כתבה |
רומן לוין, חייל המשרת בצבא מזה שנה וחצי כנהג משאית, קיבל החלטה להכריז באופן פומבי על סירובו להמשיך לשרת בצבא, לאחר שנחשף למציאות היום-יומית של הכיבוש. רומן שעלה לישראל בגיל שלוש, ביקש להעביר את המסרים שלו בשפה הרוסית כדי לחשוף את ציבור דוברי הרוסית בישראל למציאות אליה נחשף: "על ידי הסירוב שלי אני רוצה שכמה שיותר אנשים דוברי רוסית ידעו שהכיבוש קיים, שהדיכוי של העם הפלסטיני קיים". יום לאחר הריאיון המצולם בטלוויזיה החברתית נשפט רומן ל-30 ימי מחבוש. לפרטים נוספים ולהצהרתו המלאה של רומן. שפה: רוסיתכתוביות: עברית(לתמלול הכתבה »)
קוראים לי רומן לוין, אני תושב בת ים, בן 19, ואני משרת בצבא כנהג משאית מזה שנה וחצי. כנהג נסעתי רבות לשטחים הכבושים והסעתי את מה שהחיילים צריכים. עליתי לארץ בגיל שלוש וגדלתי על הבנה, שהצבא שלנו מגן על האינטרסים שלנו, של הישראלים, אך תוך כדי השירות שלי בשטחים הכבושים ראיתי הדיכוי של הפלסטינים, גדרות, מחסומים. אני משרת בצבא כבר מעל לשנה ואני החלטתי לסרב להמשיך את השירות שלי, כי אני לא מסכים בצורה מוחלטת עם המדיניות של ישראל כלפי השטחים הכבושים והכיבוש, ואני חושב שאני צריך לעשות משהו כדי לשנות את המצב, והדרך היחידה בשבילי עכשיו היא לסרב להמשיך לקחת חלק בכך. על ידי הסירוב שלי, אני רוצה שכמה שיותר אנשים דוברי רוסית ידעו שהכיבוש קיים, שהדיכוי של העם הפלסטיני קיים, כיוון שעל פי הניסיון שלי מרבית דוברי הרוסית לא יודעים על קיומם ואני מאמין שזה גם עניינו למחות כנגד המצב. כאשר נסעתי בשטחים הכבושים, ראיתי מחסומים ושמעתי פעמים רבות מחיילים על האופן שהם מגיעים בלילות לכפרים לצורך מעצרי חשודים, על איך הפלסטינים עומדים שעות במחסום, כדי להגיע לעבודה בישראל. מאוד מעציב אותי להכיר בעובדה, שאחד העמים שבעבר היה הכי מדוכא, כיום מדכא עם שלם. אני נוסע רבות לאוקראינה לבקר את קרובי משפחתי. בפעם האחרונה הייתי שם בנובמבר והייתי במקום בו היהודים אינם חשים בביטחון ונחשבים כסוג ב' וזה עוד בלי לדבר על הרוסים שמתגוררים באוקראינה. ובישראל קורה אותו מצב – פלסטינים לא נחשבים כאנשים, הם נאלצים לעמוד שעות בתור כדי להגיע לעבודה, הם מוגבלים בחופש התנועה והממשלה שוללת מהם את הזכות להגדרה עצמית. וכמו שניתן להבין מחוק הלאום, אנחנו הרוסים כאן בישראל - גם לא נחשבים סוג א'. הלכתי לצבא כי חשבתי שאני אשרת את האינטרסים של העם הישראלי ולקח לי זמן להבין, שמה שקורה שם זה דיכוי וכיבוש ואני מסרב להיות בין המדכאים. הייתי יכול לבקש לעבור למקום אחר כמו חיפה או אשדוד אבל זה היה אומר לשתוק ולאטום את האוזניים, כי זה לא היה מראה לממשלה שיש אנשים שמתנגדים לכיבוש ושהוא חייב להסתיים. כאשר התחלתי לחשוב על סירוב, התחלתי לחפש האם עשו זאת לפני ובאתר של תנועת מסרבות ראיתי שזה אכן כך - שיש עוד אנשים שסירבו לשרת בצבא, ולאחר מכן קיבלתי החלטה סופית לסרב לשרת. לפני שהתגייסתי לא התעניינתי בסוגיות מדיניות, אך כעת כאשר אני עצמי חייל ואני חלק מזה, עומדת אצלי במקום הראשון השאלה לצד מי אני - לצד המדכא או המדוכא? אני מסרב להמשיך את השירות הצבאי שלי ואני רוצה שההצהרה שלי תגיע לכמה שיותר אנשים, כי עם שלם נמצא תחת דיכוי ואני לא רוצה שהציבור דובר הרוסית יישאר אדיש.
מעודדת את רומן, מקוה שמעשהו האמיץ אכן יעורר הדים באוכלוסיה הרוסית בכלל והישראלית ככלל. הישראלים הרואים בכיבוש בעיה מוסרית הם מיעוט, עלינו להמשיך להשמיע את קולנו ולקוות לשינוי.
תודה לרומן ולכל מי שמקפיד לתמוך בו.
מעודדת את רומן, מקוה שמעשהו האמיץ אכן יעורר הדים באוכלוסיה הרוסית בכלל והישראלית ככלל. הישראלים הרואים בכיבוש בעיה מוסרית הם מיעוט, עלינו להמשיך להשמיע את קולנו ולקוות לשינוי.
תודה לרומן ולכל מי שמקפיד לתמוך בו.