סיקור |
יש המזהים-ות את סמליות חג האילנות בתור חג של נטיעת תקווה, את ההזדמנות לכונן יום חג דו-לאומי שלנו ושל הפלסטיניות והפלסטינים שחיים בצד השני. ליווינו את מניה, אימא של אייל יואל מקיבוץ רמת רחל, את אילהאם, אימא של חלד באחר מבית אומר שליד חברון, שתיהן שכלו את בנן, חברות בפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני, לטעת את התקווה, להכתיר את ט"ו שבט בתור יום דו-לאומי של התחלה חדשה. בתקווה שלא ימותו עוד ילדות וילדים בגלל "חוסר גמישות מנהיגותית", אומרת מניה יואל. שפה: עבריתכתוביות: עבריתערבית(לתמלול הכתבה »)
חגי יואל: אנחנו נוטעים עשרה עצי זית כאן ועשרה עצי זית בבית אומר ליד חברון. עשרים בני אדם שמתו במהלך הסכסוך, כל אחד וסיפורו. אנחנו משפחות שכולות, שאיבדנו את היקרים שלנו, חברנו יחד בפורום המשפחות השכולות למען הפיוס.
אלהאם בחר: שמי אלהאם באחר מכפר בית אומר האימא של חאלד באחר ז"ל. באתי לכאן להשתתף בנטיעות עצי הזית על שם הילדים שאיבדנו מהצד הפלסטיני והישראלי אני מקווה שזה יהיה סימן של שלום בין העם הפלסטיני והישראלי ועד שהעצים יגדלו אני מקווה שהסכסוך יסתיים ונחייה יחד בשלום.
חגי יואל: כשאני חופר עם המעדר וחופר בור והעצים האלה גדולים, לחפור בור של חצי מטר, אז זה מרגש אותי להיות פה עם הילדים שלי, להיות פה עם אימא שלי ולספר על אח שלי, על אייל. הוא היה אח שלי, הוא לא היה "החייל הגיבור", הוא היה אח שלי. אני גדלתי איתו בחדר ביחד. היינו... ישנו ביחד מיטה ככה ר', ראש לראש. הוא קבור לא רחוק מפה. לפני תשע-עשרה שנים הוא נהרג. אני מחפש תקווה. מי שמבטיח לי מלחמה ועוד מלחמה - אני מאמין לו, זה מאוד קל. זה כאילו להילחם... שלום זה קשה, פיוס זה קשה, אני הייתי צריך לוותר על הרבה דברים אצלי, לקבל שיש שכול פלסטיני ויש כאב פלסטיני, זה היה לי מאוד קשה.
מניה יואל: מאוד מקווה שהעצים האלה שניטעו על שמם של עשרה ילדים שנפלו קורבן לחוסר גמישות מנהיגותית, מתו לשווא וזה יהיה... זה יישאר לעד, אני מקווה.
סוף תמלול הכתבה: ט"ו בשבט – חג של נטיעת תקוה לשלום
כל הכבוד על היוזמה .
יוצרי התקווה