מסמכים אסורים

תמלול הכתבה: מסמכים אסורים

מגישה: מאז מלחמת העולם השנייה, יצאה אל הפועל פעם אחת נוספת, תוכנית של פתרון סופי להשמדת עם. ב-1994 רצחו בני שבט ההוטו ברואנדה בין 800 אלף למיליון מבני שבט הטוטסי. סוחרי נשק מרחבי העולם וגם מישראל מכרו נשק להוטו ששימש לטבח ההמוני. השבוע, דן בית המשפט העליון בעתירת חופש המידע, הדורשת לחשוף את המסמכים של הייצוא הביטחוני מישראל בזמן רצח העם ברואנדה. למרות עדויות חותכות לסחר, המדינה לא מוכנה להודות בעובדות. מטעמים של "הגנה על בטחון המדינה ויחסי החוץ שלה" היא מסרבת להציג את המסמכים המעידים על משלוחי הנשק.
איתי מק: הגשנו עתירה לחשוף את המסמכים של הייצוא הבטחוני הישראלי בזמן רצח העם ברואנדה. המדינה הודתה שהיא מצאה את המסמכים אצלה והיא מסרבת לגלות את התוכן שלהם. בשום שלב, לא בהליך של חופש המידע ולא בבית המשפט, לא במחוזי ולא היום בעליון המדינה לא הכחישה כי התקיים ייצוא ביטחוני בזמן רצח העם, הוויכוח היחיד האם צריך לגלות מסמכים, כן או לא. השופטים קיבלו את העמדה שלנו שיש בעיה שהשופטת בבית המשפט המחוזי לא דנה בסעיף 17 ד' שזה בעצם סעיף שמאפשר לגלות מסמכים גם אם יש חשש לפגיעה ביחסי החוץ ובטחון המדינה אם האינטרס הציבורי מספיק חזק. והם הודיעו שהם יתנו את ההחלטה שלהם, את פסק הדין בשלב מאוחר יותר. התחושה של החסינות שיש למי שייצאו נשק בשנת 94' היא זו שגם מאפשרת היום את המשך הייצוא הביטחוני למקומות שבהם נעשים פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות כמו למשל בדרום סודן.
מגישה: האם באמת מדובר בסיבות בטחוניות? או שאולי יש כאן ניסיון להסתיר את חלקה של ישראל ושל סוחרי נשק ישראלים בטבח.

סוף תמלול הכתבה: מסמכים אסורים