יום שלישי   17-07-2018
תמלול הכתבה: דור ה-Y העזתי

קריינות: אלפי סטודנטים צעירים לומדים כאן, באוניברסיטה האיסלמית בעזה. הם חלק מדור צעיר שגדל תחת הסגר, משכילים מאוד אבל מובטלים, מחוברים לעולם דרך האינטרנט אבל נצורים ברצועה. מה אנחנו יודעים על החיים שלהם?
מוחמד מוסה: בעשר השנים האלו, בהן חיינו תחת סגר, הופיע כאן דור חדש. כלאו את הדור שלנו. אולי רק דרך הרשתות החברתיות, אנחנו מחוברים לעולם החיצון.
קריינות: דרך הסקייפ, ארבעה פלסטינים בני גילי הסכימו לפתוח לי צוהר אל עולמם הלא מוכר של צעירי עזה.
מוחמד מוסה: שמי מוחמד מוסה, אני בן עשרים וארבע, אני עיתונאי ומשורר שעושה ספוקן וורד מעזה.
סאג'ה ואסמא: היי! אני סאג'ה, ואני אסמא, אנחנו בנות עשרים וידועות בתור "התאומות ח'אלדי".
בסמאן אלדראוי: מה שלומך?
עוהוד שמאלי: מרחבא
כתב: אהלן
קריינות: אני מאוד התרגשתי. אף פעם לא דיברתי עם מישהו מעזה.  
כתב: הלו? שלום.
עוהוד שמאלי: אהלן, שלום.
כתב: אהלן, מה שלומך?
עוהוד שמאלי: בסדר, השבח לאל, מה שלומך אתה?
כתב: טוב, טוב מאוד. יש לך זמן? יש לך חשמל?
עוהוד שמאלי: אין חשמל עכשיו אבל טענתי מראש את הפלאפון, כדי שתהיה מספיק סוללה. הם משנים את הלוח בזמנים בכל שבוע. אתמול הגיע החשמל בשעה אחת בלילה והוא נקטע בשש בבוקר.
כתב: אה וואו.
עוהוד שמאלי: אני עושה הכל לפי לוח הזמנים. אם אני רוצה לגהץ בגדים, להטעין את הפלאפון או את הלפטופ, להתקלח.
קריינות: אז כן, זה ידוע לרבים שבעזה יש שעות ספורות של חשמל ביום וסגר שהוביל למצב הומניטרי מחפיר. אבל צעירי עזה למדו אותי שגם במציאות כזאת, יש לאדם בחירה.
בסמאן אלדראוי: כל בעיה, קושי או לחץ – יוצר שני צדדים. הצד השלילי והצד היצירתי.
קטע מתוך שיר של מוחמד מוסה: כה רחוק ממך, חשוך בכל מקום, כיכרות העיר ריקות, בעוד הנפש של כולם כלואה, נמאס לנו מההסתרה.
מוחמד מוסה: בתקופה של המלחמה כתבתי שירים. זה סייע לי לשחרר את הרגשות שלי ועזר לי להרגיש יותר טוב.
קטע מתוך "ענן קיץ" (התוכנית של בסמאן ואחיו): -אמג'אד
-אה?
-אפשר לשאול אותך שאלה?
-מה המשמעות של חופש בשבילך?
קריינות: גם בסמאן ואחיו בחרו ביצירתיות כדרך להתנגד למצב הפוליטי, והם יצרו סדרת סיטקומים שתוכלו למצוא ביוטיוב.
בסמאן אלדראוי: אני ואח שלי אוהבים הומור שחור. אתה צוחק ובוכה באותו הזמן. צוחק על ההומור שקיים, ובוכה על המציאות שאתה חי בה.
קריינות: הסדרה מציפה בעיות הנוגעות לחיי הצעירים. הקטע הבא מתייחס למשבר משמעותי – האבטלה אצל בוגרי האוניברסיטאות.
קטע מתוך "ענן קיץ" (התוכנית של בסמאן ואחיו):
רולה: באסם, מה היית מייעץ לי ללמוד?
באסם: האמת רולה, העצה שלי אלייך היא שלא תלמדי בכלל.
רולה: לא, ברצינות!
באסם: אני מדבר ברצינות. אם אני אגיד לך באמת, את תשפכי עלי את הכוס.
רולה: תגיד
באסם: שחייה, את סובלת את המצב בעזה?
רולה: לא
באסם: מה אחוז הצעירים שלא סובלים את המצב כאן?
רולה: כולם
באסם: יותר מתשעים אחוז, בסדר? בואי נגיד ששבעים וחמישה אחוז מהם מחליטים לעזוב. יפה? איך אפשר לצאת מכאן? הם יאלצו לעזוב דרך הים. מי שלמד לשחות יוכל להסתדר עם הים כשתשקע הספינה שלו. אבל מי שיש לו תעודות לימוד, הוא והתעודות שלו יבלעו מים וימותו בים.
קריינות: למרות שצעירים רבים בעזה משכילים, כ-63% מהם מובטלים. בישראל, לשם השוואה, המספר עומד על כ- 8%.
מוחמד מוסה: אתה מסיים את הלימודים ולא מוצא כלום. אני לדוגמא, מובטל עכשיו. אתה יכול לעבוד כנהג, אתה יודע? נהגי מונית נקראים כאן בעזה – עבודתם של מחוסרי העבודה.
כתב: דיברתי עם אנשים בשנות העשרים, בוגרי אוניברסיטה, שלא מוצאים עבודה.
קמר טאהא: אין שוק עבודה שהם יכולים להשתלב בו. ואחת מהסיבות לכך היא הסגר שהוטל על עזה. חשוב להזכיר שבשנות האלפיים, לפני האינתיפאדה השנייה, יצאו חצי מיליון אנשים מדי חודש, מחוץ לעזה על מנת לעבוד. כשהיום, ישראל מונעת את היציאה של עובדים מעזה לעבוד בגדה או בישראל.
קריינות: מלבד האבטלה, גם אי-היכולת לצאת מהרצועה משפיעה מאוד על חיו של הדור הצעיר שנולד לתוך המציאות הזאת.
מוחמד מוסה: מעולם לא יצאתי מעזה. לטייל זה חלום מבחינתי. אני רוצה לצאת מעזה כי אני רוצה שיהיה לי עתיד. ולחיות חיים, פשוט – חיים נורמלים.
עוהוד שמאלי: אחוז גבוה מהנשים בעזה הן משכילות, הולכות לאוניברסיטה, עוצמתיות, הסגר פוגע ביכולתן להמשיך ללימודים גבוהים, המעבר סגור – איך אפשר?
קריינות: במצב הזה צעירים – בכל זאת דור ה-Y, מוצאים דרים טכנולוגיות לעקוף את מגבלות התנועה. דרך אפליקציות בטלפון, עבודה מהאינטרנט, או שוק פרילנסרים שהולך ומתפתח בעזה. אסמא ואחותה מספרות על כך מדי שבוע, בסרטונים שהן מעלות ומצלמות לפייסבוק.
אסמא (מתוך אחד מסרטוני הפייסבוק שלה): "כנען" זאת אפליקציה בטלפון, שמאפשרת לסייר באתרים היסטוריים של עזה. אפשר לסובב את המסך ב360 מעלות, כאילו אתה נמצא שם פיזית. וזאת בהחלט דרך לפרוץ את הגבולות של עזה.
אסמא (מתוך אחד מסרטוני הפייסבוק שלה): אנחנו כאן ב"גזה סקיי גיקס". כאן מקבלים תושבים צעירים מעזה את הכלים הטכניים והמשאבים הנדרשים כדי לעבוד ולהשתתף בכלכלה הדיגיטלית, אפילו בזמן שהכלכלה האמיתית שלהם מתפוררת. "גזה סקיי גיקס" זה המקום המושלם אם אתה עובד דרך האינטרנט, בין אם אתה מתרגם טקסט עבור אדם מחו"ל או מנסה לבנות תוכנה. זהו עד כאן, נתראה בסרטון הבא!
אסמא: אחרי המחלמה (צוק איתן), הנפש שלי נהרסה, הייתי גמורה ונזקקתי לטיפול פסיכולוגי. אז התחלתי לחפש סיפורים מעזה שיש בהם תקווה, השרדות, חוסן נפשי...
קריינות: השיחות התארכו וגלשו להמון נושאים. הסקרנות הייתה הדדית וגם מתח פוליטי נכח כל הזמן.
בסמאן אלדראוי: סבא וסבתא שלי מבאר שבע.
כתב: באמת? וואו, אני נולדתי בבאר שבע.
בסמאן אלדראוי: אני לא יודע מה לומר.
כתב: ואתה נגיד, היית רוצה לחזור לגור שם?
בסמאן אלדראוי: אין פלסטיני שלא רוצה לשוב. כולנו רוצים.
קריינות: ככל שהתעמקה ההיכרות בינינו מצאתי את עצמי פתאום הופך ממראיין למרואיין.
כתב: דיברת פעם עם מישהו מישראל?
אסמא: אה, נדמה לי ש... זאת הפעם הראשונה. ועכשיו אני רוצה... אולי הגיע תורי לשאול אותך שאלות. אני במקור מיפו, ואני מדברת איתך עכשיו, ואתה נמצא יפו, שזאת בעצם המולדת שלי... איך אתה מגיב לכזה דבר?
קריינות: אמרתי לאסמא שקשה לי להרגיש שאני גר בארץ הזאת על חשבונה. ושאני מקווה שנמצא דרך לחיות בה יחד. כך שהפליטים יוכלו לשוב והישראלים יוכלו להישאר. אין לי את כל התשובות. זה אתגר כלכלי, גיאוגרפי ופוליטי מורכב מאוד עבור כולם. אבל השיחות חיזקו אצלי את ההבנה ששני העמים קשורים למקום הזה, ולכן חייבים להתמודד איתו.
עוהוד שמאלי: העיר שאני הכי משתוקקת לראות היא יפו. סבתא שלי מיפו, וכשאמרת לי שאתה נמצא ביפו עכשיו, מאוד התרגשתי... כאילו, איזה כיף לך שאתה רואה אותה וחי בה, ואני לא.
כתב: הלוואי ונחיה יחד בשלום.
עוהוד שמאלי: בשלום, הלוואי, הלוואי.
כתב: נשתה ביחד כוס קפה ביפו.
עוהוד שמאלי: אני רוצה להגיד לך – הלוואי ואנחנו, צעירי עזה, נקבל אישורים כדי לבקר את האדמות שלנו שם... ואני רוצה להזמין אותך.

סוף תמלול הכתבה: דור ה-Y העזתי
 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו 4 תגובות באתר

  1. חן 14 באפריל, 2018  בשעה 17:10

    מעניין מאוד. אשמח לראות כתבות המשך לכתבה הזאת. אפילו סדרה של כמה וכמה פרקים.

  2. שובו של גוי ואבוי 18 באפריל, 2018  בשעה 19:16

    כל הכבוד!

    זווית חשובה ואנושית שעוזרת להסיר מעט את מסך הברזל השחור והקודר.

  3. אביה 19 באפריל, 2018  בשעה 10:45

    נפלא ומייאש כאחד. המון תודה על הבאת הקולות!

  4. אשר 10 במאי, 2018  בשעה 22:23

    די להפיל את התיק של עזה על ישראל. כדאי שהצעירים יקחו על עצמם את החוק ויהפכו עולמות כדי להרחיק את החמאס מהרצועה ולבנות חיים טובים יותר. ישראל עזבה או יותר נכון התנתקה מעזה וזה אומר שיש גבול סגור הרמטית בין רצועת עזה וישראל. את ענייני החוץ והמעבר ה״חופשי״ לכאורה יש לעשות דרך מצרים, אם במעבר רפיח או דרך מנהרות צרים ולא מנהרות לישראל. די עם הבכיינות קחו את העתיד ליעדים, ישראל לא תעניק כרטיס לעתיד חד כיווני ובטח לא באירופאים.

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

X

עכשיו משודרות באתר מבחר כתבות. כנסו >>