דיני מלחמה
מדינה עלה ב-03/12/2008, 00:00 משך: 7:15 דקות 4 תגובות Available in English
כתבה |
כדי להגן על זכויות אדם ולאזנם בין צרכים צבאיים בעת מלחמה ובמצבי כיבוש - יצרו אומות העולם נורמות וחוקים בינלאומיים המכונים כללי המשפט ההומניטרי. במהלך כיבוש השטחים, באינתיפאדה ובמלחמת לבנון, הפרו הצדדים לסכסוך כללים אלו. הטלוויזיה החברתית והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל יוצאים בסדרת סרטונים בנושא המשפט ההומניטרי, אותם נעלה אחת לחודש. הסרטון השני - דיני מלחמה בהשתתפות: פרופ' נעמי חזן, עו"ד מיכאל ספרד, פרופ' ירון אזרחי, דר' ישי מנוחין, דר' יהודה מלצר, עו"ד דן יקיר, עו"ד באנה שגרי-בדארנה, עו"ד חסן ג'בארין, שלי הופמן, עו"ד אליהו אברם. שפה: עברית
עשוי טוב. עשוי אפילו לשכנע גם את הלא משוכנעים (זה לא מובן מאליו), ואם לא לשכנע, לפחות לגרום לחשוב.
כל הכבוד.
יפה, אך כדי לקיים את דיני המלחמה הללו חייבים כיבוש.
כשאין כיבוש, ישנן רק שתי דרכים להתמודד עם מתקפה – להיכנע או להפגיז. בשתי הדרכים נהרגים אזרחים חפים מפשע, מצדנו או מצדם.
כשיש כיבוש, אפשר ללכוד רק את הפושעים האחראים למתקפה ולהעמיד אותם לדין.
קודם כל יפה שהסרט מגדיר גם את החיזבאללה כמי שבצעו פשעי מלחמה. הגיע להוסיף גם את החמאס. אבל חלק מדוגמאות עורכי הדין הן הולכת שולל. למשל, כאשר מעמידים את הברירה בין צלף לבין בית ספר על הילדים שבו. האם ישראל ירתה פעם ואפילו לא בכוונה על בית ספר? התשובה היא לא. אבל הרי לא זו הברירה. יספר לנו עו"ד ספרד על סיטואציות יותר גבוליות – בית הספר משמש מחסן לעשרות קסאמים שיגרמו למות פציעה ובהלה של ילדים ומבוגרים רבים בישראל, הוא ריק מילדים אבל לידו מתגוררת משפחה שעלולה להפגע להפגע כמעט בודאות לא מהטיל הישראלי אלא מפצוץ הקסאמים המוחבאים. לירות או לא לירות? חיי משפחה אחת שקולים כנגד חיי עשרות ישראלים? עו"ד ספרד נמנע גם לציין כי אמנת ז'נבה הרביעית מתירה במפורש ירי על מקום בו נמצאים אזרחים כולל בית חולים אם יש בו נשק. ישנם דברים ישרים עוד פחות. בירי בשבוי בנעלין נכתב כי חיל יורה בשבוי ומראים את השבוי נופל. נוצר רושם שהחיל הרג את השבוי מה שכמובן אינו נכון. זה מקרי או מכוון? או השבויים מובלים רק בתחתונים והדובר מדבר על זכותם לכבוד בלי להגיד מילה על כך שהם הופשטו כדי לודא שאין עליהם חגורות נפץ ולא כדי להשפילם. לו היו הדברים מאוזנים והגונים יותר לא היו הדברים הנכונים שנאמרים בענין זוכים למשיכת כתף אדישה.
מי שמחבר את השאיפה לשיוויון חברתי בתוך ישראל עם עמדות שמאלניות הזויות מפסיד כל סיכוי להשיג שיוויון. עד שלא תבינו את זה לא רק שסוציאליסטים ציונים כמוני יירתעו, אלא שגם ערביי ישראל המדוכאים ואפילו אחיהם בשטחים יסבלו עוד יותר.
מי שלא מוכן לפשרה ורואה רק צד אחדבמשוואה הזו הינו נחות מוסרית לא פחות מאותו מתנחל הזוי היושב בחברון