יום ראשון   08-12-2019
תמלול הכתבה: מיואשים מהממשלה – מנהלים מו"מ אזרחי

ספיר הנדלמן: תאר לך שעובד פה קונגרס ציבורי, שכל המדיה עליו, אנשים מנהלים משא ומתן, ההנהגה תפחד ממנו. אתה לוקח ישראלים ופלסטינים אנשים רגילים, שאומרים "ההנהגות שלנו יש להן קשיים, אנחנו רוצים לנהל משא ומתן כדי ללחוץ אותן".
איברהים ענבארי: מה שיעזור, רק הלחץ של העם. העם זה הכוח. פה המפתח של השלום והמפתח של המלחמה.
משתתף: אני רוצה שלום אמיתי, לא שלום נתניהו. כל מדינה תיקח מה שיש לה.
נטע קינד-לרר: אני חושבת שמעל הכל, המפגש הזה הוא על המהות של להיפגש, של להפסיק לקיים את הקשר הזה בין שתי האומות האלה על סמך סיסמאות מפוצצות של פוליטיקאים, נאומים, בחירות, כותרות בעיתון.
יהודית קונפורטי: האם שתי מדינות לשני עמים? האם מדינה אחת? האם קונפדרציה? מה שהפתיע בגדול זה היה שאנשים באמת חושבים שעדיין מדינה אחת היא אופציה.
איברהים אבו אל-הווא: אלוהים הביא אותנו לחיים פה, לחיות ביחד, אין לנו ברירה. אנחנו זרע אחד, זרע של אברהם אבינו.
בומה ענבר: ממשלות חותמות הסכמים, בסוגריים לו יהי, אינשאללה, אנשים עושים שלום.
זהבית: זה לא לראות את הישראלי הרשע, או לחלופין הערבי הרוצח, אלא באמת לבוא ולהיפגש, לראות שיש בני אדם משני הצדדים.
דוד שפס: אני הצעתי שאנחנו לא מדברים על זכויות, זכות אבסולוטית על הארץ.
מרים פרנק: העם נגרר אחרי הממשלה והממשלה אחרי העם והייאוש גדול.
טיגר: אני בן אדם שצריך שלום, מהלב שלי, כן.
ערפאת אבו ראס: אנחנו רוצים מדינה פלסטינית עצמאית, להרגיש את החופש שלנו, להרגיש את החיים כמו שצריך, אנחנו כולנו בני אדם, אין גבולות. אנחנו רוצים להיות בני אדם.
ספיר הנדלמן: המחשבה שלנו שהרכיב החסר בכל תהליך שלום פה זה מעורבותו ושותפותו של הציבור.
איברהים ענבארי: אם אנחנו נישאר בבתים ולא נדבר, חייבים לקום ולהפעיל את הכוח שיש לנו פה, שיהיה משהו טוב לילדים שלנו ולילדים שלכם. תפתחו את הלב, תפתחו את הראש.
נטע קינד- לרר: אני חושבת שברגע שאנחנו נמצאים פה בשדרות רוטשילד 500 איש, 250-200 פלסטיניים, מדברים סביב ארוחת צהריים, ועוברים כאן כל כך הרבה אנשים והם רואים שזה לא הזוי לשבת עם פלסטיני ולדבר איתו, וזה לא בשמיים וזה לא אגדה, למה שלראשי ממשלה שלנו תהיה מוטיבציה לדבר אם העם לא עושה את זה ולא רוצה לעשות את זה בעצמו?
רוני האן: אין מישהו בשני העמים שמביא לשבת מסביב לשולחן כמו כאן ולשוחח, לדבר, לראות אולי אנחנו כן מסוגלים להשפיע על אלה שאמורים להחליט שאפשר שוב לעשות דברים יחד.
ספיר הנדלמן: אם זה לא יוביל לשרשרת אירועים, ולאירוע הרבה יותר גדול, וליצור את אותו מומנטום לקונגרס, זה ימות כמו כל יוזמת שלום אחרת.

סוף תמלול הכתבה: מיואשים מהממשלה – מנהלים מו"מ אזרחי
 
 

הוספת תגובה לכתבה

לכתבה זו תגובה אחת באתר

  1. אלי אמינוב 28 בספטמבר, 2016  בשעה 15:11

    המסגרת המתאימה ביותר לניהול משא ומתן אזרחי שיש להחלטותיה עוצמה היא המסגרת של אסיפה מכוננת, אסיפה זו חייבת להיבחר ע"י כל תושבי הארץ הזאת ומגורשייה על בסיס של "אדם אחד -קול אחד" למסגרת כזו, המייצגת את כל בני האדם שחים או שחיו בטריטוריה של פלסטין ההיסטורית, תהיה סמכות להחליט מהי המסגרת המדינית הנאותה, מהי החוקה המתאימה למסגרת זו, חוקה דמוקרטית כמובן. אם הגרעין המכנה עצמו קונגרס עממי מעוניין לקדם את השלום בין אזרחי הטריטוריה, ראוי שינסה לקדם את נושא האסיפה המכוננת שיכל להיות קונגרס אזרחי עממי שיוכל לדרוש מהפוליטיקאים משני הצדדים מדיניות של שוויון ושלום.

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית