יום שבת   19-09-2020
תמלול הכתבה: סדר חברתי – סיכום 2014

מגיש: "סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית - סיכום שנה.
שנת 2014 החלה במחאה של מבקשי המקלט נגד מדיניות ההגירה של ממשלת ישראל ונגד הפעלת מתקן הכליאה "חולות". מבקשי המקלט שבתו, יצאו להפגנות ענק וצעדו אל שגרירויות ואל נציבות האום לפליטים.

ז'קי זיידה: "אנחנו לא באנו בשביל עבודה, לא באנו בשביל אוכל, לא באנו בגלל שום דבר, אנחנו באנו בגלל שיש לנו מלחמות במדינות שלנו, יש לנו רצח עם. גם ביבי נתניהו, גם אדוני השר, שר הביטחון, שיבינו, גם הם היו פליטים במדינות העולם.

מגיש: מנגד, תנועת "אם תרצו" ערכה הפגנה הקוראת לכלוא את מבקשי המקלט.

מתן פלג: קמפיין המסתננים, ממון, מאורגן ומתוקצב שוב כמה מפתיע, על ידי ארגוני הקרן החדשה לישראל.

מאי גולן: ברגעים אלו שאני מדברת אתכם פה, מפגינות אלפני נשים מאריתריאה וסודן עם כל הילדים שהן ילדו פה, על חשבון מדינת ישראל.

קריאות מפגינים: כל המדינה דרום תל אביב!

מגיש: בינואר, נפטרה שולמית אלוני, אשר הייתה מגינת זכויות אדם מוערכת, חברת כנסת ושרת חינוך. דווקא בימים בהם דובר רבות על מורשתה של אלוני, אשר חתרה לחינוך לדמוקרטיה, נחשפנו למקרה בו אדם ורטה, מורה לאזרחות בתיכון, הועמד לפיטורין בשל השמעת עמדותיו בכיתה.

נועה סביר: מורה בשביל לגעת באמת בנושאים החשובים והערכיים של המדינה הזאת, צריך לדעת שיש לו גיבוי, שהוא לא נכנס לתסבוכת וכל תלמיד או תלמידה לא מרוצים יכולים לפטר אותו. אי אפשר לחיות במדינה הזאת ולחנך במדינה הזאת בלי לגעת בסוגיות שהן שנויות במחלוקת.

מגיש: התלמידה אשר התלוננה נגד אדם ורטה, זכתה לערב הוקרה.

אמיר: אנחנו לא מוכנים שיתנו לגיטימציה לתלמידה שקראה למורה שלה בוגד, וקראה להוציא אותו להורג, והמשיכה להסתובב בבית הספר. עכשיו כאן באולם נותנים לה תואר של כבוד ועוד מזמינים אותה לכנסת לתואר של כבוד.

מגיש: ועדיין בתחום החינוך. בפברואר, עם פתיחת ההרשמה לבתי הספר לשנת הלימודים הבאה, דווקא בשנה בה מערכת החינוך עסקה בנושא "האחר הוא אני", נחשפנו להפרדה הגזעית במערכת החינוך בתל אביב. העירייה מעודדת העברת ילדים ישראלים מבית הספר ביאליק-רוגוזין לבתי ספר אחרים, ובכך הופכת את בית הספר לגטו של מהגרים ומבקשי מקלט.

חני: נודע לנו לאחרונה שעיריית תל אביב לא חפצה שנרשום לשם את הילדים שלנו, בכדי שלא יהיה ערבוב בין תרבויות, בין ילדים, לצערי הרב.

מגיש: בפברואר צוינו 20 שנה לטבח שביצע גולדשטיין במערת המכפלה. מאז אותו היום סגור רחוב א-שוהדא בחברון לתנועת פלסטינים. בניסיון להפגיש את הישראלים עם מציאות חייהם של תושבי חברון, תלו פעילים צווי סגירה גם לחנויות בתל אביב.

עובר אורח: להגביל אוכלוסיה, זה בכלל... להשתלט עליה במשך שנים ולהגביל אותה זה ממש פשע בין לאומי, ממש פשע בין לאומי.
רוזין בישראת: לכולכם באל-חליל אנו יודעים על הטבח שקרה לכם במסגד איברהים (מערת המכפלה) ויש לנו תקווה שהכיבוש יפסק והחיים יחזרו למסלולם, ושתהייה מדינה אחת לכולנו.

מגיש: מזה שש שנים מעניקה ויצו ביום האישה הבינלאומי, את אות הקלון לAפרסומות הסקסיסטיות ביותר. השנה, זכתה באות הקלון הפרסומת למותג סנו ג'ט.

מיכל הלפרט: הסטריאוטיפים המקבעים את החשיבה שמקומן של נשים הוא במרחב הפרטי, בניקיון הבית ובטיפול בילדים מנציחים פערים ואי - שוויון מגדרי בחברה הישראלית ומקשים על נשים לפרוץ את תקרת הזכוכית.

מיכל רוזין: כל כך הרבה קשיים יש לנו בחברה שאיתן אנחנו מתמודדות ואיכשהו בפרסומות אנחנו חוזרות להיות במקום הכי סטריאוטיפי, הכי תדמיתי, הכי סקסיסטי.

מגיש: לקראת יום האישה, חודש המאבק לחקיקת חוק הפללת לקוחות שירותי זנות.

אלון מטריקין גולד: הפללה זה מודל חדש, המדינה הראשונה ליישם אותו הייתה שבדיה בשנת 99' וההנחה שלה היא שיש פה אקט של ניצול, ואם יש אקט של ניצול אז יש קורבן ויש תוקף.

עידית הראל שמש: נורבגיה הגדילה לעשות והיא מאמצת את האחריות הפלילית, על גבר שצורך זנות גם לא בנורבגיה, ובעקבותיה הלכה איסלנד ועכשיו אירלנד כנראה הולכת לאמץ.
קריינות: גם בישראל יש מגמה לצעוד אחרי מדינות סקנדינביה וזו הפעם השלישית שהצעת חוק להפללת הלקוח עולה על מסלול החקיקה.

מגיש: במרץ, עם נעילת מושב החורף של הכנסת, חוקק חוק המשילות, שהביא להעלאת אחוז החסימה. כבר אז, יצאנו לכנסת לשוחח עם חברי המפלגות הערביות בעניין הקמת רשימה משותפת.

חנין זועבי: סוגיית ההתאחדות היא סוגיה אסטרטגית והיא גם, אני חושבת, לטובת הציבור, אבל היא לא כתוצאה מחוק המשילות ומחוק העלאת אחוז החסימה שכופה עלינו את האיחוד.

אברהים צרצור: זה המתוק שיוצא מהעז, ננצל את זה עד הסוף, זה יכריח את המפלגות הערביות ללכת בכיוון של איחוד ולאחר הבחירות לכנסת כל אחד יפעל כראות עיניו.

מגיש: המגעים להקמת רשימה משותפת טרם הסתיימו.
באפריל התקיימו מאבקים חברתיים רבים, בהם מאבק המרצים מן החוץ במכללות, ומאבק פמיניסטי בדרישה ליצירת מרחב חברתי בטוח, מפני אלימות מינית. במסגרת קמפיין "מיליון ידיים לשלום" לתמיכה במהלך מדיני, התקיימה הליכה משותפת לשלום של ישראלים ופלסטינים. בתחום הסביבה, צוין יום כדור הארץ, בו בחנו את פריחתן של תחנות כוח מבוססות גז. בחודש זה גם נערכה הפגנה נגד מעצרו של העיתונאי מג'ד כיאל, שנעצר לאחר שביקר בלבנון.

רוזין בשראת: לפני שנה עיתונאי ישראלי היה בסוריה ועשה כתבה על המורדים ואף אחד לא עצר אותו. כל ערבי ישראלי פלסטיני במדינת ישראל הוא 'קייס בטחוני' בעצמו. כתב האישום נגדו שהוא ביקר במדינת אויב, זה האויב של המדינה, לא של הפלסטינים בארץ כי (עבור) הפלסטינים לבנון היא עוד מדינה ערבית שהם שייכים לתרבות ולכל החיים תרבותיים שלה.

מגיש: מסקר שפורסם בתחילת 2014 עולה כי רוב הציבור סבור כי הגזענות בחברה מופנית בעיקר כלפי יוצאי אתיופיה. תוכנית ממשלתית, בשיתוף הציבור, בשם "דרך חדשה" לגיבוש מדיניות קליטת יוצאי אתיופיה, עוררה את זעמם של בני הקהילה.

יאסו זללו: זה אותה תכנית, אין שום שינוי, אנחנו לא מאמינים בתכניות האלה, אנחנו לא מאמנים בהדברות הזאת שיש מול משרד הקליטה, זה לא אמור להיות ככה, התכנית הזאת היא תכנית המונית, בשביל לכסת"ח.

מלקם מקונן: החלום שלי? אני אגיד לך ככה, לא להתבייש. אני הולך למקומות ואני מרגיש שאני לא שייך.
יאסו זללו: מה שיהיה פה זה יהיה סיבוב נוסף לפנתרים השחורים, זה מה שיהיה, אבל הפעם הפנתרים השחורים האלה הם באמת באמת שחורים.

מגיש: בחודש מאי, התקיים טקס יום הזיכרון המשותף לישראלים ולפלסטינים, אליו מגיעים אלפי אנשים שמאסו בטקסים המיליטריסטיים בחסות המדינה וב"תרבות השכול" הישראלית.

נפתלי בנט: דמם שנשפך על רגבי האדמה מרווה את הארץ ומאפשר לה להפוך למה שהיא- גן פורח ומשגשג.

איציק אזולאי: במותם ציוו לנו את החיים, אנחנו חייבים לשרוד ולהמשיך לחיות, כמה שיותר.

אביבה פלקסר: " ציוו לנו את החיים", מה אתה מקשקש "ציוו לנו את החיים"? הם היו שמחים היום לחיות אתנו ואנחנו לא רצינו את זה.

אבנר הורוביץ: אני הרבה שנים, המון המון שנים לא הלכתי לטקסי יום זיכרון קונבנציונליים, ממלכתיים, כי הם מאוד הכעיסו אותי, ולא מצאתי את עצמי שם, גרמו לי זרות וניכור, ולפני חמש שנים הגעתי לטקס של 'לוחמים לשלום' ופתאום משהו נפתח, הרגשתי בית, הרגשתי שיש מקום שיש בו ערכים שאני מאמין בהם.

מגיש: מיד לאחר יום הזיכרון, ביום בו מציינים בישראל את יום העצמאות, יש מי שעבורם זהו יום אבל, נכבה. אז מה מפחיד את היהודים בציון יום הנכבה?

אחלאם שאהב: אחת הסיבות הבולטות היא שלפעמים להכיר בסיפור של האחר יכול לפגוע במטרות והמניעים הפוליטיים שהיו לכמה אנשים במיוחד בתנועה הציונית ובממשלת ישראל.

מיידה: הפחד הגדול שיהיה הרבה ניצולי נכבה וגם שהם ירצו את הזכויות שלהם.

ג'אד קעדן: נדמה לי שזה מפחיד כששומעים שהעם שלך גרם לאסון של עם אחר ולא מקבלים את זה פשוט.

מגיש: מעל רבע מיליון בעלי חיים עוברים ניסויים בייסורים בישראל, רובם מומתים בתום הניסוי. בחודש מאי, קיימו פעילים מיצג התנגדות לניסויים אלו.

אורי שביט: במהלך כל חודש מאי בעצם, מעלים למודעות הציבורית את נושא הניסויים בבעלי חיים, תחום חשוך ואפל, אולי אחת הפינות האפלות ביותר בחברה האנושית.

אורן בן יוסף: מי יודע מה באמת קורה שם? כמה צרחות נשמעות במעבדות הנסתרות מהעין ומהאוזן?

יונתן שפיגל: חברה בה מותר לעשות מעשים שכאלו, היא חברה חולה מיסודה. היא חברה שמתירה לחזק, רק מכוון שהוא חזק יותר, לרמוס את זכויותיו הבסיסיות ביותר של החלש.

מגיש: ביוני, לקראת חג השבועות, קיימה תנועת 269 מיצג יצירתי נגד תעשיית החלב.

סשה בוז'ור: בעיקרון כל נושא של צריכה של חלב הוא נושא די הזוי, שמגיע ממקום של שטיפת מח באיזשהו מקום. מה שאנחנו עושים אנחנו לוקחים יצורים, שמים אותם בכלובים כל החיים שלהם, מפרידים בניהם לבין הילדים שלהם, את הילדים שוחטים ואותם אנחנו שמים שם וחולבים כל היום, שלוש פעמים ביום, ואחר כך אנחנו שותים את זה וחושבים שזה טבעי.

מגיש: ועוד בחודש יוני, בסוף השבוע בו נחטפו שלושת נערי הישיבה גילעד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח, נערך ב-פרדיס אירוע נגד הגזענות, בו נפגשו מאות יהודים וערבים מרחבי הארץ.

נידאל עותמאן: לא קל, אני יודע שלא קל לחיות כי כל אחד רוצה בסופו של יום לגדל את הילדים שלו.
פחדנו אתמול בלילה בהכנות מהתגובה שיכולה להיות. הנוכחות היא מעל הציפיות וחשוב מאוד שהתשובה של הציבור היהודי הייתה שאנחנו בכל זאת מגיעים, אבל באותה שעה, באותה מידה אנחנו מבינים גם את אלה שלא הגיעו.

רחלה גורדון: מה שהולך במדינה מייאש אותי ביותר, אבל דווקא המפגש של היום, אולי הזדמנות כזאת תעשה משהו, אני לא יודעת, אבל צריך להאמין.

מגיש: מאות ישראלים הגיעו לביקור תנחומים בבית משפחת הנער הפלסטיני אבו ח'דר, שנרצח לאחר מציאת גופות נערי הישיבה.

גדי גבריהו: מי ששורף מסגד בסוף גם ישרוף בן אדם. ואנחנו דור שני של ניצולים, שהצירוף "להרוג ולשרוף" מעביר בנו צמרמורת. באנו לפה לחבק את משפחת אבו ח'דר, ולהגיד להם שאנחנו מתאבלים ביחד איתם, ומתביישים.

מגיש: המלחמה בקיץ, לוותה בתמיכה גורפת בציבוריות הישראלית. למרות התעלמות התקשורת המרכזית מכך, היו גם קולות שהביעו התנגדות למדיניות ההתקפית של הממשלה. הנה מקצת מאותם קולות.

רוני קידר: אני חושבת שהרבה מאלה שאתה שומע (אצלם) את ההתלהמות של המלחמה, זה אנשים שמצליחים לא לראות שם פרצופים. לראות שם רק את משגרי הטילים. ואז הם מדברים כמו שהם מדברים.

רובי דמלין: אני חושבת שאני שלמתי מחיר מספיק גבוה, אני איבדתי את הבן שלי, יש לי זכות להגיד להפסיק את ההרג. זה נורא קל לשלוח את הילדים של אנשים אחרים לצבא.

ליסה חנניה: נמאס לנו שמשתמשים בנו למלחמות פוליטיות, נמאס לנו מההסתה. אנחנו רוצים להגיד "לא, זהו, מספיק".

אסמא אגבארייה זחאלקה: כל המציאות של החיים בישראל שמבוססת על הפרדה בין יהודים לערבים, סופה תמיד מלחמה, סופה שנאה. להתחיל מגיל קטן מאוד לחנך את האנשים שהנה - ערבים ויהודים יכולים להיות ביחד, ויש להם הרבה מן המשותף ורק החינוך המשותף ורק החיים המשותפים יכולים לקרב בין שני העמים ולקרב את השלום ואת סוף הכיבוש.

מגיש: עם שוך הקרבות, נושא המאבק בעוני ודו"ח אלאלוף, שבו לכותרות, אך כצפוי, עלויות "צוק איתן", דחקו את יישום המלצות הועדה.

שרונה גואריהן: ביטחון זה לא רק מצב ביטחוני- מדיני, זה מצב בטחוני כלכלי, וזה כבר מתחיל להיות מצב ביטחוני- תזונתי, בסיסי לילדים שאין להם. ילד מפחד שמחר יעיפו אותו מהבית כי אין לנו איך לשלם שכירות, חבר'ה, תתעוררו!

מגיש: האם אנחנו יודעים ויודעות מהם רכיבי המזון שלנו? האם יש צורך לסמן מוצרים מהונדסים גנטית? ומהי בכלל הנדסה גנטית? דיון שהתקיים בכנסת במהלך חודש ספטמבר.

יונתן אייקנבאום: זה תוצרת של אוסם. מיוצר מתוצרת מהונדסת גנטית. זה מה שנמכר בצרפת ואנגליה, שם זה מסומן, פה זה לא.

חגית אולונבסקי: חברות מסחריות עשויות לרצות לסמן מוצרים כנקיים מחומרים מהונדסים גנטית, על מנת למכור יותר לציבור מכיוון שציבור שיראה חותמת של נקי מהנדסה גנטית אז הוא יחשוב שמדובר במוצר בריא יותר. לאו דווקא כך הדברים.

מיכל רוזין: ראוי שהציבור ידע, זכותי כציבור, כהדיוטה בציבור, שלא מבינה מדעים ולא צריכה להתעמק באופן הזה, זכותי לדעת ולהבין מה אני אוכלת ומה אני מכניסה לגופי. השקיפות פה היא חשובה מאוד.

מגיש: ועוד בספטמבר, מצעד בעלי החיים השנתי, נגד הדיכוי המתמשך של בעלי החיים במשקים, במעבדות הניסויים, בלולים וברחובות.

קריאות בהפגנה: צדק, חמלה, טבעונות!

אורי שביט: אנחנו חייבים להמשיך לצעוד יחד, להשמיע קול. לפעול ולעשות, לא לשתוק ולא לוותר, כי בעלי החיים סובלים עכשיו והם זקוקים לכל אחת ואחד מאתינו לצדם!

מגיש: "שתי מדינות - מולדת אחת" - יוזמה מדינית של פעילים ישראלים ופלסטינים שהתגבשה תקופה ארוכה בחוגי בית, יצאה לאור במפגש ציבורי ביפו.

אורן יפתחאל: היוזמה הזו שמדברת על שתי מדינות שיהיו שתי מדינות ריבוניות עם חוק ופרלמנט מצד שני בסגנון אירופה האיחוד האירופי בסגנון בוסניה, בסגנון הרבה מקומות. יהיה בהם חופש תנועה והקשר של כל האנשים מכל הצדדים לפה למולדת זה העיקרון הבסיסי שלדעתי פורץ פה את הדרך במבוי הסתום.

מירב אלוש-לברון: למרות הפחדים שגם אבי הזכיר אותם כרגע והשאלות והתהיות שעדיין יש לי, אני חושבת שיש משהו במקום הזה שהוא באמת נותן תקווה שהיא לא סתם תקווה סתמית כמו שהרבה מדברים עליה אלא היא משהו שנושא איתו איזו שהיא הבטחה פוטנציאלית למשהו ממשי, משהו שיכול לקרות.

מגיש: יוזמה זו אופטימית לגבי האפשרות לדו קיום מוצלח בין שני העמים, אך בשטח ניתן להבחין באירועים רבים של אלימות וגזענות. בדוגמה אחת, נתקלנו בנסיעה בתחבורה הציבורית.

נוסעת: זכותי שאף אחד לא יפתח את התיק שלי. אם שוטר בא לבדוק עם רישיון אז אני מסכימה. אם אתה לא מרגיש בביטחון אז תזמין משטרה, אם אתה לא מרגיש ביטחון אז תפתח תיק.

נוסע: אם יש משהו חשוד שיבדוק זה הכל.

נוסעת: חשוד?! מה זאת אומרת חשוד? תסביר לי מה זאת אומרת חשוד. חשוד מטפחת שלי? זה מה שמחשיד אותך? אז תרד. אז אתה חושד אז תרד.

מגיש: בחודש אוקטובר, בשיאה של עונת מסיק הזיתים, חקלאים פלסטינים רבים חוו אלימות, כריתה ושריפת עצי זית, והגבלה בנגישות חופשית לאדמותיהם.

אבו חאנאן: מתנחלים באים, שורפים את הזיתים, שורפים אותו. אין דבר שהם לא יעשו נגד הפלסטינים. הצבא אומרים: "אנחנו לא יכולים לעשות למתנחלים כלום". מי שיכול לעשות להם זה המשטרה, ומתי תבוא המשטרה אתה לא יודע.

כתב: אתה תוכל לספר לי על שריפת עצים?
איש ביטחון: תכבה את המצלמה ואני אספר לך.

מגיש: החלטת האו"ם 1325 קובעת כי יש צורך בייצוג שווה של נשים במוקדי קבלת החלטות, בכל הנוגע לקידום שלום, הפחתת אלימות ויישוב סכסוכים. בעקבות ההחלטה, נוצרה בישראל קואליציה רחבה של ארגוני נשים המקדמת תוכנית פעולה ליישומה. בנובמבר נערך דיון בכנסת בנושא, לאור "צוק איתן".

עליזה לביא: כל התהליך של בדיקת מבצע צוק איתן, הועדה שבוחנת – אין בה אף אישה. מי שבוחן, בוחנים, את המסקנות, את ההתארגנות, את הביקורת, את כל אותם דברים אלו גברים. רק גברים, למרות שאנחנו כמה חברות בוועדת חוץ וביטחון.

עדי גולדינר: ערכנו סקר שנועד לבחון איך הציבור תופס את הנושא של מעורבות נשים בתהליך המשא ומתן המדיני. רוב הציבור, 66% בסך הכל מסכים שמעורבות נשים מתחומי המומחיות השונים תתרום למשא ומתן המדיני וסבור שהמעורבות הזאת תעזור גם בבניית פתרון ארוך ובר קיימא.

מגיש: לאחרונה, החליטה ממשלת ישראל ליישם את תוכנית הפעולה של הקואליציה. בהחלט צעד משמעותי.
הדרוזים, עלו השנה לכותרות במגוון אירועים. נשאלת השאלה, מה אנחנו כחברה יודעים באמת על הדרוזים? עד כמה אנו ערים לקולות השונים בחברה הדרוזית, מעבר לסיסמא אודות ברית דמים בין העדה למדינה? בסדרה בת ארבעה פרקים, נגענו באותם נושאים הקשורים להפקעת האדמות, הפקעת הזהות ותנועת הסרבנות "אורפוד".

נימר נימר: כל ראשי מדינת ישראל מתרברבים ואומרים, הדרוזים הם אחים לנשק. אנחנו נחנקנו מהאהבה והחיבוק, שזה חיבוק טוב.

הדייה כיוף: הבנתי שבעצם הגיוס לצבא היה אחד האמצעים כדי להפריד את הדרוזים משאר הערבים.

סאמר עסקאלה: והבעיה של הדרוזים שמשרתים בצבא היא לא בעיה דרוזית, היא בעיה פלסטינית, שחלק מהפלסטינים משרתים בצבא הישראלי, שהוא פוגע ישירות בזהות הפלסטינית.

מגיש: בדצמבר, התקיימה לראשונה בישראל "ועדת האמת", בהשראת וועדות האמת והפיוס שהיו בדרום אפריקה.

ליאת רוזנברג: הרעיון המרכזי של וועדת אמת היא לחשוף את האמת אודות עוולות העבר ככלי מרכזי לתיקון ולקיחת אחריות על העתיד.

ספא אבו-רביעה: לקיים וועדה כזו בבאר שבע עם קהל יהודי וערבי ולתעד, לתת מקום ולאפשר לקולותיהם של בני ובנות דור 48 לבוא לידי ביטוי בפומבי זה משהו שהוא... לא חלמתי שזה יקרה.

מגיש: בתחילת דצמבר פוזרה הכנסת וישראל החלה להיערך לבחירות. היו כאלו שהציעו לבחור ישירות בבעלי ההון לראשות הממשלה, במקום להתיש אותנו במערכת דמוקרטית לכאורה.

אור לוסינגר: אנחנו היום מריצים את יצחק תשובה לקמפיין לראשות הממשלה, כחלק מהרצון כתא מגמה ירוקה להעלות את כל הנושא של הגז והמונופול על הגז שיש בארץ למודעות של כולם.

תומך במפלגת התשובה: אני מצביע כי יש כאן עניין של בחירה ישירה. למה להתעסק עם מתווכים וכל מני אנשים ביניים בכנסת, אפשר פשוט ללכת ולהצביע למי שבאמת מנהל את המדינה.

סטודנטים: התשובה-בראשות יצחק תשובה. נפתרים מהמתווכים, בוחרים בטייקונים.

אופיר זימן: הפתק שלי בקלפי - גזל. רק יצחק תשובה.

מגיש: רשימת "המחנה הציוני" של העבודה והתנועה, אפשרה לרגע לשאול, מה זה באמת ציוני ומה השם הזה מייצג.

אמיר גולני: לדעתי להיות ציוני זה קודם כל לתמוך ברעיון של מדינת ישראל בתור מדינה ליהודים.

יונה: זה אחד שאוהב את המדינה, לא רוצה לחלק שטחים.
רוני: לשרת בצה"ל.

מוחמד ביטאר: ציונים זה הגזענים האלו, לא?

עילם לשם: זה סתירה תמידית בתוך מדינת ישראל, היכולת שלנו להכיל מיעוטים וההתנגשות בין המדינה היהודית לדמוקרטית זה משהו שהוא בבסיס של המדינה והוא קונפליקט תמידי שמלווה אותנו.

מגיש: ירידת ערך הרובל העסיקה מדינאים וכלכלנים, אך כמו תמיד, האנשים הרגילים, נדחקו לשולי סדר היום הציבורי. הפנסיונרית שהגיעה לישראל לפני עשרים שנה והפנסיה הזעומה שלה נשחקה בחצי, ואפילו לא הצליחה לקבל זמן מסך.

פנסיונרית תושבת בת ים: אנחנו עושים את ההשוואה, אם בשער הדולר של 30, קיבלתי 1,200 שקלים, עכשיו אני מצפה לקבל 450. כי הבנק לוקח, זה לוקח. בטח, המשבר הזה שמתרחש ברוסיה מכה מאוד חזק על הפנסיונרים, כי יש גם כאלה שמקבלים פנסיה עוד יותר נמוכה משלי. אז הם יקבלו 150-200 שקל בלבד, זה מגוחך. אני לא מתארת לעצמי איך נחיה עכשיו, אני לא יכולה לדמיין את זה.

מגיש: עד כאן סיכום מהדורת "סדר חברתי" לשנת 2014. היו כמובן עוד המון נושאים שלא הזכרנו כאן, את כולם תוכלו כמובן למצוא באתר הטלוויזיה החברתית.

סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי – סיכום 2014

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס