קולות מהבקעה – סיפורו של פאיז

תמלול הכתבה: קולות מהבקעה – סיפורו של פאיז

פאיז עיד אלזואהרה: אני בן תשע-עשרה. נולדתי כאן. אני האח הגדול במשפחה, אני מרגיש שיש לי אחריות. מה שאחי הקטן מבקש – אני מביא לו. אני מביא כדורגל, ואנחנו משחקים קצת... אני מלמד אותו לנהוג בטרקטור.
כתב: אתה מלמד אותו?
פאיז עיד אלזואהרה: כן.
כתב: איך קוראים לו?
פאיז עיד אלזואהרה: קוראים לו גאסם, הוא צעיר ממני, בן שש-עשרה. אני רוצה להגיד לך משהו: מאז שאני בן שש ועד היום, לא חוויתי חופש.
כתב: מה זה חופש בעבורך?
פאיז עיד אלזואהרהחופש זה כשאני רועה את הצאן. כשאין צבא שאומר לי מה לעשות. חופש עבורי זה לצאת עם הצאן, ולחזור הביתה. כאן אתה יושב בבית שלך, מגיע ג'יפ של הצבא, נותנים לך צו ואומרים – יש אימון צבאי. אומרים לנו: עזבו את המקום ורדו למטה. המשפחה, הצאן, כולם צריכים להתפנות למטה. רדו בשעה שבע בבוקר, ותחזרו בשעה שתים עשרה וחצי. במרבית הפעמים פינו אותנו בקיץ, כשחם מאוד בחוץ. רק כשמסתיים האימון הצבאי, מאפשרים לנו לחזור. אלו הזכרונות הכי קשים בחיים שלי. הזכרונות של האימונים הצבאיים באיזור. מה אני יכול להרגיש? ייאוש מוחלט.

ישראל הכריזה על 46% מהאדמות בבקעת הירדן כעל "שטחי אש".
"אימונים בשטחי אש בגדה המערבית הם אמצעי לצמצום מספר התושבים הפלסטינים בהם". אל"מ במיל' עינב שלו, ועדת החוץ והביטחון.
רוב הקהילות קיימות במקומות אלה עוד הרבה לפני שכבשה ישראל את הגדה.

סוף תמלול הכתבה: קולות מהבקעה – סיפורו של פאיז