות את יאפא - סיור קולי במנשייה.
קריינות מהסיור הקולי: "זה גן הכובשים, היסטוריה החקוקה במרחב".
מי פה החמור? חיילים מחרימים חמורים בשבת.
חייל: "מבחנתי זה גניבה, אני כאן מונע גניבה."
פעיל: "מה הוא גונב?"
חייל: "לא יודע הוא גונב חמורים."
פעיל: "הוא גונב חמורים?"
נשים עובדות מתאגדות - ביום שישי בימת רחוב לציון יום האישה
"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.
סרבנות סולידארית
מגישה: לצד מאות אלפי החרדים שהפגינו בתחילת השבוע נגד הגיוס הכפוי לצבא, הפגינו בתל אביב עשרות פעילים בסולידריות עם הסרבנות החרדית. נשאלת השאלה, מה מחפשים פעילי שמאל במאבק יחד עם קבוצה שנראה כי אין רחוקה ממנה מאידיאולוגיה שמאלית רדיקלית?
קריאות מפגינים: "לא נמית ולא נמות בשירות הציונות".
עו"ד ברק כהן: זה לא שמאל רדיקלי וזה לא עניין של חרדים מול חילונים, אנחנו בדעה שאופי המשטר צריך להתחלף ממדינת ישראל, ממשטר ציוני למשטר דמוקרטי. במשטר דמוקרטי יש מקום של כבוד לכל הקהילות, בין היתר גם לקהילה שהחירות הרוחנית שלה היא דתית. ומי שיש לו חירות רוחנית לא צריך לכפות אותו לגיוס, כמו שפלסטיני יש זהות לאומית ולא צריך לכפות או כל אדם אחר.
אסיף: גיוס בכפייה זה לא אמור להיות במדינה שלנו, ולחרדים אין להם עדין מקום שיתאים להם בצבא לדעתי. והדרך שלהם תורמת מספיק למדינה.
עו"ד ברק כהן: השיתוף פעולה שלנו הוא יחד עם קבוצות שמעולם לא הכירו במדינה, לא לקחו ממנה לא ביטוח לאומי, לא שום זכות כלכלית.
כתבת: אבל להפגנה היום בירושלים הצטרפו גם משאר הזרמים.
עו"ד ברק כהן: זה אומר ששאר הזרמים אימצו את הפרינציפ של הקבוצה הרדיקלית והלא ציונית ולא ההפך.
עובר אורח: כי מעדיפים להיות בקריה ומעדיפים להשתמט, ומעדיפים נגד צה"ל במקום לעזור לנו.
מפגינה: אבל אם החרדים היו מתגייסים לא היית עושה שירות קרבי?
עובר אורח: בטח הייתי עושה שירות קרבי, גם הם היו עושים שירות קרבי, כולם צריכים לעשות שירות קרבי.
מגישה: השבוע, הצהירו חרדים הגרים בהתנחלויות כי הם מבקשים להתפנות מהשטחים בעד פיצוי, וכי הם תומכים בחרם על מוצרי התנחלויות. יתכן שבתיקו המשתק בין ימין לשמאל, למאבק זה יש פוטנציאל לשיתופי פעולה מפתיעים.
לבי במזרח - הכסף במערב
מגישה: בשבוע החולף התכנסו ארגוני תרבות בהבימה להקמת "המטה להצלת התרבות בישראל". המטרה - לפעול להרחבת תקציב התרבות, כך שחלקו היחסי מתקציב המדינה יהיה אחוז אחד - כמו במרבית מדינות אירופה. יום למחרת התכנסו היוצרים המזרחיים וטענו שגם חלקיק האחוז המתוקצב כיום, מפלה אותם וכי 97% מהתרבות המסובסדת בישראל בכל ערב נתון, היא תרבות אירופאית וצפון אמריקאית.
כרמן אלמקייס: מנהל תרבות בוחר לתת כסף לאנשים שמגיעים מהמרכז להקים תאטרון בפריפריה, כמו כשקרה בדימונה, במקום להקים מנהיגות מתוך דימונה, לתת לאנשים שם את הכסף בשביל להקים תאטרון הוא מביא חבר'ה תל אביבים.
עו"ד יעל ברדה: ואת האומנות והתרבות המזרחית דחקו לקטגוריות שבשוליים, קטגוריות של פולקלור, של מורשת או של תרבות תורנית.
מגישה: לבד מהסטיגמה על תרבות מזרחית כנחותה ולא איכותית, היוצרים העידו על הקשיים שמייצרים הקריטריונים לתקצוב: קיום עצמאי משך שנתיים טרם הגשת הבקשה לתמיכה, הוכחה על מקורות כספיים נוספים והמורכבות בעצם תהליך הגשת הבקשה דרך מערכת המחשוב הממשלתית - "מרכבה".
שולה קשת: ההימחצות בין שיני המערכת והרמה שהיא בנויה לסנן, להדוף, כמו השומר האכזרי בטירה של קפקא, לעולם לא באמת ניתן לחדור להבנת הבירוקרטיה שהמנגנון שלה בנוי כך לחזק את מה שמוגדר 'תרבות' בה' הידיעה, ולזרוק פירורים בתהליך מעומעם ולא שקוף שאינו מכיל אותנו כלקטורים וכשופטים של התרבות שלנו.
שמעון אלקבץ: הסיפור הזה שבשערי הכניסה עומד מישהו עם מפתח ולא נותן למישהו להיכנס, זה פשוט טענה מגוחכת ולא רצינית. שרת התרבות הובילה מהפכה בפריפריה שמדברת על זה שהתרבות לא תתנקז רק במדינת תל אביב, לא לחינם יש פריחה תרבותית משגשגת בבאר שבע, בחיפה, בדימונה, בקריית שמונה, עכו.
עו"ד יעל ברדה: ויאמרו אנשי מנהל התרבות, "אבל מה אתם רוצים? הנה בעשור האחרון יש גופים שהגישו בקשות וקיבלו תקציבים והתקדמו", והם צודקים, יש כמה גופים כאלה והדוגמה המוצלחת ביותר היא התזמורת האנדלוסית שבנתה מודל ומסורת לתפארת, כך שאנחנו בעצם לא יכולים לדמיין את הנוף התרבותי של ישראל בלעדיהם, אבל מה לעשות, זה מעט, יש מעט גופים שהצליחו לעבור את המשוכות האלה,
מגישה: אכן לאחרונה משרד התרבות פעל רבות בהפניית תקציבים לפריפריה ובתמיכה באמנים מרקעים מגוונים, אך הדוברים בערב הזה, הצביעו על קיומם של מנגנונים בלתי נראים ועמוקים יותר, שמשעתקים את אי השוויון בחלוקת משאבי התרבות מתוך העמדה הצנטרו-אירופית.
הוראה בקבלנות
מגישה: ומתרבות לחינוך. למרות שדובר לא מעט על היקף המורים המועסקים כעובדי קבלן, מספרם עלה במאות האחוזים. מאלף מורים ב-2006 למעל 13,000 השנה. משרד החינוך מוציא יותר ויותר את כוח ההוראה שלו למיקור חוץ. כך במכרזים שהתפרסמו לאחרונה למיזמים: "בתי הספר של החופש הגדול" ביסודיים ולב"ם לתגבור בגרויות בתיכונים.
אריאל ליבמן: תכנית שנקראת "לב"ם", שזו תכנית תגבור לקראת בגרות, לתלמידים שצריכים תגבור לבגרות, ששם מורות של בית הספר מלמדות תלמידים של בית הספר, במבנה של בית הספר עם רכז של התכנית שממונה על ידי בית הספר, גם כן מצוות בית הספר, אבל מי שמעסיק את המורות בפועל זה זכיין, לא משרד החינוך. זה לא חלק מהמשרה שלהן, הן לא מקבלות על העבודה הזו את כל הוותק וההטבות שהן צברו במהלך השנים.
מגישה: מעיון במכרזי משרד החינוך בולטות הסיבות להפעלת מיקור החוץ: הקבלן והמועסקים דרכו לא ייהנו מהזכויות שיש לעובדי הממשלה וכל הוצאות גיוס והפעלת כוח האדם יהיו על הקבלן.
משרד החינוך הציב את הקריטריון של עלות ההצעה, בעדיפות כפולה מקריטריון האיכות.
אריאל ליבמן: החלפת זכיין כל כמה שנים עולה כסף ולממן את עורכי הדין שמטפלים בתביעות של העובדים המנוצלים עולה כסף והקבלן, הוא צריך להרוויח. אז הוא גם גוזר את הקופון שלו. ויש גם תשלומי מע"מ של קניית שירותים, כל המרכיבים האלה בפירוש מייקרים את השירות בצורה מלאכותית ולא נחוצה.
שי פירון נכנס לתפקידו וביום הראשון לתפקידו הכריז שתוך שנתיים לא יהיו מורי קבלן, מאז שהוא נכנס לתפקיד פורסמו למעלה מעשרה מכרזים של הפרטה של תכניות חינוכיות.
מגישה: משרד החינוך התחמק מלהשיב עניינית לשאלתנו, מדוע בחר להרחיב את מיקור החוץ.
מהדהדות את יאפא
מגישה: ומ-2014 ל-48'. כחלק מהניסיון להעביר לאלו שמעוניינים בכך, חוויות ממה שקרה כאן ב-48' ולפני, הפיקו יוצרים פלסטינים, סיור קולי ביפו, שמנסה להעביר אותן חוויות באמצעות קולות וצלילים. השבוע, לקחנו טלפון ואזניות ויצאנו לסיור בעבר, בשכונת מנשייה - השכונה היפואית שוקקת החיים, שנותרה ללא זכר.
קריינות מהסיור הקולי: זה "גן הכובשים", היסטוריה החקוקה במרחב, פעם היה פה אזור בנוי. איפה שעכשיו מגרש המשחקים והעצים היו פעם בתים, חנויות, איפה שגינת הכלבים פה מקדימה, היה בית ספר.
עמי אשר: האפליקציה מתארת את מה שקרה פה במרחב הזה, היא מחייה אותו. כל הפארק הזה הוא בעצם בנוי על הריסות השכונה שהם נדחפו בבולדוזרים לים, זו הסיבה שבים מאחורינו אין חוף אין חול , אלא הוא בעצם כולו סלעים, זה לא תוצאה של הטבע אלא של ההרס. וכל מי שהולך בפארק הזה הוא בעצם דורך על השרידים של השכונה.
מגישה: בהתבסס על ראיונות עם פליטים פלסטינים ממנשייה, כתבו יוצרי הסיור הקולי סיפור בדיוני, אשר מומחז על ידי שחקניות, שחקנים ואמני סאונד.
קריינות מהסיור הקולי: מה שאתן רואות לפניכן זה לא סתם מסגד, חסן בק, שהיה מושל יפו בנה אותו כדי להבטיח את התפשטותה של יפו צפונה ולחסום את התפשטותה של תל לעבר הים. אם ככה האזן, ההזמנה לתפילה שאותה אתן שומעות עכשיו, היא לא הצליל היחיד שבוקע מהצריח הזה. משתמשים בו כדי להודיע הודעות, לשדר נואמים פוליטיים וגם יורים ממנו. צלפים משתמשים בו כעמדה ויורים ממנו לרחובות תל אביב.
עמי אשר: המסגד הזה, בניגוד למסגדים אחרים באזור של תל אביב-יפו נשאר על כנו, יש אומרים שהוא נשאר על כנו בזכות קשרים פוליטיים. הוא מאפשר לנו לזכור שהיית פה אוכלוסייה שלמה מסביב.
מגישה: ניתן להוריד את הסיור הקולי בעברית, ערבית ואנגלית מהאתר Echoing Yafa נקודה org.
מי פה החמור?
מגישה: מעצרי פלסטינים בידי הצבא זה לא News, אך מעצר חמורים כפי שקרה השבוע בדרום הר חברון, זה אולי משהו חדש. מעשה שהיה.
חייל: עזוב את החמור.
פעיל: מה הבעיה?
חייל: עזוב את החמור, החמור הזה מוחרם, עזוב את החמור.
פעיל: תגיד את זה עוד פעם.
חייל: אמרתי לך שהחמור מוחרם.
פעיל: החמור מוחרם? זה דבר חדש, למה הוא מוחרם?
מגישה: מהסצנה עולה כי חיילי צה"ל לקחו על עצמם משימה נוספת, פיקוח על גניבת חמורים תוך ניסיון בירור מי בעליהם.
חייל: כי זה גנבה, אני כאן מונע גניבה.
פעיל: מה הוא גונב?
חייל: לא יודע הוא גונב חמורים אולי גנב לאבוק בא את החמורים?
פעיל: לא הוא לא גנב לאבוק בא את החמורים.
חייל: לא יודע, אתה אומר.
חייל: תביאו רק לחמורים מים בקשה מספוא, שיהיה להם ככה קוב טוב לאכול. תקליט גם את זה. מים מינרלים, מהקולר.
מגישה: לאחר זמן מה, החליט המפקד להחזיר את החמורים לפלסטינים. אין ספק שאכן יש מחסור בחיילים בצבא ודרושים למשימות כאלו עוד אלפי חיילים חרדיים לחיזוק השורות.
במת רחוב
מגישה: ולפני סיום. בשבת יצוין יום האישה הבינלאומי במגוון אירועים. ביום שישי הקרוב תתקיים בימת רחוב במתחם הבימה בתל אביב, תחת הנושא "נשים עובדות מתאגדות". מספר מקומות העבודה פוחת ואבטלת נשים בקרב יישובי הפריפריה עולה. בישובים הערביים 75% מהנשים אינן עובדות, בגלל מחסור במקומות עבודה. באירוע, נשים יהודיות וערביות תדרושנה מהממשלה: להפסיק להזרים כספים לעשירון העליון על חשבון רווחת האזרחים, להשקיע ברווחת הנשים העובדות, ולא במיליטריזם, להכיר בזכותן להתאגד ולדרוש שכר הוגן ותנאים סוציאליים! יום שישי הקרוב, 10:30 ברחבת הבימה בתל אביב.
עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!
סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 4-3-2014
הוספת תגובה לכתבה