תמלול הכתבה: מפגש למידה וחשיבה בנושא מתווה פראוור

ויויאן סילבר: אנחנו במבוכה מאד גדולה עם החוק ואיך לגשת לחוק?
ואיך בתור פעילים אקטיביסטים, מה אנחנו אמורים לעשות בשלב הזה?
החוק עבר את הקריאה הראשונה, אנחנו לקראת השנייה והשלישית.
האם בכלל יש מה לעשות?

סנדי קדר: אני רוצה לדבר בעצם על התשתית המשפטית שמאפשרת למדינה לומר שלבדואים אין בכלל זכויות בנגב, ובעצם לכן כל מה שניתן להם הוא לפנים בשורת הדין. והדבר הזה אנחנו קוראים לו במאמר, דוקטרינת הנגב המת . כלומר התפיסה שבעצם הנגב הוא מקו שאין בו זכויות קניין, אני ארחיב על זה. אני אדבר על המרכיבים של הדוקטרינה , בעצם יש שני מרכיבים מרכזיים: האחד הוא מרכיב משפטי והשני הוא מרכיב של גיאוגרפיה היסטורית, והם שניהם שלובים אחד בשני.

בעצם הדוקטרינה הזאת מבוססת על שני אדנים ששלובים אחד בשני: הראשון הוא אדן משפטי, שאומר שקרקע מתה כוללת כל מקום שנמצא מעבר לשניים וחצי קילומטר מהיישוב, שלא נרשם בשנת 1921, שלא הוכחה בו התיישבות ועיבוד לפני 1858 והקרקע הזאת שייכת למדינה , והמדינה מיישמת בעצם רציפות משפטית ממשטרים קודמים.
האדן הזה מבוסס גם על אדן של גיאוגרפיה היסטורית, שהבדואים היו נוודים שלא התיישבו ולא עיבדו כמעט את אדמות הנגב עד שנת 1921, לא הייתה להם מערכת קרקעות קבועה שמקנה זכויות, והם זכו בבעלות, אם בכלל כלומר למה שהם טוענים לבעלות, בכוח פלישות, בכוח שוד.
הבדואים לא קבוצה ילידה אלא מהגרים ממקומות אחרים מהתקופה האחרונה.
וכמובן ששני האדנים האלה תלויים אחד בשני.

לגבי הצעת החוק שיש בה דבר אחד לפחות שהוא טוב, שאי אפשר להתעלם ממנו, שזה שהצעת החוק מכירה בכך שכל מי שהגיש תביעת הסדר לא צריך להוכיח את זכותו. שזה דבר מאד משמעותי כי אם צריך לעבור דרך הבלגן האדיר הזה של כל המשוכות, הסיכוי של הבדואים לעבור את זה לפי הכללים הוא כמעט בלתי אפשרי.
הדבר הנכון שהיה לעשות, ואני כבר אומר את זה כמה שנים, זה ללכת לתהליכים לא משפטיים ולא פורמאליים, אלא תהלכי פישור, גישור, הליכים אלטרנטיביים.

עטייה אלעאצם: המדינה כשבאמת תכננה את התכנון של חוק בפראוור, קודם כל התעלמו בכלל מהבדואים, פראוור הכין את התוכנית ואנחנו יודעים שהוא בא מרקע ביטחוני, מובהק. עשה את כל התוכנית והכין אותה ואחרי שהכינו את התוכנית הם פנו לבדואים. אמרו "חבר'ה, יש לכם תוכנית מוכנה".
אחרי שאנחנו יורדים וקוראים את כל המסכים של פראוור, אז בכלל לא מדברים שם על ההתיישבות, מדברים על אכיפה. מדברים על תמורות, מדברים על דברים אחרים בכלל. לא מדברים על פיתוח היישובים הבדואים בכלל.
אז מה שאנחנו רואים בנגב, שאת באמת מקימים לחמש משפחות ישוב בלי בעיות.
אתם מקימים חוות בודדים על אלפי דונמים, בלי בעיות, אז אנחנו לא רוצים את המתכונת הזאת. אנחנו רוצים להתחיל 500 נפשות מגיע להם ישוב, אז בואו תכירו בכפרים האלה, אמרו: "לא, אנחנו לא נכיר בכפרים האלה בכלל."
במהלך השנים האלה, עם הלחץ וההתנגדות של האנשים, המדינה הכירה בכמה ישובים, אז למה אתם לא מאפשרים לתושבים של הכפרים האלה, שהכרתם כבר, לקבל אישור לבניית בית?
15 שנה אנשים מחכים, הם רוצים אישור לכפר מוכר, לא כפר לא מוכר. המדינה לא מאפשרת להם את זה. תוכנית אב שהכנו אותה והתוכנית הזאת מקצועית, שעבדו עליה אנשים בעלי מקצוע, אז בואו ניישם אותה בשטח, אנחנו מוכנים אין לנו בעיה. אתם לא רוצים את זה? יש עוד פתרון – תשבו עם כל הנציגים של כפר וכפר, אל תפתרו את הבעיה הזאת כמקשה אחת, תפרקו את החבילה הזאת, תפתרו את זה לפי פעימות.

נילי ברוך: במהלך השלוש-רבע שנים האחרונות עסקנו בהכנה של תוכנית אב אלטרנטיבית להכרה בכפרים הבדואים הלא מוכרים. זו עבודה שנעשתה כמו שאמרתי עם המועצה האזרית לכפרים הלא מוכרים, אנחנו עמותת במקו וארגון סידרה. התוכנית הזאת למעשה נשענת על התוכנית הקודמת של המועצה מ-1999 משכללת אותם, מעדכנת אותם מבחינת הנתונים, מבחינת היקפי האוכלוסייה, ומעוד היבטים שתכף אני אדבר עליהם.
תוכנית האב כוללת שני חלקים עיקריים: דוח שלב א' ודוח שלב ב', דוח שלב א' הוא בעצם יותר סקרים ונותנים, דוח שלב ב' הוא בעצם האסטרטגיה התכנונית שאנחנו מציעים, שנוגעת בשני היבטים מרכזיים של תכנון. ההיבט האזורי וההיבט הישובי.
העקרונות המרכזיים של תוכנית האב הם: השוויון ההכרה והרב-קיום, צדק חברתי.
תכנון עבור הקהילות ועמן על פי סטנדרטים מקצועיים, הכרה בכפרי במקום מושבים, התחשבות למעשה באורח החיים, ובמבנה החברתי במערכות הקיימות והם אלה שיתוו את כיווני הפיתוח בכפרים, הפרדה בין הקרקע או הסדר הבעלות על הקרקע לתכנון לזכויות התכנון, הגדרה של הכפר הבדואי כסוג ישוב ייחודי, כמו הקיבוץ המושב, הכפר הערבי, ושילוב הישובים הבדואים, של הכפרים הלא מוכרים במטרופולין באר שבע, וכינון של מרחב יהודי ערבי משותף.

אלי עצמון: כל הסדר צריך להיות בנוי על איזו שהיא הסכמה מסוימת, אתה לא יכול לבנות הסדר שהוא 70% אכיפה ו-30% הסכמה.
בנגב היום יש 220 אלף בדואים, לא 180, לא 200, ואני אגיד לכם איפה הפערים בנתונים. כל פעם שהורסים לבדואים מבנים, ולא מאפשרים לזוגות הצעירים להתחתן, הם שוכרים בתים ביישובי יהודים, הם משנים כתובת. כל הבדואים שנמצאים ביישובי היהודים הלא נספרים לצורך העניין.
אתם תראו שיש בסך הכל 200, 203 אלף בדואים בנגב, כי זה רק ישובי הבדואים והפזורה, שבטים. אבל כשאתה כמדינה אמור לפנות את האנשים, אתה לא יכול להסתמך על הנתונים האלה. אתה לא יכול להגיד שיש רק 40 אלף לפנות, יש 100 אלף לפנות.
החוק, אני מאד מקווה שהוא לא יעבור, אבל אם הוא יעבור אני בטוח שהוא לא ייושם, אין אפשרות ליישם אותו. כמעט בלתי אפשרי ליישום. המשמעות היא לקחת את כל הבדואים בנגב ולהפוך אותם לאויבים, להילחם בהם בכלים כמו שנלחמים. זה אומר שכל יום להרוס, משפטים, תדעו לכם שהיו 90% מעורכי הדין בנגב מתפרנסים מהפעולות האלה. והבדואים צריך לממן את זה, זה לא פשוט.

סנאא אבן-ברי: המציאות החברתית שבתוכה אנו חיות, הנשים הערביות הבדואיות בכפרים הבלתי המוכרים, אין ספק שמדובר באורך חיים בעייתי, שמשליך בצורה ישירה על הנשים. יותר מ-90% מהנשים הערביות הן מחוסרות תעסוקה בנגב, יש נשירה מבתי ספר בגובה של 60% מהנערות נושרות. ולכן ברור שלהמשיך ולגור בכפרים הבלתי מוכרים זה מאבק יומיומי שצריך למצוא לו פתרון. הא הפתרון נעוץ בתוכנית פראוור? לדעתי האישית כמובן, ולדעת רוב הקהילה, ברור שלא, פראוור יחמיר וישמר את מעגלי העוני.
עטייה אלעאצם: אנחנו נשתמש בכל דרך אפשרית בשביל לסכל את התוכנית הזאת. אם זה בהתנגדות פנימית, או גם כן לגייס את הצד הבינלאומי גם כן נגד התוכנית הזאת, כי התוכנית הזאת לא מקובלת עלינו.
אנחנו חושבים על כמה צעדים באמת, אם החוק הזה יישמו אותו.
קודם כל היישום שלו הוא בעיה למדינה, לא לנו. המדינה תצטרך להעמיס אותנו על אוטובוסים, על משאיות, לזרוק את האנשים, האנשים, אז יכריזו שזה אזור צבאי, יתחילו יריות, התסריט הזה כבר נכנס לנו לראש.
אז אנחנו אומרים ככה, הצעד הראשון המבוקש- מדברים שזה חוק, אומרים לנו תכבדו את החוק, דמוקרטיה זה, אבל מה עושים כשהרוב לא מתחשב בזכויות המיעוט? מה עושים כשהרוב בדמוקרטיה שלו דורס את המיעוט, בכלל לא משאיר לו שום זכות. אז אין לנו בררה אלא להתנגד לחוק הזה, אז אנחנו באמת יש לנו הצעה גם לחברי הכנסת הערבים. אנחנו חושבים על זה ברצינות. מה אתם עושים בכנסת? אתם נאבקים? בסדר. אתם נלחמים אוקי, אין לנו טענות נגדכם. אבל אתם לא יכולים לעשות כלום, הם אומרים לנו – " אנחנו לא יכולים לעשות כלום". אנחנו לא יכולים להעביר חוק אחד לטובת האוכלוסייה הבדואית הערבית, או למנוע חוק אחד, לדוגמא זה חוק פראוור, שיעבור נגד האוכלוסייה בדואית. אז מה נשאר לנו שם בכנסת?

סוף תמלול הכתבה: מפגש למידה וחשיבה בנושא מתווה פראוור

כתבות ווידאו חדשות מערוצי הטלוויזיה החברתית

  כתבות ווידאו שחבל לפספס