קישוט לציונות או רצון כן לשינוי צורת המשטר

תמלול הכתבה: קישוט לציונות או רצון כן לשינוי צורת המשטר

רחל בית אריה: בימים האלה ובמיוחד ביום הזה, אין מקום שהייתי יותר רוצה להיות בו, מאשר פה בסולידריות ובתקווה.
כתבת: זאת רחל, והיום עליו היא מדברת הוא יום העצמאות הלאומי, אותו היא בחרה לציין דווקא יחד עם אלפי פלסטינים שצעדו בתהלוכת השיבה לכפר העקור חוביזה.
מוחמד כיאל: הנכבה אינה אירוע שנתי, שאנו מרגישים רק ביום העצמאות הישראלי. הנכבה ממשיכה, מפני שמדיניות נישול האדמות והעקירה ממשיכה בנגב, בגליל ובחאן אלאחמר.
כתבת: הסתכלתי על הצעירים הפלסטינים שרים את השירים הלאומיים, שגם אני בגילם שרתי. הסתכלתי על הנואמים שאמרו את אותם הדברים הפלאקטיים שכבר שמעתי. ואמרתי לעצמי וואלה, כבר 71 שנה עברו מאז הנכבה ועקירת הפליטים, וזו התהלוכה ה-22 ואף פליט לא חזר. והתוכניות המועטות שיש נשארות במגירה. חשבתי - האם הציון הסמלי ימשיך לתפוס את מקום מימוש השיבה עצמה?
מוחמד עאטף אבו ליל: הציון הסמלי חשוב מאוד, ומה שחשוב יותר בעיניי זה להעביר את הסיפור לדורות הצעירים.
סאמר שעבן: ציון יום הנכבה אינו ציון סמלי כלל, אלא המשכיות למאבק ולדרישה של מימוש זכות השיבה ושימורה.
לורה גטאס: קשה לחשוב על פרקטיקה ביחס לשיבת הפליטים, אנחנו במצב פוליטי שקשה לשנות בו דברים. דיבור על פליטים מפחיד את המדינה, קשה לדבר עליו וקשה לקבלו.
ערביה מנסור: אנחנו מקבעים את מה שנקרא שיח "שחרור לחץ", כן? שחרור לחץ פנימי וקולקטיבי לחברה הפלסטינית ולעם הפלסטיני.
כתבת: מלבד פלסטינים הגיעו לכאן יהודים תומכי זכות השיבה. מעניין אותי בתור כתבת פלסטינית מה יש לפלסטינים להגיד על מסמך השיבה שקבוצה זו תקריא היום.
רחל בית אריה: המועצה פועלת מתוך התפיסה שגירוש תושבי הארץ ב-1948 ומאז הוא שורש הבעיה ושרק מימוש השיבה, יוכל להפסיק את הנכבה המתמשכת, ליצור מרחב שוויוני, צודק ודמוקרטי לכולנו מהירדן והים.
גונה כנאנה: כשאני שומעת יהודי שתומך, מגן ומדבר על זכות השיבה באומץ, מול כל הפלסטינים שכאן, זה נותן תחושה טובה, אני שמחה וגאה שיש בצד השני שכביכול נגדנו, אנשים שמגנים על זכותנו.
מחמד איברהים חאלף: הם גרמו לקטסטרופה לעם שלנו, ועתה הם באים לתמוך בזכות השיבה. בעיניי זה נתפס כמאמץ לקשט את הציונות. אנחנו לא אמורים להסתמך על תמיכתם, אבל כל יוזמה שבאה מהצד היהודי נתמוך בה. בתנאי שהיא תועיל ותתרום לסוגיה הפלסטינית.
דארין טאטור: תומכי השיבה הם מעטים וזה די בולט, אבל בעיניי זה קול חשוב, במיוחד בתקופה הזו, שהיא מאוד קשה ואכזרית לפלסטינים - הסתה, חוקים גזעניים, חוק הלאום וכו', חוקים שמכוונים נגדנו.
נג'מה חגאזי: בעיניי חשוב שיהודים יתמכו וימשיכו לתמוך בשיבה, אבל לדעתי הם צריכים לספר את הנרטיב של העם הפלסטיני, שיתמכו בנו מתוך הנרטיב שלנו ולא מתוך הנרטיב של העם שלהם.
רחל בית אריה: אנחנו רואות עתיד שבו בני הארץ ישתנו לטובה בעקבות שיבת הפליטים. אנחנו רואות שינוי משטרי שיאפשרו כאן בחברה דמורקטית, מבוססת שוויון וחופש, ובה תוכל גם להשתלב הזהות היהודית, כאשר היא לא תהיה עוד ציונית וגזענית.
לורה גטאס: נחנו מדברים על זכות שיבה והחזרת עקורים, כאשר אנחנו לא צליחים להקים עיר ערבית חדשה מאז קום המדינה ועם היום. אז הדיבור על זכות השיבה, פליטים, החזרת אדמות, זה משהו מאוד רחוק.
כתבת: לעומת לורה שחושבת ששיח השיבה רחוק מפרקטיקה, רחל חושבת שדווקא שיח על שיבה עם יהודים יקרב אותו לפרקטיות.
רחל בית אריה: המשימה שלנו זה לדבר עם יהודים, זה עבודה שרק ישראלים יהודים יכולים לעשות בתוך הקהילות שלנו, זה האחריות שלנו. היה חשוב לנו להציג אותו בפני הציבור הפלסטיני שבסוף השיבה זה קודם כל האינטרס שלו והמאבק שלו שאנחנו יכולים להיות שותפים לו ולעמוד בסולידריות אבל היה חשוב לנו להציג את המהלך הזה כדי להמשיך את השותפות הזאת, גם כדי לקבל פידבק.
ערביה מנסור: תהלוכת השיבה, כמו יתר הפעילויות שאנו יוזמים ועושים לכפרים העקורים, כמו הפעילות של עמותת זוכרות שמקדמת במיסוד וקיבוע הנרטיב הפלסטיני באמצעות כתיבה וחיבורים, הם ללא אחיזה וללא אופק פרקטי, לשיבת העקורים, אם זה עקורים פנימיים ואם זה פליטים בלבנון, ירדן, סוריה ובעיראק.
רחל בית אריה: יש לנו המון עבודה על התהליך הזה, של להתנער מהקולוניאליזם והכיבוש שלנו, ואני מאוד מכירה תודה על זה שנותנים לי בכלל לדבר פה, וזה מאוד מאוד חשוב לי להיות פה.

סוף תמלול הכתבה: קישוט לציונות או רצון כן לשינוי צורת המשטר