יום שישי   07-08-2020
תמלול הכתבה: סדר חברתי 11-2-2014

מגיש: השבוע בסדר חברתי:
פרס לספיר - גיבורת היום של הימין.
ספיר סבח: אם יש ערב הוקרה לספיר סבח אז זה לא מתאים, אבל אם יש הפגנה לטובת אדם ורטה זה בסדר.
מגיש: אם בהדסה נפלה שלהבת - מה יאמרו בתי החולים בצפון
ד"ר נמרוד רחמימוב: אין בית חולים בארץ שגומר את החודש, אפשר לומר. והאוצר ממנף את החסר התקציבי הזה
מגיש: עין חג'לה - התעוררה לשבוע
מוחמד גיזאווי: אנחנו לא מוכנים לוותר על בקעת הירדן שזה סל הירקות שלנו.
מגיש: וואלג'ה בירושלים, התושבים לא.
אחמד ברגות': הבית שלי בירושלים בישראל, ואני תושב הגדה
מגיש: מתכוונים להקים אוהל מחאה? היועץ המשפטי לממשלה איתכם.

מגיש: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.

פרס ספיר

מגיש: השבוע נערך בקריית טבעון ערב הוקרה לתלמידה ספיר סבח שהתלוננה על המורה אדם ורטה ובכך הציתה שערורייה שהסעירה את המדינה. במהלך האירוע הוענקה לה תעודת הוקרה על ידי מנהיגי המתנחלים והימין הקיצוני בישראל: ד"ר מיכאל בן ארי, עו"ד איתמר בן גביר וברוך מרזל. מחוץ לאולם התקיימה הפגנה קולנית של פעילי שמאל, שמהר מאוד הובילה לעימות ישיר בין הפעילים משני המחנות.
מפגין: איפה היית שפה בן דוד שלי נהרג ביגור?
מפגין שני: כן? איפה אני הייתי?
מפגין: הא יא מאנייק, איפה היית? יצאת לעזור להם יא חרא..
אמיר: אתה שירתת בצה"ל?
אמיר: אנחנו לא מוכנים שיתנו לגיטימציה לתלמידה שקראה למורה שלה בוגד, וקראה להוציא אותו להורג, והמשיכה להסתובב בבית הספר. עכשיו כאן באולם נותנים לה תואר של כבוד ועוד מזמינים אותה לכנסת לתואר של כבוד.
מפגין: פשוט מבייש שעם ישראל מתנהג ככה.
מגיש: נראה כי מדובר היה בהכתרתה של גיבורת היום של הימין. על גבה של התלמידה-סלב סבח, עשו העסקנים הפוליטיים סיבוב נוסף.
ספיר סבח: אם יש ערב הוקרה לספיר סבח אז זה לא מתאים, אבל אם יש הפגנה לטובת אדם ורטה זה בסדר. אז אני לא מתרגשת מכל בן אדם שפה עומד כמו איזה מסכן בחוץ, כדי להפגין נגד.
תומכת: כל הכבוד לך וכל עם ישראל עומד מאחוריך!
ספיר סבח: תודה.
ד"ר מיכאל בן ארי: צריך לחנך דברים ברורים, לא להטיל ספקות. עם ישראל צודק, זה המסר היחיד שצריך להעביר לילדים שלנו.
מגיש: לא להטיל ספקות. עם ישראל צודק כבר 2000 שנה.

אם בהדסה נפלה שלהבת
מגיש: ועדיין בצפון. גם בבית החולים בנהריה, שלו עצמו גרעון בגובה 90 מיליון שקלים, שבתו הרופאים לאות הזדהות עם רופאי הדסה ששכרם הולן. מחקרים מצביעים על תוחלת חיים קצרה יותר לתושבי הפריפריה בגלל מחסור בתקציב, במומחים ובציוד.
נמרוד רחמימוב: הבעיה נובעת מזה שמשרד האוצר מתקצב בחסר את מערכת הבריאות הציבורית, כל שנה אנחנו גומרים בגרעון, הגרעון פה הוא קטן יותר כי אנחנו קטנים יותר.. אבל אין בית חולים בארץ שגומר את החודש, אפשר לומר. והאוצר ממנף את החסר התקציבי הזה את המחדל שלו בהעברת התקציבים לבתי החולים הציבוריים, כדי להקטין את השר"פ, כדי לצמצם שם עלויות, כי הוא רוצה לחסוך בכסף.
מגיש: נטל נוסף רובץ על בתי החולים בצפון, שקולטים פצועים מהקרבות בסוריה; רק בנהריה נקלטו מעל מאתיים פצועים בשנה האחרונה.
נמרוד רחמימוב: רוב רופאי סוריה והצוותים האחרים או שנהרגו או שעזבו את המדינה. זה הותיר את האוכלוסייה שם בעצם בלי מי שיטפל בה, וצה"ל מביא את הפצועים אלינו ואל בתי החולים בצפון. אנחנו לא ראינו פצועים כל כך קשים מאז המלחמה ב- 2006, אין ספק שיש שם מלחמה קשה מאוד, ואנחנו שמחים להיות מסוגלים לתת את הסיוע שלנו במעט, לאותה אוכלוסייה מסכנה.
מגיש: כאמור, מה שקרה בהדסה זה רק הסימפטום. האם אפשר להבריא את מערכת הבריאות שלנו? בימים אלו עומדת בפני וועדת גרמן האפשרות לעצור את תהליך ההתדרדרות המתמשך שבו נמצאת מערכת הבריאות. רגע לפני שנופלות החלטות גורליות, האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות האדם והפורום לצדק חברתי - מזמינים את הציבור - ביום חמישי בערב, לשמוע ולהציע הצעות לגבי המאבק החשוב הזה ואף לקחת בו חלק. פרטים בדף הפייסבוק: "מצילים את מערכת הבריאות הציבורית".

עין חיג'לה
מגיש: עין חיג'לה הוא כפר נטוש סמוך ליריחו שתושביו גורשו במלחמת 67'. השבוע חזרו אליו מאות פעילים מרחבי הגדה בניסיון להחיותו. הביקור שלנו בכפר היווה הזדמנות לשמוע קולות של הפעילים הפלסטינים חברי הועדות העממיות.
מחמוד זוואהרה: עכשיו הכפר הזה חוזר לחיים אחרי 45 שנה שבו היה ריק, אפשר לשקם את הבתים מחדש, ולהביא משפחות לגור באזור הזה.
מוחמד גיזאווי: ואנחנו לא מוכנים לוותר על בקעת הירדן שזה סל הירקות שלנו.
מחמוד זוואהרה: אם מסתכלים במפה, יריחו מוקפת בהתנחלות מכל הכיוונים, ומופרדת מהערים האחרות בגדה, אבל עכשיו עם עין חג'לה לכיוון דרום, מחוברת לירושלים בית לחם והלאה, זו המשכיות בשטח, ואני מקווה שיום אחד אני אוכל לנסוע מבית לחם לבקעה בלי לעבור במחסומים. זה מראה כמה אנחנו מטרידים אותם, ואיך? בהתנגדות לא אלימה. ולעולם לא נשתמש בשום סוג של אלימות פה. ובדרך זו אנחנו יכולים להשתיק את כוחם הפיזי.
אני אחיה על אדמת המולדת שאין לה גבולות,
מגיש: הפעילים פונו באלימות מעין חיג'לה על ידי הצבא בתום שבוע של שהייה במקום. סוג זה של מאבק אזרחי לא אלים, שהסתיים בעשרות פצועים פלסטינים, הפנה השבוע, שוב, את הזרקור של הקהילה הבינלאומית לבקעת הירדן. אף מילה בנושא, בתקשורת הישראלית.

וואלג'ה חומה סביב לה
מגיש: על אדמות הכפר וולאג'ה שמדרום לירושלים, הולכת ונבנית חומת ההפרדה תוך הפקעה של אדמות התושבים. על המעט שנותר לא מוכנים החקלאים לוותר, גם לא לטובת הגן הלאומי שמתכננות הרשויות להקים במקום. הצטרפנו לקבוצת פעילים שיצאו בשבת האחרונה לסייע לתושבים.
מיכל ברודי ברקת: איזה עבודה באת לעשות פה היום?
עופר ברודי ברקת: עבודת אדמה.
מיכל ברודי ברקת: אני פה בין השאר כי חשוב לי שהילדים שלי יכירו את המציאות השניה שישראל מנסה להסתיר, ויכירו את השכנים שלהם, וגם יעזרו אם אפשר בעבודת אדמה.
עופר ברודי ברקת: יאללה תקריאי לי סיפור..
קריינות: היה פעם כפר ולכפר היו אדמות ועצי זית עתיקים.
יאסר חליפה: סבא של סבא של סבא שלי זרע אותם. בשתי הידיים אני לא יכול להקיף אותו.
קריינות: השלטונות התחלפו ותמיד היה צריך לשלם מיסים למישהו, אבל האנשים נשארו במקומם ונולדו והולידו וגידלו ומתו, עד שיום אחד הגיע שלטון חדש שלא הסתפק במיסים.
אחמד ברגות': אני פליט ב48 איבדנו את הכפר שלנו נשארו לנו קצת אדמות, הצד הישראלי כל פעם שולט על חלק מהאדמות, הסיפור של הגדר הסיפור של ההפקעות, הגן לאומי, אז לא נותנים לנו לחיות בשקט.
יאסר חליפה: אנחנו עכשיו באזור בית לחם, הכפר שלנו זה קצת בעיה, לפעמים אומרים הוא ירושלמי וצריכים לשלם ארנונה וזה, לפעמים אומרים זה לא.
אחמד ברגות': הבית שלי בירושלים בישראל, ואני תושב הגדה, אני לא חוקי בעניי המדינה.
קריינות: בשנת 67 הפקיעה ישראל חלק גדול משטח הכפר וסיפחה אתו לירושלים, אך התושבים לא קיבלו אזרחות ורבים איבדו את אדמתם. בשנת 2011 בעתירה שהגישו התושבים נגד תוואי גדר ההפרדה בוואלג'ה, קבע בג"צ כי "הפגיעה בעותרים עומדת ביחס מידתי לתועלת הביטחונית".
אחמד ברגות': היו מטעי עצים וזיתים והכל עקרו, גם הבית קברות של המשפחה שלי, בא בצד השני (של הגדר) עשו איזה מנהרה כשאני רוצה לבקר אני צריך לעבור במנהרה.
בג"צ הכריח את הצבא לעשות מנהרה מתחת, הרי הגדר תעבור פה, הצבא תכנן לבנות מנהרה ברוחב קטן שרק בן אדם אחד יוכל לעבור, עוד פעם פנו לבג"צ ואמרו אוקי צריך שיוכל לעבור טרקטורון קטן.
קריינות: למרות הדחיפות הביטחונית שהצדיקה את הפגיעה "המידתית" בתושבים החומה נבנית בעצלתיים וחורים בה רבים. אך ההרס לסביבה ולאדם גדל מעט בכל יום. ואם זה לא מספיק, בשנה שעברה הוכרז גן לאומי על אדמות התושבים. בשטח המיועד אין אפשרות לבנות או לעבד את האדמה. לעומת זאת מרכז מבקרים, חנויות וכביש נמצאים כבר בתהליכי תכנון ובבנייה.
אביב טטרסקי: בעצם מה שעושים זה מנתקים את המנזר מבית ג'אלה ומחברים אותו לירושלים, האדמות של בית ג'אלה לכן נשארות בצד הישראלי של הגדר, עכשיו את כל העבודות הללו עושים לפני שהוכרע בבג"צ אבל הצבא קובע עובדות ותוך כדי זה סולל גם את הכביש בתוך גן לאומי, רשות הטבע והגנים אישרה לסלול את הכביש הזה, והוא בעצם חותך טראסות ועקר כבר 50 עצים.
יאסר חליפה: על הכביש הזה לקחו לנו איזה 25 דונם, הלך בכביש, והיה איזה 100 120 שתילים של זיתים וגם דרסו אותם, והיה לנו בית לאח שלי גם הרסו אותו, ואנחנו באנו לעבוד באדמה כאן, ומקווים שיהיה שלום.
אביב טטרסקי: ובמאי, קצת יותר מחצי שנה פשוט הצבא בא שם פה מחסום, הצבא אומר : "זה נועד לסכל פיגועים כנראה שהצבא התחיל להגן על בית ג'אלה מפיגועים מוואלג'ה או על וואלג'ה מפיגועים מבית ג'אלה.
אחמד ברגות': יש כעס שאתה לוקח לי את האדמות שלי אתה שולט בי אתה מדכא אותי, אתה דורך עלי, אז אני כועס. תקווה תמיד יש...לא יודע איך היהודים יחיו לבד? רוצים להיות בגטו? לבד? זה לא יקרה.

היתר לאוהל
מגיש: והנה משהו שהולך להשתנות לטובה. זוכרים את קיץ 2011 אז כל אחד יכול היה להקים אוהל מחאה היכן שרצה? כזכור, תוך זמן קצר, החלו הרשויות לאכוף תקנות עירוניות, המורות להסיר את האוהלים ולאסור על הקמת נוספים. במאי 2012, ניסו מספר פעילים להקים אוהל מחאה בודד לפרק זמן מוגבל בכיכר רבין, ולשם כך, נדרשו לקבל רישיון מעיריית תל אביב. תמיר חג'ג', אחד הפעילים, התבקש למסור מידע מפורט על מטרת האוהל, נדרש להוציא רישיון עסק, אישור משטרה, אישור מכבי האש, אישור מהנדס בטיחות, אישור בודק חשמל, אישור מד"א, והתחייבות על הצבת שומר במתחם. לבסוף נדרש להוכיח שהאוהל עומד בדרישות של מכון התקנים הישראלי. השבוע, הוגשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין עתירה שהגישו הפעילים והאגודה לזכויות האזרח נגד מדיניות עיריית תל אביב בנושא. על פי עמדת היועץ המשפטי לממשלה, במקרה כזה, כל שהיה על הפעילים לעשות, הוא להודיע לעירייה על הכוונה להציב את האוהל - וזהו. אם עמדת היועץ תתקבל על ידי בית המשפט העליון, הדבר יחייב שינוי משמעותי של הנוהל הקיים בעיריית תל אביב ובעיריות נוספות- ומי יודע - בכך אולי תסלל הדרך למחאת האוהלים הבאה.

"Meeting 4 freedom"
מגיש: ולפני סיום. למי שרוצים להעמיק את הידע בסוגיית מבקשי המקלט, לסייע ולתמוך במחאתם - ביום שישי הקרוב, יתקיים מפגש הסברה, שיכלול הרצאה על מדיניות ישראל כלפי הפליטים, עם דגש על השינויים האחרונים בחוק. בנוסף, אחד ממבקשי המקלט המובילים במחאה, יספר על ההתעוררות של מבקשי המקלט ועל הדרכים בהן ישראלים יכולים לסייע. יום שישי הקרוב בשלוש בצהרים בבר קיימא בתל אביב. פרטים בדף הפייסבוק:
"Meeting 4 freedom".

עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 11-2-2014

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס