אכזבה משותפת

תמלול הכתבה: אכזבה משותפת

כתבת: הרשימה המשותפת שאיחדה כל את המפלגות הערביות בתוך ישראל ב-2015, התפרקה לה ב-2019. מהלך די דרסטי, במיוחד לאור זה שהמציאות החברתית פוליטית ממשיכה להיות עוינת כלפי הפלסטינים אזרחי המדינה. אבל מה שמעניין אותנו, זה לא פירוקה של המשותפת, אלא מה היו אתגריה והישגיה.

מרים הוארי: בעיניי ההישג הכי חשוב לרשימה המשותפת ,הוא הפיכת נציגי החברה הפלסטינית בתוך ישראל  ממפלגות  קטנות  לנציג וגוף רשמי. זה חייב את הממסד להכיר בו כנציגות רשמית כללית לעם הפלסטיני בתוך ישראל, אשר מייצגת אותו בכל הזירות .

עאידה תומא סלימאן: הצלחנו להגיע לדרגים של מקבלי ההחלטות בזירה הבינלאומית דוגמת סגנית נשיא האו"ם ושרת החוץ של האיחוד האירופי ועוד, וזה קרה מפני שהיינו רשימה משותפת דאז.

סלים בריק: זה שהם יושבים במסגרת אחת משותפת, הם יכלו גם להשפיע  שוועד ראשי הרשויות יתפקד בצורה קצת יותר נכונה, יעבוד באופן משותף וכולי. היום למשל, גם וועדת המעקב (לענייני ערבים) עושה עבודה ממש טובה בשטח. אנחנו לא מרגישים אותה, והיא זוכה לשיתוף פעולה טוב עם הרשימה המשותפת שהייתה.

כתבת: אלה היו ההישגים שהמרואיינים  מנו בהתחלה לכתבה זו. אזכורים אלה היו בבחינת ניתוח פוליטי די כללי ומוכר בשיח הציבורי הפלסטיני. כשהתעקשתי ודרשתי דוגמאות ספציפיות להישגים, התקבלו תשובות אחרות.

סלים בריק: אני חושב שעיקר ההצלחות, ככה אינטואיטיבית אני אומר את זה בלי שאני בודק את זה, למשל חוקים בתחומים הכלכליים, חוקים שאיכשהו אינקרמנטליים, לא חוקים מהפכניים.

מרים הוארי: אני יכולה להגיד שכרשימה משותפת, ההישג הכי גדול, שקיבל הדים מאוד גדולים, הוא תכנית 922 שהרשימה המשותפת עבדה עליה, יחד עם המועצות המקומיות הערביות והוועדה הארצית למועצות המקומיות הערביות. זאת תכנית חומש שמטרתה להקצות בערך 10 מיליארד ₪  לחברה הפלסטינית בישראל.

עאידה תומא סלימאן:  במהלך עבודתי כראש הוועדה לקידום מעמד האישה,  הצלחתי להשיג תקציב של 25 מליון שקלים לתוכנית חומש שבניתי למועצות המקומיות הערביות לתמיכה בפרויקטים ייחודיים לנשים. המשרד לשיווין חברתי התחיל בתהליך של חלוקת התקציבים האלה לרשויות המקומיות הערביות. במסגרת ראשות הוועדה הצלחנו להעביר חוק אשר מעניק לנשים שעברו אלימות מינית הזכות לחשוף את זהותן בפני התקשורת בלי חשש מענישה על ידי הרשויות. הצלחתי להשיג תקציבים של מיליוני שקלים על מנת להוסיף מיטות ומרכזי טיפול לנשים שסובלות מהפרעות אכילה.

כתבת: למרות ההישגים הספציפיים שהוצגו עד כה בכתבה זו, שיח האכזבה מהמפלגות הערביות בכנסת עדיין נוכח בחוזקה בקרב הציבור הפלסטיני בישראל, כפי שעלה ממשאל רחוב שיזמנו לפני כמה חודשים.

נאגי עבאס: אני לא הולך להצביע, מפני שכל חברי הכנסת לא מועילים לי, נקודה. 

בילאל לאשין: אני לא הולך להצביע, כי בעניי ובכנות, נוכחותם או היעדרותם של חברי הכנסת הערביים זה אותו דבר.

כתבת: למה הציפיות אינן הגיוניות, או לא ריאליות עאידה?

עאידה תומא סלימאן: בעיניי הן לא ריאליות מפני שההתייחסות לעשייה של הרשימה המשותפת, היא כאל עבודה שמתרחשת בחלל ריק. האיחוד של המפלגות הערביות היה חשוב לנו ומאחוריו עמד רצון ציבורי רחב. אבל פועלו והשלכותיו של צעד זה לא הובנו על כל היבטיהם במציאות ובזמנים הכי קשים בארץ זו. זאת ממשלה שהחליטה להמשיך בפרויקט הימני שמעוניין לשמר את הכיבוש.

כתבת: מה הקריאה שלך לאכזבה הזאת?

סלים בריק: יש... אני יכול להבחין בשתי קטגוריות של אכזבה. אכזבה שהיא מוצדקת בעיניי שיש חברי כנסת שלא ממש ממלאים את התפקידים שלהם ומגיעים לכנסת וחושבים שזה מקום נחמד להיות בו ולקבל את כל התנאים הטובים וכולי ויש כאלה לא הרבה. ואכזבה שהיא נובעת מזה שהאזרח בעצם מטיל על חברי הכנסת הרבה דרישות שהן לא מציאותיות, עוד הפעם חבר כנסת הוא לא שר.

עאידה תומא סלימאן: רוב החוקים שהצענו כחברי כנסת בפועל דרך הרשימה המשותפת ניסו להתמודד עם הסוגיות היומיומיות, זכויות אזרחיות לציבור הערבי הפלסטיני בארץ. מתמודדת עם עוני, קצבאות ביטוח לאומי, חינוך ,ורמת החינוך הלימודים.

מרים הוארי: אנחנו עדים לאלפי חוקים שחברי הכנסת הערביים הגישו תחת המשותפת במהלך כל השנים שעברו. עשרות שאילתות שבועיות של חברי הכנסת הערביים, עשרות ומאות פניות שבועיות למשרדי הממשלה בנוגע לעניינים יומיומיים של החברה הערבית. אני מדברת מניסיוני ,הגשנו אין ספור שאילתות בנושא אסירים פלסטיניים בבתי כלא, תשתיות בכפרים הערביים ובבתי הספר הערביים וכו...

כתבת: ההישגים המעטים הבודדים והמוגבלים באיכותם  שהמרואיינים הזכירו, מתרחשים בצל אתגרים וקשיים רבים, המשחק ותוצאותיו ידועים מראש.

סלים בריק: החקיקה נשלטת באופן מוחלט על ידי הקואליציה. לקואליציה יש ועדה, ועדת שרים, שבראשה עומדת שרת המשפטים היום, שר המשפטים בדרך כלל הוא יושב ראש הועדה, ושר המשפטים באופן כללי מגיעות אליו הצעות חוק, והוא מחליט את מי הוא מקדם ואיזה הצעות הוא לא מקדם. ובאופן לא מוגזם להגיד, שרוב ההצעות של האופוזיציה, בעיקר של הערבים, הם פוסלים, פסילה שמית. למה? כי הם לא רוצים לקדם חברי כנסת ערבים.

עאידה תומא סלימאן: אנחנו גם מוגבלים בכלים הפרלמנטריים שעומדים לרשותנו. כל שבוע אנו מגישים בקשה לדיון בהול וחשוב באחת הוועדות, בקשה לדיונים במליאה הכללית  וגם שאילתה בהולה. הכל מאוד תלויי, בנשיאות הכנסת שבצורה סיסטמתית במהלך השנים הדירה אותנו מדיונים אלה וגם פסלה כל הסוגיות והצעות החוק שהצענו.

סלים בריק: יש מגבלות שהם הטילו על עצמם. למשל, שהם לא מוכנים להיות בקואליציה. לא שקוראים להם לקואליציה, אבל ברגע שאתה אומר שאתה לא רוצה להיות בקואליציה אתה אומר אני לא רוצה להשפיע.

עאידה תומא סלימאן: אמרתי את זה בעבר, אני אישה מאוד ריאלית, אף אחד לא הולך לכנסת על מנת לחולל הפיכה. אין בכנסת הפיכות, בכנסת צועדים צעדים ועורמים הישגים לאט יומיום. אבל מה שצריך לקרות  לפחות בעיני תחילה, חובה שהכוח של הימין הקיצוני- הפאשיסטי יצטמצם פוליטית.

סלים בריק: אני חושב שהציבור הערבי, מהסקרים שראיתי למשל, והרבה סקרים היו, שהציבור הערבי רוצה הרבה שיתוף פוליטי והרבה השתלבות. זה לא נכון שהערבים בדלנים, זה ממש לא נכון. הציבור הערבי רוצה שחברי הכנסת הערבים יהיו בקואליציה, ישפיעו, יביאו תקציבים.

כתבת: הדבר האבסורדי זה שהציפיות של הציבור הפלסטיני בתוך ישראל, לא תואמת את היכולות של המפלגות הערביות. מה שיוצר חוסר אמון ואכזבה מתמשכת. השאלה הנשאלת, האם הציבור הערבי פלסטיני בתוך ישראל ימשיך כך, ו/או ינמיך את סף הציפיות שלו.

סוף תמלול הכתבה: אכזבה משותפת