קורבן או אשמה?

תמלול הכתבה: קורבן או אשמה?

יובל: הדעה הרווחת היום היא עדיין ש"תראי איך את מתלבשת", ולא "תראה איך אתה מתנהג".
סול: כשמדברים על הטרדות מיניות נוטים להאשים את הקורבן. כל בחורה שחוותה הטרדה, חוותה גם את השאלה "מה לבשת?".  לי יש עמדה ברורה בנושא שאין שום קשר בין לבוש לבין הטרדה, ועניין אותי לשמוע מה אנשים ברחוב חושבים על כך.
אוריה: אני חושבת שהטרדות מיניות זה דווקא איך שהבן אדם עצמו מתנהג, לא דווקא איך שהיא מתלבשת. היא יכולה להתלבש איך שבא לה.
יניב: בן אדם שמטריד זה לא ממש משנה את מי הוא יטריד...
שמעון: בסדר...
יניב: בחורה שלבושה בצורה פרובוקטיבית, כמו נגיד... יכולה למשוך יותר מבטים, אבל הטרדה, למה היא צריכה לחוות הטרדה?
סימה: יש קשר להטרדות מיניות וללבוש. כן, זה מגרה גברים. ובצדק. זה לא בסדר, אבל זו המציאות שלנו.
ורוניקה: אנשים שמרשים לעצמם להטריד אנשים אחרים הם חולי נפש. מה שהם אוהבים זה להרגיש את הכוח שלהם על מישהו שהם מטרידים. וזה לא משנה איך הוא לבוש.
עדן: אף גבר לא יכול לבוא ולגעת בה בגלל איך שהיא לבושה. גם אם היא תצא עם תחתונים וגופייה...
רותם: בחורה לא יכולה להתלבש איך שהיא רוצה? וזה גם בעיה שהבנים חושבים ככה. צריך לחנך את הגברים בעיקר.
אוריה: שילמדו יותר לשלוט בעצמם ולא... אם הם רואים בחורה שלבושה טיפה יותר, כאילו, חשוף, אז לא דווקא להטפל אליה. כאילו לא להטפל בכלל.
סול: הורים רבים נוטים לחשוב שאם תתלבשי ותתכסי תהיי מוגנת מפני הטרדה. אבל בתכלס, האם ג'ינס וחולצה ארוכה הם באמת מה שיגנו על הילדה שלכם מפני הטרדה?
אור: להורים, יש איזשהו משהו להגיד לי על הלבוש שלי, רואים לי כאן ושם... אז אני פשוט מחליפה חולצה. הם לא מוכנים לתת לי להיות לבד ברחוב וזה לא משנה מה אני לובשת. 
ילנה: אמא גם צריכה לשמור ולדבר הרבה עם הילדה. לפני שהיא יוצאת מהבית.
עדן: אבא שלי עוד פרסי – בחיים לא שמעתי ממנו ביקורת על זה שאני הולכת עם חשוף.
רותם: בת צריכה להיות צנועה ולשמור על הלבוש שלה.
אוריה: אני חושבת שבנות צריכות להתלבש איך שהן רוצות, ואיך שהן מחליטות עליו. לא איך שהחברה אומרת להן.
סול: אחרי התשובות ששמעתי, ישבתי לשיחה עם פעילה פמיניסטית בשם יובל, שבה היא שיתפה אותי בסיפור האישי שלה, במטרה להעביר מסר לאנשים שעדיין בוחרים להאשים את הקורבן.
יובל: על בשרי אני כבר יודעת שאין שום קשר בין הלבוש שלי להטרדות מיניות, כי עברתי את זה כשהייתי עם פיג'מה ועם פוך, ועברתי את זה כשהייתי עם שורט וגופייה. התחושת מועקה הזאת שאין לך באמת עם מי לדבר כי את מרגישה ש"אולי לא הייתי צריכה להתלבש ככה", "אולי לא הייתי צריכה להסתובב באזור הזה", כי מה שחווית זה אשמתו של מי שעשה לך את זה. זה אשמתו בלבד. לא משנה איך התנסחת, איך התנהגת ואיך רקדת, אין לזה מקום בכלל בשאלה של למה זה קרה לך.

סוף תמלול הכתבה: קורבן או אשמה?