גוף נשי – פרפורמנס של מחאה

תמלול הכתבה: גוף נשי – פרפורמנס של מחאה

לי לוריאן: במסגרת קורס עיתונות של הטלוויזיה החברתית, רציתי לראיין כמה נשים שעשו שימוש בגוף שלהן בתור כלי של מחאה, בהפגנות בערים וצמתים ברחבי הארץ.

אני משדרת לייב את ההפגנות מבלפור לתוך הדירה בה אני שוהה בפרנקפורט. הגעתי לכאן בקיץ בשביל עבודה והחלטתי להישאר עוד קצת, בגלל הטירוף. הגוף שלי לא שם, נעדר מההפגנות, ואני מפתחת געגוע פיזי לאקטיביזם. כל יום אני מתעדכנת בחדשות וצופה כל שבוע בווידאו מההפגנות. הן רועשות, צבעוניות, יצירתיות, מייצרות כל שבוע דימויים חדשים ורעננים.

איך אעשה כתבה על שימוש בגוף הנשי כפרפורמנס של מחאה? כשאני לא יכולה לראיין את הנשים האלו גוף אל גוף, כשלא רואים את הגוף ורק שומעים את הקול, או כשהגוף הוא רק ייצוג, במסך.

בואי נראה, הדלקתי, כן. יופי, המצלמה רצה...

מצלמה היא גם גוף, היא עין, היא מבט. לא שייכות לעצמנו, נשים נמצאות באופן מתמיד תחת מבט – בפרסומות, בעולם האמנות, בתפיסות שמקדמות אלימות מינית, הטרדות והחפצה של נשים. כאילו שאין לנו בעלות על הגוף שלנו. אז, הערום שלנו סביר. אבל מה קורה כשאישה מחליטה על העירום של עצמה?

ס' סטודנטית לעבודה סוציאלית: אגב זה נראה לי הדימוי שבאמת פשוט היה שם, זו היתה קרקע מאוד מאוד נכונה. מישהו אחר הביא את הדגל, ומישהי אחרת הביאה את הפרח, המנורה הייתה שם והצלמים היו שם. זה קרה לא הרבה אחרי המפגינה מפורטלנד, כמובן, שעמדה עירומה לחלוטין מול השוטרים. אבל ישראל צריכה תרגום קצת שונה לפעולות האלה לדעתי.

לי לוריאן: כמה שליטה באמת יש לנו על הדימוי שנוצר? על הייצוג של הגוף שלנו, הנשי? האם פעולת מחאה שמשתמשת בגוף הנשי באמת חותרת תחת מנגנון ההחפצה? או רק ממחזרת אותו, משחזרת את יחסי הכוח בין שמביט ומי שמוצגת לראווה?

מתוך השיר שאפה בלאפה: אם יש לך כסף, אפשר לקנות, אפשר גם להרוג, כל יום נרצחות אם יש לך כסף, אפשר לקנות אפשר גם להרוג, כל יום נרצחות.

ס' סטודנטית לעבודה סוציאלית: זה הכל נורא מתחבר, הפטרונות גם כלפי זונות וגם כלפי עובדות סוציאליות, זו פטרונות משותפת כלפי נשים. ותמיד למישהו יהיה משהו להגיד על הגוף שלנו. כלומר, גם אם לא הייתי חושפת את החזה שלי הייתי חווה אלימות כאישה, ואני עדיין חווה, בכל מיני מדיומים.

מתוך השיר שאפה בלאפה: תראי מה את לובשת - בואי תני לי נשיקה ומה את משדרת - מת לדפוק לך ת'צורה אז תורידי את הראש ותהיי ילדה טובה אנחנו מגש הכסף עליו הוקמה המדינה.

ס' סטודנטית לעבודה סוציאלית: במילא יבקרו אותי כעו"סית, במילא יבקרו אותי כמפגינה אנרכיסטית, במילא השורט שלי קצר מדי… לא יודעת, אלף ואחד דברים. אז זה מאוד הקל עלי להרגיש בנוח לעשות את זה, קצת ממקום של ריקליימינג כזה.

לי לוריאן: הגוף הנשי הוא תמיד תחת מבט – לכן הוא במהותו פרפורמטיבי. ולעשות מהגוף כלי של מחאה זה להפוך את האובייקט עליו מסתכלים גברים דרך הכוונת, לאקדח.

סוף תמלול הכתבה: גוף נשי – פרפורמנס של מחאה