אום אל עראיס

תמלול הכתבה: אום אל עראיס

מגישה: מדוח מדד הדמוקרטיה שהתפרסם לאחרונה, עולה כי בשנים האחרונות, בין 60 ל-70 אחוזים מהציבור בישראל נותנים אמון בבית המשפט העליון. הכתבה הבאה עוסקת בעינוי הדין אותו חווים תושבי אום אל-ערייס בדרום הר חברון. אין ספק שאם היינו שואלים אותם לגבי האמון במערכת המשפט, תשובתם הייתה שונה לחלוטין מתוצאות מדד הדמוקרטיה. אום אל-ערייס - הכתבה המרכזית.
חלים אל-ג'ברין: אנחנו מהעיירה יטא וזו האדמה שלנו. לפני שנתיים זרענו וקצרנו בה. לפני שנה זרענו ומנעו מאתנו לקצור, אני לא יודעת למה מענו זאת מאתנו?
סעיד עוואד: הבעיה התחילה ב-1999 שבאו המתנחלים עם קרוון אחד, ושמו אותו בגבעה למעלה הגשנו תלונה במשטרת חברון, ולמת"ק חברון בשנת 2003 קיבלנו החלטה מבית משפט צבאי בבית אל להוציא את הקראוון.
קריינות: שמחתם של משפחת עוואד הייתה מוקדמת, לא רק שאדמתם לא הוחזרה להם, מתנחלי "מצפה יאיר" הקימו חממות על שטח נוסף של אדמתם.
עו"ד שלמה לקר: מתנחל ממצפה יאיר בשם דוייטש, איש חקלאות, כך הוא מגדיר את עצמו, ראה לנכון להקים חממות דווקא על חלקת משפחת עוואד שנמצאת מחוץ למצפה. כבר בשנת 2002 לאחר שהוא הקים כשתי חממות הוצאו לו צווי הריסה. ב2006-2007 התחילו המתנחלים לרדת לחרוש בתוך האדמה שם איפה שהחממות.
מרדכי דויטש: "מנוול אתה ועזרא! שני חולרות!"
בשנת 2010 הגשתי עתירה לבג"צ, ולעתירה אנחנו צרפנו מסמכי בעלות של משפחת עוואד. המדינה התחייבה בכתב ובע"פ במסגרת הדיון בג"צ, שהתנהל בפני כבוד הנשיא גרוניס, שהחממות יהרסו עד לסוף אוגוסט 2012.
קריינות: חשבתם שכאן יגמר הסיפור? החממות יהרסו ואדמה תחזור לבעליה החוקים אחרי עשור של החלטות שיפוטיות שקבעו שהאדמה שייכת לפלסטינים? ממש לא! מרדכי דויטש שלא הצליח להוכיח שום בעלות על האדמה במשפט הראשון, מחליט לעתור לבג"צ שוב, ולפתוח את התהליך מחדש.

עו"ד שלמה לקר: יש לנו התכתבות, שהועברה אלינו, על כך שעורכי הדין של רגבים שייצגו את דוייטש פנו לראש המנהל האזרחי ובעיקר ליועץ המשפטי, והיועץ המשפטי בעצמו, של המנהל האזרחי, אמר להם: "תראו, אני לא יכול לעשות שום דבר התחייבנו, אבל אולי תגישו עתירה חדשה?" זאת אומרת הוא (העו"ד של דויטש) קיבל הנחיה מהיועץ המשפטי של יו"ש להגיש עתירה חדשה, שהיועץ המשפטי של יו"ש הוא הגורם שהתחייב בעתירה הקודמת להרוס את החממות.
קריינות: בסופו של דבר העתירה של דויטש נדחתה והוא חויב בהוצאות משפט, אבל האם האדמה חזרה לבעלים? להפך, לא רק שצווי ההריסה לא מומשו, תושבי המאחז השתלטו על שטח נוסף. 
"תגיד לו עכשיו שיחזור, אם לא אני לוקח לו את הילד."
שהגענו בזמן החריש ב-2012, בחודש- 10. הגענו לפה לחרוש, הגיעו המתנחלים, עמדו לנו על הטרקטורים, הגיע הצבא, הגיע משטרה.
עו"ד שלמה לקר: ומנעו מהם לעבד את החלקה, אפילו שאין מחלוקת כלל שמדובר בחלקה שלהם, ושלא יושב עליה מתנחל.
חגית עופרן: למתנחלים בעצם יש שיטה הם קובעים עובדות בשטח, אם זה בניה של מאחז אם זה בעיבוד של קרקע, ועכשיו לך תוציא אותם. תושבי הכפר יצרו קשר עם פעילים ישראלים מארגון תעאיוש שמלווים אותם בכל שבת לשדות שבבעלותם, ובכל שבת עוצר הצבא את הפעילים והתושבים מלהגיע לאדמות הכפר.
עדה בילו: אם אני יכולה לאזרח מאבק ולא לחמש אותו אני רואה בזה חובה. יש חשיבות מאוד גדולה בלהתמיד ולבוא, להראות נוכחות ולהראות שלא מוותרים. ולתהליך המשפטי שבסופו של דבר הפלסטינים, המשפחות הפלסטיניות יוכלו לחזור ולעבד את האדמות שלהם, וגם לחיות עליהם.
קריינות: המצב הזה של אפליה גלויה בשיתוף רשויות המדינה והמנהל, ובעצימת עיין של בית המשפט מול ההפרות הבוטות של החלטותיו, יוצרת מצב של אפליה גזעית דה - פאקטו בשטח.
חגית עופרן: לפני כמה שנים בקשנו מהמנהל האזרחי, את רשימת כל צווי ההריסה, אז היו 10 אלפים צווי הריסה בכל ההתנחלויות, ובמשך השנים כמעט לא שמענו על הריסות אצל מתנחלים.
עו"ד שלמה לקר: יש פה עניין של אפליה ברורה מטעמים פוליטיים, שהכוח השולט קובע את מה שהוא רוצה לעשות, שזה בעצם לנסות לטהר כמה שיותר את אזור C מפלסטינים ולהעביר אותו לחזקה ייחודית של המתנחלים ושל מדינת ישראל.
חלים אל-ג'ברין: אנחנו אוהבים את החיים והשלום, שיישארו (המתנחלים) בהתנחלויות שלהם ויעשו מה שהם רוצים. אבל שלא יבנו כל יום עוד התנחלות, וכל יום יפקיעו עוד אדמות. וכל יום יגרשו אותנו מהמקום שלנו. זה בלתי אפשרי. זה מה שאנחנו רוצים להגיד: אנחנו רוצים לחיות בשלום.

סוף תמלול הכתבה: אום אל עראיס