תמלול הכתבה: נבי דניאל ומקאמים אחרים
סאעד סלאח: אני רוצה לשאול את מדינת ישראל כולה: למה מוציאים אדם מהשטח שלו? למה? ומביאים מישהו אחר ושמים אותו בשטח שלו? אומרים בערבית: זו גניבה.
קוראים לי סאעיד סלאח משושחלה. היינו כאן לפני איזה 100 שנה. הייתי עם אבא שלי ואמא שלי, היינו גרים כאן ועובדים בשטח שלנו. לא היו דרכים, לא היו מכוניות, לא היה כלום. היינו על החמור הולכים. אף אחד לא אמר לנו מה אתם עושים, למה אתם יושבים כאן. עד שהגיעו הישראלים לכאן. אחר כך התחילו הבעיות.
דרור אטקס: למעשה בהדרגה המתנחלים, יחד עם המנהל האזרחי והצבא, מנסים להשתלט על עוד ועוד כיסים כאן, על מנת לדחוק את הקיום הפלסטיני.
קריינות: משפחת סלאח גרה כאן בכפר שושחלה שצמוד לבית לחם. התושבים הפלסטינים באיזור מתקשים לעבד את אדמותיהם שבין ההתנחלות נווה דניאל, שהוקמה ב 1982 למאחז שדה בועז שהוקם ב 2002 צפונית להתנחלות.
רוידה סלאח: חיינו פה בשמחה ויום אחד הגיע הצבא וגרשו אותנו. הקשו עלינו ביציאה ובחזרה מהכפר וחסמו את הדרכים. הם באים לגרש אותנו כל כמה זמן, אם הדלת פתוחה הם נכנסים ואם לא הם פורצים. אנחנו חיים, חיים בהשפלה ושברון לב והיהודים כופים עלינו איסורים רבים. ויש פחד, ומפריעים לנו לישון בלילה וביום. כשהם באים הם מגרשים אותנו. קשה לחיות כאן, אם זקוקים למשהו שחסר אז קשה לצאת מהכפר ולחזור. ובעלי לא יכול כל הזמן לצאת ולשוב באוטו כי הדרך לא סלולה ויש הרבה בורות. אז הוא משאיר את האוטו למטה ובא ברגל. וכאן אנחנו שותלים באדמה ואין לנו מים. שותלים זיתים וענבים ומביאים את המים עם חמור.
מוהנד שושחלה: לפני שסבא שלי נפטר הוא גר כאן. עם כל האהבה שלי לאדמה הזאת, לאבא שלי ולסבא שלי, החלטתי להגיע לפה. באתי ושיפצתי את הבית של סבי, ניסיתי לשפץ את המסגד אבל באו מתנחלים להתנגד לנו, חסמו לנו את הדרכים, שרפו את הבית, כלאו אותי ואת בן דודי. הצבא בא בלילה לדוגמא ופורץ את הדלת. הצבא הוציא אותי מהבית באמצע הלילה כשקר בחוץ. בתקופה האחרונה מקשים עלי והרסו לי את הבתים. לא נותנים לי לבנות שירותים, אסור לי לתקן ולשפץ, תראה שם השירותים עדיין מוזנחים. שם יש לי חדר ששיפצתי והרסו אותו. אז תראה כמה מקשים עלינו. אם לא הייתי בא לפה, היו הופכים את הכל להתנחלויות. תסתכל שם, 120 אלף מתנחלים, 120 אלף מתנחלים, ויש להם בתים חשמל ומים....
דרור אטקס : כל האדמות שאנחנו רואים כאן, הן למעשה אדמות בבעלות פלסטינית פרטית של תושבי אל-חאדר. למעשה המאחז שדה בועז, הוא בנוי גם על אדמות הכפר אל-חאדר, אדמות שמתנחלים השתלטו עליהן בשנת 2002. למעשה הקימו שם מאחז שנמצא קילומטר וחצי צפונית להתנחלות נווה דניאל, מחובר להתנחלות באמצעות כביש, באמצעות תשתיות מים וחשמל. ולמעשה הרעיון הוא כמובן למשוך את הגבול של ההתנחלות נווה דניאל עוד כקילומטר וחצי צפונה על מנת להשתלט על כל הרכס שעליו ההתנחלות והמאחז יושבים.
נורית פופר: במהלך שנות ה-90 ישראל סללה נתיב חדש בכביש 60 - כביש עוקף בית לחם שממשיך לכיוון חברון. הכביש הזה גרם לחיץ בין תושבים באל ח'דר לבין האדמות והיום מכוניות פלסטיניות אינן יכולות להגיע לשם. וגם באיזור החקלאי גרים אנשים והכביש הזה מונע מהם באופן נוח ומסודר להגיע לאיזור המסחר והשירותים, לדוגמה גם לבתי הספר ולמרפאות. ואז הם חייבים לעבור אותו או רגלית או רכובים על חמורים והכביש הזה הוא מאוד מהיר ומסוכן. לא סידרו שם מעברים מוסדרים למעבר והם צריכים לעשות עיקוף מאוד גדול כדי להגיע לשם. זה מקשה מאוד על החיים.
מוסא סבתיאן: הכביש החדש ההוא פה, ומשם זה חסום, סגרו אותו, וגם מהצד השני סגרו. מצד נווה דניאל, הייתה כניסה, אבל היום היא חסומה באבנים גדולות. היום הם לא יכולים לעלות עם המכוניות, אז הם עולים ברגל.
דרור אטקס: למעשה, מרגע שנוצר החיץ הזה של הכביש, שלאחריו גם נבנתה החומה לאורך הכביש, האדמות שנמצאות ממערב לכביש 60 הפכו להיות קשות יותר ויותר לגישה. כאשר כמובן הימצאותם של המתנחלים בשדה בועז, במאחז, הופכת להיות גורם נוסף שמקשה על הגעה לקרקעות, באזור שנמצא בין המאחז לבין ההתנחלות.
נורית פופר: הפגיעה בזכויות הפרט של הפלסטינים אינה רק פגיעה בחופש התנועה, בזכות למגורים ולפרנסה, אלא גם פגיעה בחופש הפולחן ובנגישות למקומות בעלי חשיבות היסטורית דתית וקהילתית. בין התנחלות נווה דניאל למאחז שדה בועז שכן מקאם נבי דניאל – הוא ממוקם במקום גבוה, שמשקיף על הכפרים, ומעדויות של תושבי כפרים באיזור אנחנו יודעים שהוא היווה מקום התכנסות, אנשים היו באים לשם להתפלל ולעשות חפלות. מה שמצביע על כך שזה היה מקום קדוש זה קבוצת האלונים שנמצאת שם, שנמצאת רק שם, באיזור של המקאם ואין בכל האיזור כולו. וזה מאוד אופייני לאתר קדוש אצל הפלסטינים. היום לא נותר ממנו כמעט זכר.
ספי בן יוסף: נבי דניאל זה שם עם קונוטציה דתית ברורה, עצם העובדה שאני מערב בזה את המילה נביא. אז לעצור שניה לשאול: היי, הלו, מי כאן קורא לזה נבי דניאל? למה קוראים לזה נבי דניאל? אם היו עושים מאתר קדוש ליהודים, גם כן לא פעיל, לא צריך להיות אתר פעיל, סתם איזה קבר צדיק זניח בגליל, "נחמיה העמסוני", אם היו באים לשם בני עם זר, תרבות זרה, שפה זרה - עושים שם פיקניק, עושים מזה זולה, מלכלכים, מזהמים ולא שואלים אפילו שאלה אחת - מי זה האיש הזה שכתוב צדיק, מי זה? למה המקום קדוש? עצם ההתעלמות זה החטא. עצם הביזוי הוא החטא, וזה מה שקורה כאן.
נורית פופר: המצב הזה אינו ייחודי רק למקאם נבי דניאל. ישנם מקאמים רבים שמאז שההתנחלות הוקמה נמנע מהם להגיע לשם, זה פשוט שינה להם את אורח החיים, שינה מרכיב מאוד חשוב בתרבות שלהם. זה מה שישראל עושה עם הכיבוש, היא משתלטת, לא רק על אדמות, אלא גם על התרבות שלהם. רוצה למחוק אותה, שלא יזכרו שבכלל היה דבר כזה.
אביב טטרסקי: זה חותך את המרחב הפלסטיני, כן? בית לחם מוקפת משלושה כיוונים, רמאללה מוקפת. המרחב הזה שהוא בסך הכל 25 ק"מ, איך יגיעו מרמאללה לבית לחם אם יש פה שטח ישראלי, ופה שטח ישראלי. מרצף אחד פלסטיני זה אמור להפוך לכל מיני מובלעות קטנטנות ומנותקות. זה כמו שנדמיין שמתל אביב לנתניה היו מחלקים אותנו לשלושה ארבעה נתחים שבאמצע לא יודע איזו מדינה.
אירית סגולי: וגוש גבעת זאב. נניח פה יש ממש על יד ביתוניא שני מקאמים היסטוריים מדהימים – הם גם כלואים בתוך הדבר הזה שהיום הוא שטח צבאי סגור בין בית חורון לביתוניה.
אביב: נכון מאוד. בגלל שישראל בנתה את גדר ההפרדה בעצם כשהיא כבר מסמנת ומפרידה שטחים בתוך הגדה ומשאירה אותם בצד הישראלי, אז המצב פה באיזור של גבעת זאב הוא כבר מאוד מאוד בעייתי מבחינת האוכלוסיה הפלסטינית עוד לפני הסיפוח, כי החומה בעצם מונעת כניסה. ואם יש פה ישובים פלסטינים היא מקשה על האוכלוסיה לקבל שירותים ולנוע וכך הלאה. יש המון עובדות בשטח בין אם זה בנייה של התנחלויות, בין אם זה צווים צבאיים, בין אם זה בנייה של הגדר, שהם סיפוח דה פקטו והם כבר היום מייצרים את המציאות הזאת.
קריינות: השטח הצבאי הסגור מתפרס על אדמות ארבעה כפרים. זהו שטח עשיר בערכי טבע ונוף כולל מעיינות, עצי יער ועתיקות. על פי מחקר של כרם נבות ככל הידוע מעולם לא נערכו שם אימונים צבאיים. סיורים למקום אפשריים אבל רק בתיאום עם הצבא ובליווי צבאי צמוד. בתחום השטח הצבאי יש שני מקאמים חשובים : מקאם אום א שייח' ומקאם שייח' זיתון. מקאם אום א שייח' הנו מהתקופה הממלוכית וגילו מוערך בכ-800 שנה.
נורית פופר: ישנם מקאמים רבים שהפלסטינים אינם יכולים להגיע אליהם, ושמשמשים היום יעד לטיילים ישראלים ולמתנחלים שמשתמשים בהם כאיזורי פיקניקים ומבזים את המקום ואין להם שום ידע ושום התייחסות על קדושת הפלסטינים למקום ועל ההיסטוריה של המקום.
זה שייח זייתון, אנחנו רואים פה את המבנה עצמו, יש בית תפילה מהתקופה המוסלמית, בקושי רואים, זה המבנה עצמו בפנים.
אבא, יש כאן פינת חי
אורי הולך להתפלל
אללה הוא אכבר
יפה מאוד
קריינות: עזובה ניכרת בכל השטח. המקאמים, מבני אבן גדולים ומרשימים בהדרם, הופכים לחורבות ומתפוררים. המקום זועק לשיקום. הביקור שלנו שם עורר את התחושה שיש להגביר את המודעות לאתר על מנת לשפצו באופן שאופיו ישמר ושלבעלי האדמות תהיה גישה חופשית לעבד את האדמות ונגישות למקאמים.
סאעיד סלאח: אנחנו כל הזמן היינו פה, לא באנו ולא הלכנו מפה. אני נולדתי כאן, גדלתי כאן ואני רוצה להשאר כאן.
סוף תמלול הכתבה: נבי דניאל ומקאמים אחרים
הוספת תגובה לכתבה