תמלול הכתבה: סדר חברתי 9-10-2013
השבוע בסדר חברתי:
עובדי הקבלן חוזרים לסנטר.
הריסות חוזרות ונשנות בח'אלת מכחול שבבקעה.
הבחירות לרשויות בפתח - שיא במספר הנשים המתמודדות.
פאנל מתמודדים לרשויות בנושא עירוניות.
ביקורת על סיקור התקשורת פגיעות של ילדים.
"סדר חברתי" - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.
עובדי קבלן בסנטר
מגישה: השבוע, בשבעה באוקטובר, צוין היום הבינלאומי להעסקה הוגנת, שמטרתו העלאת מודעות להעסקה הוגנת של עובדים. בארץ, העסקה קבלנית, המונעת מעובדים ביטחון תעסוקתי ותנאים סוציאליים נאותים, היא עדיין מכת מדינה. השבוע, בדיזינגוף סנטר, ניתנה לאותם עובדים במה בתערוכת צילומים פרי יצירתו של דן חיימוביץ, שאורגנה ע"י הקואליציה להעסקה ישירה.
התערוכה מבקשת להציג את פניהם וסיפוריהם של עובדי קבלן מענפי המשק השונים.
אורנה עמוס: הרעיון מאחורי התערוכה, הוא בעצם רעיון לחבר את כל עובדי הקבלן למאבק משותף. אנחנו עושים את זה באמצעי של תערוכה, אבל הרעיון הוא לעשות חיבור בין עובדי הקבלן למאבק משותף.
רבקה ויטנברג: קבלן נתן לי משכורת בכל 15 לחודש במקום עד ה-9, במזומן, ללא תלוש שכר. זאת אומרת ללא תנאים סוציאליים. בלי ביטוח לאומי, בלי פנסיה, ובאחד החודשים אפילו בלי נסיעות. נאלצתי לתבוע את הקבלן.
אורנה עמוס: הארגונים שעברו בזמן האחרון להעסקה ישירה זה למשל עיריית קריית גת שהחזירו העסקה ישירה את עובדות הניקיון, למשל סמינר הקיבוצים שהחזיר העסקה ישירה את עובדות הניקיון והשמירה, ואנחנו רואים למשל את הקופאיות ברכבת שהוחזרו להעסקה ישירה. עובדי רשות העתיקות שהוחזרו להעסקה ישירה.
מגישה: הבחירה בדיזינגוף סנטר כמקום שמארח את התערוכה "שקופים", אינה מקרית והיא נעשתה מכיוון שהנהלת המקום קיבלה החלטה להעסיק את כלל העובדים באופן ישיר.
אלון פילץ: בסך הכל קלטנו סדר גודל של 80-90 עובדים, לעובדים האלה בעיקרון יש מנהלים והמנהלים האלה באמת אחראיים אליהם באופן ישיר, זה אומר שאם יש להם בעיה מישהו יכול להענות אליה, זה אומר שאם למעסיק יש איתם בעיה הוא לא רואה אותם כחפץ, הוא רואה אותם כאנשים שהוא צריך להסתדר איתם, לשכנע אותם, לאכוף עליהם. המצב הקודם הוא בעצם מצב שאף אחד לא אחראי על אף אחד, החברה נותנת לו התראה ,בפעם השנייה שאני עושה את זה יכול להיות שבן אדם ה מאבד את המקום עבודה שלו, עובד שלי ככל הנראה זה לא עובד כל כך בקלות. . אתה מרגיש אחראי והוא אחראי כלפייך.
ח'אלת מכחול
מגישה: ולאנשים שקופים נוספים. הכפר מכחול, המונה כ-120 נפשות ונמצא בצפון הבקעה נהרס לחלוטין לפני שלושה שבועות ע"י המנהל האזרחי. ניסיונות של הצלב האדום וארגונים הומניטריים להכניס ציוד ואהלים נבלמו על ידי הצבא, תוך שימוש ברימוני הלם. הנושא לא זכה לתשומת לב התקשורת עד לתקרית בין חיילי צה"ל לדיפלומטית צרפתייה, שהגיעה בשיירת סיוע לכפר. למרות ההריסה, תושבי הכפר מסרבים להתפנות מהמקום, וממשיכים במאבקם.
בורהאן בישראת : בשש עשרה לספטמבר פלש הצבא לחירבת מכחול בשעה בזמן שאנחנו והילדים ישנו בבטחה. וכוח של הצבא הרס את כל הבתים לחלוטין. כמו גל צונאמי.
נעמל בושראת יוסוף: זה בנוסף לאלימות וההשפלה שעברנו הבן שלי השפילו אותו והיה איש זקן שזרקו אותו מעל הגג של האוטו ופגעו בו.
יוסוף בשראת: יבוא גשם.. הכבשים יצטרכו להמליט, לא יודע מה נעשה?
תאפיק ג'אברין: וביקשנו צו שימנע מהצבא להרוס את המבנים שאנשים מתכוונים לבנות, כי כל אוהל שהיה נבנה לאחר שישה עשרה לספטמבר על ידי התושבים מיד בא הצבא והרס אותו ואמר לתושבים שאסור להם לבנות אפילו אוהל אחד ועליהם להתפנות מהמקום. ובית המשפט העליון נתן לנו צו שאוסר על הצבא לגרש את התושבים מח'אלת מכחול הוא אוסר עליהם גם כן, להרוס את המבנים. למרות שמדובר כאן בשטח פרטי בבעלות פרטית פלסטינית, שיש להם נסחי טאבו מזמן הירדן ואפילו מזמן הבריטים ואין מחלוקת על זה. לפני מספר ימים אפילו הגיעו לכאן כארבעים חיילים בשעה שתיים וחצי בבוקר, הרסו שלושה אוהלים ושרפו אחד מהאוהלים עם חבילות חציר, ואנחנו חשבנו שזה מעשה ברברי מעשה ברברי מעשה ונדליזים. אם התושבים, תושבי מכחול, לא היו עדים במו עיניהם למראה החיילים כשהם שורפים את האוהל וחבילות החציר היינו חושדים בתג מחיר.
מגישה: רוב הציבור כלל לא יודע שאזור הבקעה וצפון ים המלח הוא בכלל שטח כבוש. 85% ממנו אסורים לכניסת פלסטינים, וגם בשטח הנותר, אין להם אפשרות לבנות באופן חוקי, מכיוון שהמנהל האזרחי מסרב להכין תכניות מתאר. על פי נתוני בצלם, בשבע השנים האחרונות הרס המנהל לפחות 315 מבני מגורים בבקעה, 1,577 פלסטינים נשארו ללא קורת גג. ביום שישי הקרוב יתקיים ביקור תמיכה והזדהות בכפר, הסעות תצאנה מת"א ומירושלים.
רצות לרשויות המקומיות
מגישה: הבחירות לרשויות המקומיות תתקיימנה בעוד שבועיים. אחת המגמות יוצאות הדופן הפעם, היא הגידול הדרמטי במספר הנשים שמתמודדות על ראשות הרשויות המקומיות. על אף שהנתונים מאוד רחוקים משוויון, יש מי שכינו זאת "המהפכה הנשית", האמנם?
קריינות: בבחירות הקרובות מתמודדות נשים על ראשות רשויות מקומיות בלמעלה מ-40 ישובים. רבים מקווים שריבוי הנשים יסייע לקידום מעמד האשה ולחברה שוויונית וצודקת יותר. אבל האם מה שעשוי להיראות כמו פריצת תקרת הזכוכית אכן מאיים על ההגמוניה הגברית?
תושב ברחוב: אני? בטח, אני רק על הבחורות נעול. ... אני לא מעניין אותי לא יסעור, לא פדלון...
מיכאלה זידנר: מאוד רוצים אישה. עכשיו אני אומרת להם, חברים זה נורא נחמד ואני שמחה שאתם רוצים אותי בתור אישה. מצד שני, יש לי כל כך הרבה כישורים אחרים שבזכותם צריך להצביע לי, שאני לא רוצה שזה ייחשב כאילו אישה ובגלל זה מצביעים לה.
קריינות: האם מתמודדות נשים ראויות מפני שהן אינן נופלות ביכולותיהן ממקביליהן הגברים, או שאולי דווקא בגלל שיש להן איכויות ייחודיות בזכות היותן נשים.
עופרה פינקלשטיין: יש לי פה נקודות זכות ויתרונות רבים מעל מועמדים אחרים שלהם אין את זה. שגם לא קשורים לעניין המגדר.
שירלי רזניק-האוזר: תראה, מטעמים פמיניסטיים בלבד, אף אחת לדעתי לא עושה את זה. אבל רבות מהן, הסוגיה הפמיניסטית כרוכה חלק בלתי נפרד ברצון שלהן להתמודד, באג'נדה שלהן, בתכניות שלהן ליישוב. לא כולן אגב יכריזו על זה.
מיכאלה זידנר מבחינתי בקמפיין אני לא מדגישה את הנשיות שלי – היא קיימת, רואים את זה. אתה יודע, אני לא צריכה להאכיל את האנשים בכפית. עניין המגדר לא משחק תפקיד.
עופרה פינקלשטיין: אני חושבת שכל העניין של הפמיניזם יצטרף לדרך, על הדרך. אבל יחד עם זאת, כשכאישה את מוצאת את עצמך נלחמת על הלגיטימיות שלך להתמודד לתפקיד כזה, במרכאות, המסומן כתפקיד גברי לכאורה, כן, פה זה נכנס לתמונה ואין לנו ברירה אלא להתמודד עם זה.
שירלי רזניק-האוזר שאני חושבת שבחברה שבה אין למעל מחצית מהאוכלוסייה ייצוג במוקדי קבלת החלטות אנחנו קודם כל צריכים להביא נציגים של הקבוצה הזאת לאותם מקומות מבלי לבדוק בציצית של כל אחת מתוך הנחה שגם הציציות של הגברים שמכהנים בתפקידים האלה, ואנחנו יודעים את זה גם בפועל, הן לא טהורות. שכשנכנסות יותר נשים למוקדי קבלת החלטות, השיח משתנה, סדרי העדיפויות משתנים.
עופרה פינקלשטיין: אני פתחתי את הקמפיין שלי באיזה שהוא סלוגן שהיה שנוי במחלוקת, אבל הייתי מאוד שלמה איתו, , וזה בעצם עשה חלק מהעבודה. הסלוגן "תהיי גבר, הצביעי עופרה". ... המון נשים חיזקו אותי. מה שעמד מאחוריו בעצם זה האמירה שקודם כל, אני כאן, אני אישה. 15 שנים לא ניסתה לעשות זאת אף אחת הסלוגן הזה אבל נועד איפשהו זה היה ככה די לעורר את השיח הציבורי, או בסלון, גם לגבר וגם לאישה. וזה עשה את העבודה שלו.
קריינות: למרות מה שהוא בהחלט ציון דרך היסטורי עבור מעורבותן של נשים בזירה המוניציפאלית, נראה שיש עדיין כברת דרך עד ייצוג הולם. ראשית מפני שנשים מתמודדות רק בכ-40 מתוך 257 רשויות מקומיות. שנית, מכיוון שאין ייצוג לאתיופיות, חרדיות, ערביות וגם מקרב קבוצות גיל שונות. ב-22 באוקטובר הכדור עובר אל הבוחרים והבוחרות.
מגישה: נראה שלפחות עבור כמה מהמתמודדות, הלגיטימציה להתמודד כרוכה באימוץ של השיח הגברי הדומיננטי. אמנם חשוב שמספר רב של מתמודדות בסיבוב הנוכחי אכן ייבחרו, אבל המבחן האמיתי הוא כמובן, כמה מהן אכן יפעלו לקידום שינוי חברתי, עבור התושבות והתושבים כאחד.
מגדלים באוויר
מגישה: ועדיין עם הבחירות. מה מוביל עיר אחת להיות תוססת ובועטת ועיר אחרת למפורברת וחסרת מרכז שוקק. האם בניית מגדלים טובה לעיר הישראלית? כיצד מביאים להתחדשות עירונית במרכזי הערים? דיון על נושאים אלו ואחרים התקיים בשבוע שעבר בהשתתפות מתמודדים שונים לבחירות המקומיות.
ניצן הורוביץ: שאני רואה נתונים, שתל אביב היא השיאנית העולמית, בפער בין משכורות לדירה, זאת אומרת, כמה משכורות צריך בשביל לקנות דירה ממוצעת בתל אביב, שזה 200 עבור התל אביבי הממוצע, הנתון האמריקאי זה 60, בצרפת זה 70 בשבדיה זה 30. אנחנו מדברים על עיר כמו תל אביב על בניה של שמונה, תשע, עשר קומות במרכז העיר.
הלל שוקן: אתה לא יכול. אתה משמר אלף חמש מאות בניינים וכל מרכז העיר הוא הוכרז אתר מורשת עולמית של אונס"קו. כן,
ניצן הורוביץ: וראיתי איך בפרישמן דיזינגוף באמצע מרכז המורשת הרימו את המגדל הזה לפי איזה כלל עשו את זה? שולפים לי איזה תב"ע משנות ה-60 או ה-70 שעברו איזה 40 שנה, כל חיינו השתנו, כל צורת קיומנו כאן עברה שינוי, אבל זה אושר בשנות ה-60 אז זה צריך לעשות.
מגישה: לצד האתגרים שמעסיקים את התל אביבים, הופנתה ביקורת מהמתמודדת החיפאית, על כך שיתר הערים בישראל נפסדות, כתוצאה מהנהירה למרכז ובמיוחד לתל אביב.
עינת קליש-רותם: אני חושבת שהשיחה על תל אביב בלבד זה הסימן להתרוששות של כל שאר הערים בארץ. תל אביב היום, זו העיר היחידה במדינת ישראל – היחידה! זה שכולכם נחנקים בפה ומשלמים הון תועפות, קצת מגיע לכם, כי אתם לא עוזרים לנו בערים האחרות לחזור להיות ערים. חיפה זו עיר מדהימה ביופייה, עיר שעומדת רובה נטושה, החלק שלא נטוש הוא עני, ואנחנו עומדים לאבד את העיר הכי יפה בארץ בגלל שכולם נדחקו לכאן ושכחו להסתכל ולפקוח את העיניים, ואותי הדבר הזה מוציא מדעתי.
ילדים בסכסוך
מגישה: ולנושא אחר. למרות סימני השאלה הרבים שעלו כבר בהתחלה מהאירוע בו נפצעה הילדה בהתנחלות פסגות, לא היססה התקשורת הישראלית לאמץ את הכותרת "פיגוע ירי לאומני" עבור האירוע. הרטוריקה של הדיווח הייתה בתבנית סיקור של פיגוע מתגלגל, עוד לפני שאומתו הנתונים ויושבו הסתירות. החיבור של האירוע להרג החיילים בשבועות האחרונים אפשר גם אמירות כמו "גל פיגועים" או מתקפת טרור, בעוד שבין הכותרות נכתב כי אין כלל התרעות על פיגועים. אין ספק שהילדה נפצעה, ושילדים צריכים להשאר מחוץ לסכסוך, בכל מצב. אבל אם ניזונים רק מהתקשורת הישראלית, נדמה, שהכלל הזה נכון רק לגבי ילדים יהודים ישראלים. למשל, כמה ימים לפני התקרית בפסגות, איבד מוסב אל-סראחנה בן השש ממחנה הפליטים אל-פאוואר את עינו כתוצאה מירי חיילים, והפציעה של מוסב לא זכתה לסיקור בתקשורת הישראלית.
מסיק 2013 בפתח
ולפני סיום. עונת המסיק החלה וכבכל שנה יוצאת קריאה של פלסטינים לישראלים לבוא ולסייע במסיק הזיתים. החקלאים הפלסטינים, שפרנסתם תלויה במסיק, זקוקים לסיוע משתי סיבות עיקריות: האחת הגברת תחושת הביטחון אל מול האפשרות שמתנחלים יפגעו בהם, והשנייה, פשוט עוד ידיים עובדות, בשל מגבלות תנועה עקב גדר ההפרדה שחוצצת בינם לאדמתם. ניתן להצטרף ולסייע במסיק ברחבי הגדה בימי חול או בשבתות. ישנם מטעים אליהם ניתן להגיע גם עם הילדים. להצטרפות כבר השבוע, בקרו באתר של רבנים למען זכויות האדם.
עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!
סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 9-10-2013
הוספת תגובה לכתבה