תמלול הכתבה: ניצול כשר

מגיש: ומעסקיהם של בעלי הון לתעסוקה שוטפת. מה הייתם עושים לו הבוס שלכם היה מחליט שלא לשלם עבור שעות עבודה נוספות אותן עבדתם? איך הייתם מגיבים לו מקום עבודתכם היה בחו"ל ולכן יכולת המיקוח שלכם מוגבלת? את המציאות הזאת חווים על בשרם מידי יום, אלפי מהגרי עבודה בענף הסיעוד בישראל. על ניצול כשר בכתבה הבאה.

קריינות: מי מאתנו לא התענג על הרעיון של לצאת לעבוד בחו"ל, למצוא את ג'וב החלומות ולהסתדר בחיים? אבל מה עם האנשים שישראל עבורם היא התפוח הגדול?

שרימא קרימא: שמי שרימא קרימא, הגעתי מסרילנקה, אני בת 45. הגעתי לישראל לפני חמש שנים וארבעה חודשים. אני מטפלת בזוג, גבר ואישה. אני לא יכולה לומר שזה כל מה שאני עושה היות שאני גם קונה, מנקה, מבשלת, מגהצת. בעיקרון, אני עושה הכל, זאת בנוסף לטיפול בהם.

קריינות: ענף הסיעוד מעסיק קרוב ל-50 אלף עובדים שרובם המוחלט נאלץ להתגורר בבית המטופל ולהשגיח עליו 24 שעות ביממה. בכך מטשטש לו הגבול בין זמן העבודה לזמן הפרטי.
שרימא קרימא: אין 'שעות עבודה' כי בפועל אני מתגוררת שם, אז מדובר בעבודה של 24 שעות. המשמעות היא להיות כל הזמן בתפקיד , כך לדוגמא בלילה הם יכולים להזדקק לעזרה בשירותים, וזה יכול לקרות בשעה שלוש או שתיים או אחת לפנות בוקר, אי אפשר לדעת, ואני צריכה לקום ולעזור להם, כחלק מתפקידי. הם משלמים רק בעבור 8 שעות, וזה מופיע כ-8 שעות בתלוש השכר החודשי.

קריינות: בשיחה עם מנכ"לית א.ש. סיעוד ורווחה שמענו את הדברים הבאים:
אירית שגיב: בפועל לא עובדים יותר מאשר 8 שעות, בפועל אם תספור את הדקות ואת השעות. אוקי. אבל הצורך זה להיות כל הזמן וזה הצורך ואם לא היה הצורך הזה לא היינו מבאים אותם לארץ. אז הם בכלל לא יגיעו לכאן. הם צריכים לבחור - או לבוא, להגיד 'זה מה יש' או לא לבוא בכלל.
כתב: כן, אבל אם משווים את זה לעובד ישראלי ממוצע זה קצת..
אירית שגיב: - אבל הם לא עובדים ישראלים, הם עובדים זרים שבאים במיוחד על ויזה של קשיש. זה הצורך אי אפשר לשנות את זה. בכלל אי אפשר לתת יותר גם כך הם מקבלים הרבה מאוד כסף, הרבה יותר, כפול ממה שהיו מקבלים בשנים קודמות, כפול. יש להם דרישות מאוד גבוהות.

קריינות: המחלוקת בגין התשלום עבור שעות עבודה נוספות התגלגלה לאחרונה לדיון נוסף בבג"ץ אשר בחר לא להתערב. בכך השאיר על כנה החלטה קודמת, הקובעת כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדי הסיעוד המתגוררים אצל המטופל, החלטה שפוטרת את המעסיק מתגמול עבור שעות נוספות.
עו"ד יפעת סולל: הבעייתיות בהחלטה היא לא שהמצב הוא לא מתאים כי החוק באמת לא מתאים, אלא במה קורה במצב הביניים, זאת אומרת, עד שהכנסת תואיל בטובה לחוק חוק מתאים. פה בעצם אמרו יש וואקום, אין תחולה של החוק ולכן אין שעות נוספות לעובדים זרים בסיעוד שגרים בבית המטופל, שזה מצב בלתי נסבל כי הוא בעצם אומר אדם שחי בבית מטופל סיעודי, בעצם, היפותטית אפשר להעסיק אותו 24 שעות ביממה וזה כמובן מצב שהוא לא אנושי ולא מוסרי.

שרימא קרימא: אנחנו גם בני אדם כמו הישראלים, שים את עצמך בנעליים שלי, איך תרגיש אם תעבוד מסביב לשעון ולא תקבל תגמול אפילו עבור חלק מהזמן, לשעה או שתיים, מינימום? איך תרגיש? אנחנו מרגישים בדיוק כך אבל אף אחד מאתנו לא יכול לומר דבר.
קריינות: מדינת ישראל רואה בשילובם של מטופלים סיעודיים בקהילה דבר חיוני שיש לקדמו, אך מקצה לכך שעות טיפול ספורות בשבוע, שבמקרים רבים אינן מספקות. מי שרוצה לדאוג להוריו המזדקנים נאלץ לשכור את שירותיו של מטפל סיעודי - מהגר עבודה, ולשאת בעלויות הכבדות.
עו"ד יפעת סולל: יש כאן שתי אוכלוסיות מוחלשות שהמדינה משסה אותן אלה באלה. משום שמה שהיה צריך להיות זה שהמדינה תגדיר את האפשרות של מטופלים סיעודיים לחיות בקהילה, ותממן את האפשרות הזאת. בעצם מה שהמדינה אומרת – "אני אמנם אומרת שאפשר להמשיך לחיות בקהילה, אבל לא לוקחת על זה אחריות, תעסיקו תתעסקו תשלמו, אני לא בעסק, אני משלמת מקסימום כשמדובר בעובדים זרים, מקסימום עבור 18 שעות טיפול סיעודי בשבוע". שזה אומר- המדינה, מדינת ישראל, לא מאפשרת בעצם לאנשים לחיות בקהילה. אנשים שצריכים טיפול סיעודי של יותר מ-18 שעות בשבוע, היא לא נותנת להם את הזכות לחיות בקהילה. היא מונעת מהם אפילו את הזכות הזאת, היא מטילה את האחריות על המטופלים הסיעודיים ועל בני משפחותיהם.
קריינות: אין ספק, כל אחד רוצה להבטיח להוריו או לעצמו הזדקנות בכבוד, אבל האם הדרך להזדקן בכבוד עוברת בהעסקה פוגענית? האם למדינה אין אחריות למצוא פתרון שבו המועסקים והמטופלים יחיו זה לצד זה בכבוד?

סוף תמלול הכתבה: ניצול כשר

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס