תמלול הכתבה: שקופים בנכותם
קריינות: גיורא פלג הוא איש מלא בכריזמה אישית ופעיל בהרבה זירות בחייו. קשה לדמיין שהאיש המקסים הזה מתמודד קרוב ל-20 שנה עם מחלת הנפש מאניה דפרסיה ומאחוריו כבר שלושה אשפוזים.
גיורא פלג: באשפוז הראשון לחזור לעצמי זה לקח בסביבות שנתיים. הדבר הראשון שאת מתמודדת זה עם דיכאון מאוד חזק, זה דבר ראשון. והתמודדות עם דיכאון, זה התמודדות עם רצון להתאבד גם, כל הזמן במהלך הדיכאון שהיה לי, אני פשוט רציתי למות. לא מתפקד, בכלל, בבית. שוכב על הספה, מסתכל על התקרה וככה, עד שלאט לאט אתה מתחיל לחזור לעצמך, אם אתה חוזר לעצמך.
קריינות: בניגוד למה שמקובל לחשוב, השכיחות של מחלות נפש באוכלוסייה, לרבות דיכאון וחרדה, גבוהה. עשרים אחוז מהאנשים, יסבלו בחייהם לפחות פעם אחת מאפיזודה דיכאונית. ארגון הבריאות העולמי הכריז על דיכאון כגורם מספר שתיים לנכות.
ד"ר יבגני קנייפל: יש סטיגמה לגבי המתמודדים עם בעיית נפש. כל מיני אמונות, דעות קדומות, שאינן נכונות אם אנחנו בודקים את זה סטטיסטית או מחקרית.
צופית גרנט: אנחנו חברה קשה, אנחנו חברה שלא יודעת לתת מקום של כבוד למתמודדים במחלות הנפש בארץ.
גיורא פלג: זה מחלת נפש, היא מחלה כמו כל מחלה. היא יכולה לפרוץ בכל גיל אצל כל בן אדם.
קריינות: אולם הנכים, שנכותם נפשית ולא נראית לעין, זוכים רק לקצבת הנכות הבסיסית, ולא נהנים מהשירותים הנלווים להם זכאים בעלי הנכויות הפיזיות.
אילן גילאון: אלה הם האנשים השקופים, לא רואים שום דבר, הכל נראה בסדר, והם סובלים כאבי תופת, כאבים פיזיים בתוך הנשמה שלהם. ודווקא האנשים האלו, שכנראה בגלל שזה כל כך קרוב לנו, אנחנו מפחדים מזה, הם הופכים לחצר האחורית של המוגבלים. אנחנו הכי פחות מנגישים את החברה שלנו עבורם.
קריינות: לפי הנתונים של הביטוח הלאומי, 40 אחוז מהזכאים לקצבת נכות כללית, קבלו זאת לאחר שאובחנו כסובלים ממחלת נפש, בין אם פוסט טראומה ובין אם דיכאון. כיום, קצבה של 100 אחוז נכות עומדת על סך 2,450 שקלים בלבד. הסיוע בשכר דירה מסתכם בכמה מאות שקלים. תמיכתם של בני המשפחה מהווה גורם הכרחי ביכולת להשתקם.
ד"ר יבגני קנייפל: כשאנחנו מדברים על נטל בני המשפחה, זה חלק מהנטל, זה הנטל הכלכלי, הנטל של הזמן, ללכת לרופא, לעמוד בבית מרקחת ובאמת רוב האנשים מתקשים גם לעשות את זה לבד – המתמודדים בשלבים הראשוניים, ואז הם מאוד זקוקים לעזרה של בני משפחה או אנשי מקצוע שילוו אותם.
קריינות: למשפחתו של גיורא עמדה היכולת הכלכלית לתמוך בו, בשנים בהן לא היה מסוגל לתפקד בשל מחלתו. אך לא כולם ברי מזל. לאירינה יש בן שמאושפז באברבנאל. היא עצמה מתמודדת עם הפרעה נפשית.
אירינה וולפסון: אני לא יודעת מאיפה לקחת, עכשיו בחודש האחרון אני הולכת לבקש נדבות, זה לא משהו נעים מאוד, אבל אני אוספת. בערך ביום 50 שקל. אם שלושה ימים בשבוע – זה 150. זה לא הרבה, שם לא זורקים הרבה, באמת. לפעמים זורקים פתאום הרבה, אבל בערך ככה. ונותנים אוכל, אוכל נותנים... עם אוכל אין בעיות, לא משהו טעים, אבל יש. נותנים ירקות קטנים, מלוכלכים קצת, ופירות נותנים, ככה קצת מקולקלים תמיד, וכואב בטן. אני לא אוהבת פירות, מספיק לי הירקות. אני אומרת תודה על מה שיש.
קריינות: אירינה, כמו עולים רבים, להם אין רשת בטחון כלכלית וחברתית, נופלת קורבן למצבה, כמעט ללא יכולת לצאת ממנו. על קו העוני היא מסתכלת מלמטה.
גיורא פלג: לחיות שם בשכבת העוני, כשבן אדם מקבל 2,450 ש"ח ומזה הוא צריך לחיות, אז הדימוי העצמי שלו נמוך והסטיגמה שלו האישית היא מאוד פגיעה על עצמו, כי הוא בעצם מרגיש שהוא לא שווה שום דבר, המדינה לא תומכת בו בכלל.
טטיאנה קדוטשקין: לכל קבוצה של נכים יש את הזכויות שלה. לעיוורים, קצבת מלווה וכלב נחייה, ודברים כדומה. לנכים בכיסא גלגלים יש שירותים מיוחדים, קצבת ניידות, ועוד כמה דברים. לאנשים שלא רואים את הנכות שלהם, אין את זה, לכן הם מתקיימים רק על הבסיס של קצבת נכות. זה השוני.
קריינות: הנכים, שמתמודדים עם הפרעות נפשיות, נזרקים לשוליים, ונאלצים לעתים לבחור בין אוכל לתרופות בעלות של 200-300 שקלים גם כשהן מסובסדות. ללא עזרה ותמיכה כלכלית של המשפחה, נכי הנפש לא מסוגלים לקיים חיים בסיסיים ובוודאי שלא להשתקם. בימים אלו מקדמים חברי הכנסת אילן גלאון, דב חנין וקארין אלהרר הצעת חוק, לפיה קצבת נכות תהיה שווה לשכר המינימום.
אילן גילאון: בסך הכל מה שאנחנו רוצים לבקש כאן, זה לקבוע שאם מדד העוני היום במדינת ישראל הוא 2,200, ₪ באמת כאותה הקצבה הזאת, הוא יעלה ל-5000 ו- 5,500 שקלים. זאת צריכה להיות הרצפה. בעיניי המדינה היא חברת ביטוח, שכל דבר שיכול לקרות לי – לא מתוך אלטרואיזם אני אומר, אלא מתוך אלתרו אגואיזם, בסדר? אני רוצה לדאוג לעצמי. אני לא רוצה שיעשו לי טובה, ואני רוצה לחיות בתוך ביטוח שכל מה שלא יקרה לי, אני אוכל להיות מטופל הכי טוב.
קריינות: כרגע חתומים על ההצעה 61 ח"כים, נציגים מכל הסיעות למעט "הבית היהודי". לדברי חבר הכנסת גילאון, אם כולם יעמדו במילה שלהם, אז מאות אלפי נכים בישראל יוכלו להתקיים בכבוד. כרגע, עבור רבים מהם המציאות פחות אופטימית.
סוף תמלול הכתבה: שקופים בנכותם
הוספת תגובה לכתבה