"נשים עושות שלום" בירושלים

תמלול הכתבה: "נשים עושות שלום" בירושלים

מפגינות: הבאנו שלום עליכם! הבאנו שלום עליכם!
מפגינות: ,1 2, 3, 4 לא רוצות פה מלחמה!
עירית קינן: אתמול שמענו את ראש הממשלה נואם לקונגרס האמריקאי מסביר שאיראן מהווה לכל המזרח התיכון. אנחנו חושבות שזה אומר שאנחנו חייבים מהר להגיע להסכם ולחזק את הקואליציה מול איראן. אנחנו נמצאים שבועיים לפני הבחירות אבל אנחנו נמצאים באפלה כל המערכת הפוליטית נספחה אחרי השאלה יהיה נאום בוושינגטון או לא יהיה נאום בוושינגטון? בנתיים לא שמענו כאן בבית, אף נאום על המצב המדיני. אף אחד לא אמר שום דבר ברור, ולכן כמו שאמרה חווה, אנחנו באנו הנה – להשמיע את הנאום החסר, הנאום שכל אחד מהמועמדים לראשות הממשלה היה צריך להשמיע. מזה שנים אנחנו שקועים בשיח עקר שבו אנחנו משכנים את עצמנו עצמי שאין פרטנר אין ברירה, צריך להתרגל לחיות עם הסכסוך. המילה שלום הפכה להיות מילת גנאי עד כדי כך שמייעצים לנו לשנות את השם של התנועה שלנו. נולד עולם מושגים מעוות - פטריוטיות מזוהה עם מלחמה ושלום היא מילת גנאי. משהו התהפך פה, לא?
מור תרועה: אנחנו באנו מכל חלקי הארץ כדי להזכיר לכם, שכמו שמדינת היהודים לא הייתה אגדה, גם סיום הסכסוך איננו אגדה אם רק תרצו. אזרחים ואזרחיות של מדינת ישראל, ביטחון איננו ההפך משלום – בטחון הוא ההפך ממלחמה. ביטחון הוא להיות עם חכם, עם שדורש הסכם מדיני.
איננו טוענות שזה קל. רבות ורבים טוענים שאין לנו שותף למאמצי השלום. לאלה אנו אומרות: מזה שתיים עשרה שנים מונחת על השולחן יוזמת השלום של הליגה הערבית לסיום הסכסוך. עד היום אף אחד ממשלת ישראל לא התייחס ליוזמה זו. האם אנו בטוחים שהשותף הנעדר איננו אנחנו עצמנו? הדרך היחידה להתמודד עם האיומים הכבדים של מדינת ישראל היא בהמשך קידם משא ומתן עם הפלסטינים ולפתור את הבלגן שקורה פה.
עירית קינן: חברות אני יודעת שאתן תסכימו אותי, זה מהלך קשה הוא מצריך כוחות נפש גדולים והוא מצריך כוח של וויתור. הוויתור הוא לא על דברים פיזיים, הוויתור הוא מנטלי על השקפות עולם, על אמונות. נכון, זה קשה. פשרה תמיד תביא אתה דברים שחלק מאיתנו ירגישו שמאוד קשה להם איתם אבל אני שואלת אתכם זה לא שווה בשביל להפסיק את המלחמה? אנחנו באנו הנה לומר – די! שבענו מלחמות.
אני נולדתי בארץ, אבא שלי היה ניצול שואה יחיד מכל המשפחה שלו, הוא הגיע הנה ולחם במלחמת העצמאות ואף נפצע במלחמה. אמא שלי נולדה כאן, לחמה בפלמ"ח. לאורך כל ילדותי לימדו אותי להתייצב לצו המולדת, כי לימדו אותי שאנחנו נלחמים רק שבאמת אין שום בררה אחרת, אנחנו נלחמים רק אחרי שמיצינו את כל האפשרויות האחרות. היום יש לי בן, סרן במילואים, ואני לא יכולה להגיד לו את אותו הדבר. שהוא הולך למלחמה אני נקרעת מבפנים, לשלוח אותו? להגיד לו שמיצינו את כל האפשרויות האחרות? די! די! די!
התחלנו היום במסע של מנהיגות חדשה, זאת מנהיגות שלא מבקשת משרות, לא מבקשת משרדים, ולא מבקשת שום טובת הנאה. זאת מנהיגות שיש לה רק דרישה אחת – חזון של תקווה ולא של ייאוש. חזון של שגשוג ולא של קיפאון. אנחנו עומדות כאן מול הכנסת שעדיין ריקה, אבל בעוד שבועיים היא תתמלא ואנחנו קוראות מכאן לכל אזרחיות ואזרחי ישראל – רגע לפני שאתם שמים את הפתק בקלפי חישבו על תקבלו את מקסם השווא של הפוליטיקאים של כוח צבאי חסר גבולות, דרשו מכל מנהיג, מכל מפלגה, מכל חברת וחבר כנסת, או שתגיעו להסכם שלום או שתפנו את הדרך למי שיכול לעשות את זה. די למלחמה!
אביבה בק: דמיינו שאין גן עדן, אם תנסה, זה קל.
לא גיהנום מתחת. רק רקיע מעל.
דמיינו את כל בני האדם חיים את העכשיו.

סוף תמלול הכתבה: "נשים עושות שלום" בירושלים