יום חמישי   25-04-2019
תמלול הכתבה: גבר הולך לעיבוד

אורטל שפק: זובידה מנסור, בת 19, נרצחה על ידי אלמוני בירייה
לרה צינמן: סיפראש אינעלם, בת 36, נרצחה על ידי בעלה.
אורטל שפק: אמא שלי, היקרה שלי, בת 53, על ידי אבא שלי.
גילה אושרת: שנת 2018 הייתה שנה רצחנית במיוחד. 21 נשים נרצחו מתחילת השנה, ועד היום. דמן של נשים הוא לא הפקר. דמן של נשים היא לא סוגיה פוליטית. תופעת רצח נשים היא תופעה חוצה חברה, בנושא הזה אין קואליציה, ואין אופוזיציה. חובה על חברות וחברי הכנסת לשלב ידיים.
עאידה תומא סלימאן: למה אנחנו ממשיכות להירצח? למה אנחנו ממשיכות להיות מוטרדות מינית? אני חושבת שזאת אחריות חברתית ממדרגה ראשונה, אבל היא גם אחריות ממסדית. היא אחריות של המדינה להגן על האזרחיות שלה.
גילה גמליאל: העמדתי לטובת פעילות ועדת מדז'יבוז'. עשרה מיליון שקלים מתקציב המשרד לשוויון חברתי. השינוי חייב להגיע גם מהשלטון.
אביטל בלומנטל: לפני שנה ממשלת ישראל גיבשה תכנית לאומית מקיפה למניעת רצח נשים ולאלימות במשפחה, אך יישומה לא החל. אך כיום, כאשר מדינת ישראל עדיין מטפלת באלימות רק לאחר שהתרחשה, ויצו מנסה למנוע את הרצח הבא.
ליאור אשכנזי: חשבתם פעם לרגע, מה היה קורה אם היינו מסתכלים פחות על עצמנו ויותר על הסביבה? זה פשוט להרים את הראש, ולהביט. להביט בילד הזה שעומד מפוחד בפינה. להביט בציור ולראות שלאבא יש ידיים גדולות. הילד גדל והפך לנער, עכשיו זה הוא שמרים יד או זורק נעל. אז אם נפסיק להסתכל, ונתחיל להביט, אולי נצליח לפתוח לנער, לגבר הזה, את הדלת. אולי נצליח לשנות.
אתי בורקין: גבר, זכור, כבר הלכת לאיבוד. כבר מהסטירה, מהקללה, מהמעידה הראשונה. בוא ועשה שינוי. לך לאיבוד, במובן החיובי. צא, ובחר בעזרה, אותה אתה יכול וצריך לקבל. חזור להיות האדם שנולדת.
אירנה מעיין קודייב: היה כאב חבוי, ורגעים מכושפים.
חגי מויאל: בדרך כלל השיח בנושא של אלימות במשפחה, מתעורר סביב נושא של רצח נשים, נושא שמטלטל את הציבור. אבל ברגע שהציבור נוגע אך ורק בנושא של רצח נשים, הוא לא נוגע במרחב הגדול הזה של אלימות במשפחה. אנחנו מדברים פה על תופעה רחבה ביותר, תופעה שנוגעת ללא פחות ממיליון בני אדם במדינת ישראל, שחיים את החיים האלה.
סרטון הדמייה - עובד: שלום, איך אפשר לעזור?
סרטון הדמייה - גבר מכה: קוראים לי יוסי ונראה לי שעברתי את הגבול פה בבית.
סרטון הדמייה - עובד: רוצה לספר מה קרה?
סרטון הדמייה - גבר מכה: התחלתי להתווכח עם אשתי ופתאום אני... בטעות... דחפתי אותה, לא התכוונתי.
מלכה גניחובסקי: גברים אלימים לא יגיעו "לטיפול", אלא אם יכריחו אותם. גברים אלימים מגיעים לטיפול רק בהפניית גורמי החוק. אנחנו בקו הגברים מקבלים כ-500 פניות בשנה, של גברים שבחרו לפנות, ששום חוק לא הפנה אותם, שאף אחד לא אמר להם שהם חייבים.
ענת בן פורת: אז במחקר שלנו השתתפו 48 גברים שטופלו במרכזים למניעת אלימות לפחות שישה חודשים. בחרנו את אלה שהתמידו. שלב ההפניה של הגברים למרכז יכול להיות משירות מבחן, מבתי משפט או כל מקום אחר שמפנה אותם, במיוחד אם זה בא דרך החוק, אנחנו מדברים על אלמנט של מוטיבציה חיצונית. המפגש מתואר כחוויה משברית, ובעיקר תחושה של דה- הומניזציה שהמערכות השונות עושות להם, על ידי התיוג שלהם כעבריינים, וכשהמרכיב המרכזי הוא שנעשה להם עוול והשתקת הקול.
דוד בנאי: לא ניתן להבין מה זה גבר אלים כשלא חושבים גם ברמה הסוציאלית, מבחינת באיזה חברה הוא חי ואיזה מוסרים הוא ספג ומה קורה לו בעצם עם בת הזוג שלו. לא נגזר מזה ולא ניתן לגזור מזה שום הקלה בעונשם, ובוודאי לא להוריד מכתפיהם איזושהי אחריות לאיזשהו סבל או פגיעה כלשהי. אנחנו, אנשי טיפול, מה שאנחנו לומדים זה שאנחנו לומדים לאט לאט להיות מסוגלים בו זמנית לדעת שקיימת זווית ראייה נוספת שאנחנו לא מסוגלים להקיף אותה, אבל אנחנו לא מכחישים אותה.
מלכה גניחובסקי: ברגע שנעשה שינוי בשיח, לא נראה אותם כמפלצות. נבין שגם הם זקוקים לעזרה. נדבר גם אליהם כאוכלוסייה שיכולה, ורוצה לקחת אחריות. נוכל לגייס אותם לטיפול.

סוף תמלול הכתבה: גבר הולך לעיבוד

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית