יום שלישי   10-12-2019
תמלול הכתבה: הקהילה הטרנסית – נלחמות על החיים

מפגינים: הטרנספוביה מתחילה במסדרונות הממשלה!
מפגינים: טרנסיות לא שותקות, הן עושות מהפכות!
כתבת: הקהילה הלהט"בית צברה השנה כותרות ועשתה הישגים מרשימים, אבל מה לעשות שדווקא ה-ט' שבלהט"ב, שזה הקהילה הטרנסית, עדיין נמצאים בתחתית. גם של החברה, וגם של קהילת הלהט"ב. 
אפרת טילמה: אנחנו הקהילה הכי קטנה בקהילה הגדולה, הלהט"בית, ואנחנו בשוליים. וזה מה שעושה אותנו קצת יותר חלשות, או חלשים.
ניתאי נדיבי: האוכלוסייה הטרנסית בתוך הקהילה הלהט"בית עדיין נמצאת במצב שהחיים שלה פשוט יותר קשים. היא כאילו סובלת מיותר אלימות, מאשר הומואים או לסביות שמצליחים להשתלב בתוך החברה. אנשים טרנסים המון פעמים לא יכולים "להתנרמל", או להציג את עצמם כיותר ניתנים לעיכול. 
כתבת: ולמה זה בעצם, לדעתך? למה זה קורה?
ניתאי נדיבי: בישראל, אנחנו מצליחים לאכול אנשים להט"בים כשהם עושים דברים שגם סטרייטים עושים. כשהם רוצים להקים משפחה, כשהם עובדים בעבודה רגילה, כשהם נראים כמונו, כשהם מתלבשים כמונו. אבל כשהם נראים כמו הדבר הזה, אז קשה לנו להכיל אותם.
מפגינים: רפי פרץ, אל תדאג, עוד נראה אותך בדראג!
מפגינים: סמוטריץ', סמוטריץ', אל תדאג, עוד נראה אותך בדראג!
כתבת: מה הקושי הכי גדול בלהיות טרנס נער?
סער מכלוף: זה בעיקר ההבנה שהם לא מקבלים את זה שאני כאילו, גבר או בן, כי אני לא נראיתי ככה. כי התהליך שלי מ-י' עד יב', כשהייתי איתם יחד, זה היה כזה, "אוקיי, אתה רוצה להיות בן, אבל כרגע אתה ממש לא".
עדי בן אבו: אני עוברת ברחוב, כשאני הולכת במקומות ציבוריים, פשוט אני נהפכת ללעג, אני נהפכת לבדיחה, אני נהפכת לקלס, אני נהפכת כאילו להצגה. אני עוברת את הסבל הזה כבר מכיתה ב', כשלא ידעו להבין אותי במשפחה, לא בבית ספר, לא באף מקום, לא ידעו איך להתמודד עם העניין שלי.
אפרת טילמה: לטרנסיות אין סיכוי לקבל מקום עבודה כמו שלאנשים רגילים. טרנסיות נאלצות ללכת לעסוק בזנות.
מפגינים: אני טרנס ערבי, אלוהים אוהב אותי!
כתבת: את בעצם ערבייה מוסלמית, בדואית, שגדלת ברהט. עכשיו, לצאת מהארון בכל זאת, פתאום להפוך לטרנסית, זה בטח לא משהו שמתקבל בברכה.
לילה בלילאת: זה גרר אחריו המון תגובות רעות, של אנשים רעים. ניצולים והטרדות מיניות של גברים היו נראים לי דבר שהוא לגיטימי לגמרי, שהוא רגיל לגמרי, שזה היעוד שלי. ופחדתי לספר למשפחה שלי, לאימא שלי, לאבא שלי על ניצולים, כי חשבתי שאני בעצם אשמה, שאני בעצם זאת שגררה לעניין, ושאם אני אספר אני אחטוף על זה מכות או שיקרה לי משהו.
חן אריאלי: בישראל של שנת 2019, חייהם של מי שאינן נכנסות לתוך תבניות והגדרות וקטגוריות, נמצאים בסכנה. הקהילה הטרנסית היא הקהילה הראשונה לשלם את מחיר הלהט"בופוביה, והיא חוד החנית של המאבק באלימות ובדיכוי המגדרי. כבר הוכחנו לכולם וקודם לעצמנו, שרק ביחד אנחנו משנות. זה הזמן שלנו לשים את המאבק הטרנסי בחזית המאבק הלהט"בי.
מפגינים: רוצים שוויון! שוויון זכויות! שוויון מלא! ולא פחות! שכר עבודה! שוויון זכויות! בלימודים! שוויון זכויות! במשפחה! שוויון זכויות! ברחובות!
סער מכלוף: בעיניי הצעדה היום זה גם להילחם על החיים שלנו כטרנסים וטרנסיות, זה גם על מה שקרה בשבת, על אותו נער שנדקר, שזה לא יכול לקרות יותר! לא יכול להיות מצב כזה, שמישהו פשוט בוחר להרים סכין ולדקור מישהו רק כי הוא להט"ב, טרנס, טרנסית, זה לא משנה.
ג'ודי יהודה אילתי: אם אנחנו רוצים להראות שאנחנו לא חלשים, שאנחנו לא בשוליים, שאנחנו אנשים חזקים ויפים וטובים כמו שאנחנו, ומגיע לנו שוויון, ומגיע לנו את אותם זכויות כמו של כולם, ושיתייחסו אלינו כמו כולם.
כתבת: הטרנסים והטרנסיות נמצאים בכל מקום, ובכל חברה. הם כאן כדי להישאר, והם לא הולכים לשום מקום. נשאלת השאלה – מתי הם יזכו בשוויון זכויות?
מישל לסקין: אני אצעד וארעיש היום עבור כולנו. הגיע הזמן לאהוב חזק, יותר מתמיד. תחנכו לאהבה, ולא לשנאה. אני לא רוצה להיות הכותרת הבאה העיתון. אל תתנו לזה לקרות.

סוף תמלול הכתבה: הקהילה הטרנסית – נלחמות על החיים

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית