תמלול הכתבה: מדברים על שיבה – דני רובינשטיין

דני רובינשטיין: כל העניין הזה שערבים מגשימים, במרכאות או בלי מרכאות, את זכות השיבה וחוזרים לרכושם נראה לי דבר פנטסטי ודבר שמבחינה ישראלית הוא נראה לי הכי מפחיד. תגיד לישראלי מה הכי מפחיד אותו, זכות השיבה. שפתאום מיליון ערבים יבואו לגור בחזרה בקטמון, ובחיפה, ובלוד וברמלה...

העניין של זכות השיבה אז, הוא עוד בער מאוד, בכל הדור הראשון שחיו כאן, שהם בעצמם חוו על בשרם את העקירה מהשורש. אז זה עוד בער בעצמות... היום אנחנו מדברים, עכשיו כשאנחנו עורכים את הראיון הזה, זה אחרי 70 שנה. אז לא נשאר כמעט אף אחד מהדור ההוא שזוכר את זה. הם היו ילדים קטנים אז שזכרו את זה. היום אנחנו מדברים על הנינים שלהם, או אפילו דור חמישי. אז היום העניין הזה פחות בוער. אבל, זה נשאר בקונצנזוס הישראלי בתור אקסיומה, בתור הנחה, בתור קונצנזוס גדול. אי אפשר לאפשר לחזור. כי אם היום הם 20 אחוז ומאפשרים לאפילו קצת לחזור, הם הופכים ל30-40 אחוז, שזה הופך את המדינה למדינה דו-לאומית.

אני יודע שזכות השיבה, זה הדבר הכי כואב בתודעה הישראלית. כי שינו את הכל, שינו את השמות ואת המפה, ומתעלמים לחלוטין מזה שגרו שם ערבים בכל המקומות האלה, כל 400 הישובים, מנסים למחוק כל זכר שלהם. וקשה נורא לבוא בטענות כי התחילו לעשות את זה ב-49' ומי שעשה את זה היו אנשים שאבדו את כל רכושם, אלה ששרדו את אושוויץ וחזרו ומצאו, זה המקום היחידי שהם באו... בני המשפחה שלי שבאו ליפו, אני זוכר שממש עם כתובות של אושוויץ על היד. לא היה להם איפה לגור.

היום יש רק אפשרות אחת להסדר. אני חושב. שני הצדדים צריכים לוותר על דבר מאוד מהותי. אנחנו והפלסטינים. הפלסטינים צריכים לוותר על זכות השיבה, ואנחנו צריכים לוותר כל מה שמעבר לקו הירוק. כולל מזרח ירושלים. או בעיקר, בראש ובראשונה מזרח ירושלים. אנחנו לא יכולים לעשות את זה. הפלסטינים לא יכולים לעשות את זה. ולכן אין הסדר.

סוף תמלול הכתבה: מדברים על שיבה – דני רובינשטיין
 
 

הוספת תגובה לכתבה

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס