תמלול הכתבה: זוהדי חאמד – קולות מהבקעה
זוהדי חאמד: אנחנו כאן בפלסטין לא כמו אף מדינה אחרת בעולם. מדינות אחרות מתעסקות בדברים שברומו של עולם, ובמה אנחנו מתעסקים כאן? בזכות למגורים, בביטחון, במים לחקלאות, אתה רואה איך אנחנו חושבים, ואיך הם? אנשים היום מגיעים עד הירח! ואנחנו עדיין עסוקים בצרכי החים הבסיסיים.
שמי זוהדי חאמד, אני בן שלושים מהכפר פרוש בית דג'ן. הצעירים בכפר שרוצים להתחתן זקוקים לבית ראוי עבור הקמת המשפחה, אבל לצערי, מונעים מהם את האפשרות לגור כאן, כי הבנייה אסורה בבקעת הירדן. הכיבוש הישראלי הוא זה שמונע את הישארותנו כאן. אין לנו עתיד באזורים האלו. הצעירים כאן כלואים ומדוכאים מבפנים.
ביום שאני אתחתן אאלץ לעזוב את היישוב. באופן כללי, הזיכרונות שלי מבקעת הירדן קשים, מלאים בצבא, יריות, הפגזות וסגרים. לפני שלושה חודשים בערך הצבא הישראלי התאמן באזור, וכל האימון נעשה מטווח אפס, הם ירו ממש לפני דלתות הבתים. וזה הטיל אימה בקרב המשפחות והילדים. האימון יכול להימשך שלוש עד חמש שעות בזמן הזה האנשים כלואים בבתים שלהם ולא יכולים לזוז. אם לא היה כיבוש ודיכוי בבקעת הירדן ובפלסטין בכלל, החיים כאן היו שונים לגמרי – היה ביטחון, שלום, שקט נפשי, הייתה התקדמות, ואולי היינו מגיעים לירח!
סוף תמלול הכתבה: זוהדי חאמד – קולות מהבקעה
