יום שלישי   22-09-2020
תמלול הכתבה: קולות מהבקעה – סיפורו של סאטי

סאטי בשאראת: זה קרה בחודש מרץ. אח שלי יצא עם העדר לשדה המרעה שלנו כאן. הוא צעיר ממני בשנתיים. אחד המתנחלים קרא לקבוצה של חיילים, והם עצרו את אח שלי. אני ירדתי לשדה כדי להחזיר את העדר והתקשרתי לאבא שלי כדי שיתקשר לצלב האדום ויגיד שהצבא עצר את אח שלי. ברגע שהוצאתי את הטלפון להתקשר לאבי, חייל חטף אותו מהיד שלי והכה אותי.
החייל חבט עם הנשק שלו בגב שלי בשני מקומות. לקחו אותנו לכניסה של ההתנחלות והשכיבו אותנו על האדמה. אחרי שהשכיבו אותנו על האדמה, אזקו את הידיים שלנו מאחורי הגב עם אזיקוני פלסטיק. לאחר מכן כיסו את עינינו, ולקחו אותנו בג'יפ למקום אחר – לא יודע איפה. בחודש מרץ מזג האוויר היה אביבי ביום, ובלילה היה קר. לבשנו חולצצות קצרות. וכשלקחו אותנו לשם, בכל פעם שדיברנו איתם (החיילים), הם החלו להכות אותנו. הם הביאו כלבים, ושיסו אותם בנו.
כתב: ומה עשו הכלבים?
סאטי בשאראת: קפצו עלינו ושרטו אותנו. כך הם החזיקו אותנו עד אחת בלילה.
כתב: האם היתה סיבה למעצר שלכם?
סאטי בשאראת: לא היתה שום סיבה. הכל בגלל שהמתנחל התקשר אליהם, ואמר – בואו לקחת אותם. כן, היה דם. המשפחה עזרה לנו, הם נתנו לנו טיפול בעזרה ראשונה.
כתב: לא הלכת למרפאה?
סאטי בשאראת: אין כאן מכוניות, ואין כאן מרפאות. עד שמכונית נכנסת לכאן היא זקוקה לשעתיים, וכדי לחזור בחזרה לשעתיים נוספות. התרגלתי לדברים האלו. אבל זו הפעם הראשונה שמשסים בי כלבים. פחדתי כמובן. בכל פעם שהגיעו הכלבים, הדפתי אותם. אבל הייתי אזוק, אז יכלתי להדוף אותם רק עם הכתפיים. ובכל פעם שזזתי מהכלבים, הכו אותי החיילים.

סוף תמלול הכתבה: קולות מהבקעה – סיפורו של סאטי
 
 

הוספת תגובה לכתבה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס