תמלול הכתבה: העצמאיים השקופים בערים האדומות הערביות

שבל אבו רוקון: בחורה מכרמיאל, שרוצה לקנות רק מאצלי, והיא רוצה לבוא לפה והיא לקוחה שלי, אז היא אומרת לי: "בוקר טוב שבל, אתמול רציתי להתקשר ולהגיד שהבנות לא ממליצות לנסוע לדליה, בגלל הקורונה". לא באה. יש הרבה יהודים שרצו לבוא והם לא מכירים אותי ואז לא שולחים לי הודעה כי גם הם ראו שדליה עיר אדומה. זה מתסכל, אין ספק. זה ביאס לי את כל היום, בואי נגיד ככה.

מרוון עבאדי: פחות אנשים באים, הסכמים חדשים אין, פחות מזמינים עבודות.

יונס ואאל: אפילו את הפרחים העונתיים לא השקנו, בגלל שלא נבזבז סתם מים, חבל, זה אפס הכנסות מול הרבה הוצאות.

שפיק בדרייה: יש הרבה לילות שאתה לא ישן. כבחור דרוזי פתאום אתה רואה חוק הלאום, אמרנו בסדר. מה בסדר, זה לא בסדר, אבל... עברנו את זה ואנחנו הולכים להתמודד עם זה, אוקיי? ופתאום בא לך הקורונה ואתה רואה שיש פה... מכניסים לך, את זה מכניסה לך הממשלה.

אורלי בויום: יצאנו לרוד טריפ לערים הערביות האדומות כדי לנסות ולהבין איך הם מתמודדים עם המצב הכלכלי בסגר ואיך זה להיות מקוטלג כעיר אדומה בוהקת.

פאדל שאמי: אני בן 61 שפעם ראשונה שאני מרגיש אתה את הרוע הזה בפנים, את ההתמרמרות. כמעט 60 70 אחוז ירידה בהכנסות.

שפיק בדרייה: יש לנו קונדיטוריה, יש לנו אולם, קייטרינג וזה. אבל הקייטרינג והאולם זה אפס. פה אתה חי כמעט 60 70 אחוז על תיירות מבחוץ. אין אפס תיירות. היה אפשר למצוא משהו יותר הגיוני, משהו שיפגע פחות בעסקים.

שבל אבו רוקון: זה סגור, זה סגור. זה כבר להשכרה, סגר לפני חודשיים שלושה. להשכרה, להשכרה. פה סגור, זה סגור, וילונות...

שבל אבו רוקון: התקופה של החגים של היהודים, אנחנו מחכים לזה, זה חלק מהמחזור שלנו, כי זה העבודה, האמת, זה העבודה. אני אומר לכם, בבוקר בדרך כלל יש הרבה אנשים באים לקפה ומאפה, טייק אווי, לוקחים לעבודה, הנה, כמעט ואין. כמה שמדברים בחדשות על העצמאים, סליחה, על המגזר של המגזר היהודי, רוב הזמן כאילו מדברים, על המגזר הערבי עד עכשיו לא שמעתי שהם דיברו על זה בחדשות לא דיברו על זה כלום כלום כאילו שאנחנו כלום, אז גם אנחנו עצמאים.

סאוסן זהר: לצערי אנחנו עוד נראה את ההשלכות הקשות מאוד של משבר הקורונה, כמובן על כולם אבל במיוחד גם בחברה הערבית כי הפער החברתי-כלכלי היה קיים גם לפני. לפי מימדי העוני ודוחות העוני השנתיים שיוצאים, הממוצע של 45% מהעניים הם המשפחות הערביות, כאשר החלק שלהם בחברה הוא 20%.

קריינות: הערים האדומות הן מהגבוהות בתחלואה בעולם, אמר גמזו, והתנצל בפני התושבים על השבתת החיים והכלכלה שלהם.

רוני גמזו: אני מתנצל בפני העסקים, אני מתנצל. הקורונה מחייבת אותנו לפעמים לצעדים לא נעימים.

קריינות: כשאיש בעצם לא לקח אחריות על הסטיגמה הזו שמשפיעה על עצמאיים בחברה הערבית שמרגישים כאילו שהם כלום, נטושים בערים האדומות הבוהקות כשהם שקופים ומופלים.

אגבריה זכריה: בלי שיתוף הפעולה בין האוכלוסיה ובין העירייה, לעולם אנחנו לא נצא מזה. אז תמיד הצענו לפחות שיהיה בכל עיר "מיני-גמזו". מה זה מיני-גמזו? שבכל עיר באמת יהיה מישהו שאחראי על קורונה.

מוסטפא מחאגנה: אני מוכן להיות בעיר אדומה, אבל במטרה משותפת: אחרי שבוע, אחרי שבועיים, אחרי שלושה, עם הבדיקות שאנחנו עושים יהפוך אותי למצב שאני נמצא בעיר ירוקה ולא נשאר בעיר אדומה. אנחנו צריכים להגביר את האכיפה. המשטרה, אם היא יודעת שיש חתונה אז היא צריכה ללכת ולפזר את החתונה. אם היא יודעת שהולך להיות חתונה, להגיד לו, לפני שאתה עושה חתונה אתה הולך לעשות עבירה.

יונס ואאל: מה שעשו לדתיים ולערבים זה רצח אופי שלא נכון.

קריינות: בעלי העסקים בערים האדומות נאבקים כדי לשרוד כלכלית באדום הזה שנחת עליהם, כשאחד מהענפים שנפגעו אנושות בקורונה הוא ענף אולמות האירועים.

יונס ואאל: בחלומות הכי שחורים לא חשבנו שיהיה שנה כזאתי.

כתבת: וזה משפיע נפשית, כל המצב הזה?

יונס ואאל: בהחלט. אם אני אגיד לך שלא – אני משקר. זה משפיע נפשית, זה משפיע אפילו בבית על היחס בין הילדים עצמם, לביני, לבין האישה. זה מצב מלחיץ. את חיה ברמה מסוימת כל החיים שלך, פתאום אין כלום, זה משפיע. אפילו שאנחנו מנסים לשחק אותה שהכל בסדר והכל דופק ואנחנו נסתדר וזה, אבל תכלס בשטח רואים את התוצאות. לא יודע לאן נגיע. גם בתוך המשפחה.

אגבריה זכריה: בתחום של ענייני משפחה, יש הרבה גירושין. בעצם כשאתה נמצא בסגר, בתוך הבית הרבה זמן, זה מוליד בעצם סכסוך משפחתי בין האשה לבין הגבר. זה לא פוגע רק בכיס, אלא גם נפשית.

סאוסן זהר: התלות של הכלכלה ערבית בכלכלה הישראלית בכלל, תוביל להחמרת הפערים. העובדה שעסקים יותר קטנים נמצאים בחברה הערבית, שהם העסקים גם שנפגעו הכי הרבה בקורונה, גם תוביל להגדלת הפערים. ואם לא יהיו פתרונות עכשיו, אז יהיה קשה מאוד להקטין את הפערים האלה ולטפל בהם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

יונס ואאל: מפה אני שולח מסר לממשלה: אם לא תעמדו איתנו ותתנו לנו פיצוי הולם - אנחנו פשוט קורסים.

אורלי בויום: אדומות ומדממות, אלו הערים הסופר בוהקות שביקרנו בהן היום, שהתושבים יושבים בבתים, העסקים קורסים, ומי יודע מה יקרה הלאה?

שפיק בדרייה: על כל השנים שאתה עשית משהו, אתה פשוט רצית לבנות משהו לדורות הבאים אחריך, הדורות שבאים אחריך רואים את הדוגמה של ממשלה שכשאתה במצוקה – היא נוטשת אותך! זה כמו אבא בבית, יש לו ילדים, ופתאום הוא מתנער מהם!

סוף תמלול הכתבה: העצמאיים השקופים בערים האדומות הערביות

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס