קולות מהבקעה – סיפורו של עאמר

תמלול הכתבה: קולות מהבקעה – סיפורו של עאמר

עמאר: עבדתי בכל מקום בישראל. בבית-שאן, בטבריה... עבדתי בחקלאות, בבניין... עכשיו חלאס, הפסקתי. הזדקנתי, הגיע הזמן לנוח.
מי שנכנס לעבוד בתוך ישראל, מתייחסים אליו בצורה יפה, אבל מי שגרמו לבעיות רציניות אלו המתנחלים, שהגיעו לאחרונה לכאן. לפני כן זה לא היה ברמה כזאת. התושבים בתל-אביב, או בית-שאן - שונים מהמתנחלים.
אני לא מאושר. כבר שלושים, ארבעים שנה שהורסים לנו את הבתים, אבל לאחרונה היקף ההרס גבר מאד. בתקופה האחרונה זה גדל.
כתב: בישראל אומרים שאתם בונים בצורה לא חוקית.
עמאר: אני הלכתי אליהם, או שהם הגיעו אליי? אנחנו כאן עוד מהתקופה הירדנית, מגדלים צאן ובקר. אבותינו וסבותינו חיו על האדמה הזאת, ואנחנו קשורים אליה ונאחזים בה. מתנחל שמגיע לכאן, מאפשרים לו גישה למים, חשמל ושטחי מרעה. לו מותר לחיות ולי אסור? אני לא רוצה לעשות בעיות. לא רוצה לגנוב, לא רוצה לאכול מידם של אחרים. אני רוצה לחיות בבטחון - אני והילדים שלי, שהשכנים שלי, והאחים שלי, שכל האנשים יחיו כך! לא רק אני. שכל האנשים יחיו בשלום.
כתב: מה זה שלום בעבורך?
עמאר: שלטון של צדק. שלטון הוגן. אם אני טועה, שפוט אותי. ואם הוא טועה, שפוט אותו. זה מה שאני רוצה.
כתב: יש משהו בחיים שלך, למרות כל הקשיים, הכיבוש והשלטון הצבאי, שנותן לך תקווה? כלומר, שנותן לך תקווה לעתיד?
עמאר: ואי, אין לי תקווה.
כתב: בכלל לא?
עמאר: לא. אין לי תקווה. כבר שנים רבות שאין תקווה.

סוף תמלול הכתבה: קולות מהבקעה – סיפורו של עאמר