תמלול הכתבה: סדר חברתי 9-7-2013
מגישה: מציגה את כותרות המהדורה.
מגישה: סדר חברתי - מהדורת האקטואליה של הטלוויזיה החברתית.
בין ערד לבאר שבע
מגישה: בימים אלו מקדמת החטיבה להתיישבות הכפופה למשרד ראש הממשלה את "התכנית להקמת חבל התיישבות במבואות ערד" שבמסגרתה יוקמו עשרה יישובים כפריים, בין באר שבע לערד. התכנית, על פי משרד ראש הממשלה, נועדה למשוך אוכלוסייה משכילה מהמרכז לפריפריה ולהיות חלק מהחזון הציוני להפרחת הנגב. על פי המתנגדים, התכנית מסתירה מאחוריה גזענות, אפליה ובורות. השבוע התכנסו בבאר שבע תומכים, מתנגדים ובעיקר תושבי הנגב לדיון ציבורי שהראה שגם הנגב יודע להגיד את דברו.
דר' בתיה רודד: העיר לא נשאלת, התושבים לא קיימים, הצרכים שלהם אינם רלוונטיים להחלטות שנגזרות מלמעלה – אפילו אל תתנו לערד כלום, אבל אל תפריעו לה לחיות. אל תביאו אוכלוסיות חזקות לנגב. זה אדנותי, זה פטרוני, זה קולוניאליסטי אפילו. תחזקו את האוכלוסיות הקיימות כאן ובעיקר בערי הנגב.
פארס אבו עבייד: אם מדברים על יישובים כפרי-חקלאי או כפרי אחר אז זה בדיוק מתאים לאוכלוסייה הבדואית שמה. למה לא יקום עתיר וחירן יחד יהודים ובדואים, למה? מה קורה? מה חסר בזה? מה אסור? או רק צריך להפריד אוכלוסיות.
ראובן: אני חושב שזאת תכנית, לפי דעתי, הזויה - אין לנו תשתיות תחבורתיות, אין לנו בית חולים! סורוקה קורס! אף אחד לא דיבר על זה בתכנית.
מקסים אוקנין: אני אומר בנחרצות – זאת אחת ההחלטות החשובות והציוניות ביותר שממשלת ישראל קיבלה בשנים האחרונות. אנחנו, העיר ערד, תהיה עיר מחוז, תהיה עיר בירה של כל החבל הזה – זה יתרום לכלכלה בערד, זה יתרום לחינוך בערד וזה יהווה מוקד משיכה נוספת לתושבי ערד.
מגישה: לצד טענות המתנגדים והתומכים, יש המעריכים כי התכנית לא תצא לפועל מטעמי תקציב.
דר' ארז צפדיה: חבר'ה, זה הולך ליפול, תלכו לישון בשקט, זה לא יצליח כי ההיגיון של ההון יותר חזק מההיגיון הציוני של ימינו, אלא אם כן הוא הולך ביחד – ביזנס וציונות אין לך כאן. זאת תהיה הבעיה של התכנית הזאת.
מגישה: בין אם התוכנית תצא לפועל או לא, הגיע הזמן שהממשלה תשקיע בתושבי הפריפריה ובערים ויישובים הקיימים במקום לשחק בתופסת על ההרים הצהובים שבדרום. ומי יודע, אולי בסוף עוד הנגב באמת יהיה פורח ואטרקטיבי.
קוראים לי רייצ'ל קורי
מגישה: בימים אלה מועלת ההצגה: "קוראים לי רייצ'ל קורי" המבוססת על יומניה של רייצ'ל, צעירה מוושינגטון. ההצגה מחזירה אותנו לחורף 2003 ברפיח, שם הורס צה"ל בתים של מאות פלסטינים. למאבקם של התושבים מצטרפים צעירים מכל העולם וביניהם פעילי תנועת הסולידריות הבינלאומית ה – ISM. רייצ'ל קורי, פעילת ISM, נמחצה למוות במרץ 2003 על ידי דחפור ישראלי בניסיונה להציל בית פלסטיני מהריסה.
מתוך המחזה: קוראים לי רייצ'ל קורי. נולדתי ב-10.4.1979. באולימפיה, וושינגטון. לאמא ואבא שלי – קרייג וסינדי קורי. אח – כריס, אחות – שרה, וחתולה ממש זקנה שקראו לה פיבי.
ארי רמז: מה מביא ילדה דווקא לכאן, למה דווקא לכאן, למה מכל המקומות בעולם, כאן זה המקום להתחיל לתקן את העולם, דווקא מפה, מה זה אומר עלינו, ואיזו מן אישיות יוצאת דופן, אישיות שמסוגלת להדרס על ידי בולדוזר.
מתוך המחזה: אני מקווה לראות עוד ועוד אנשים שמוכנים להתנגד לכיוון שבו העולם שלנו הולך. כיוון שבו החוויות האישיות שלנו לא רלוונטיות. שאנחנו פגומים. שהקהילות שבהן אנחנו חיים לא חשובות. שאין לנו השפעה, שהעתיד כבר הוכרע מראש.
ארי רמז: מישהי שרוצה להאמין בטוב האנושי, רוצה להאמין ביכולת של בני אדם להיות אמפתיים אחד כלפי השני, סולידריים אחד עם השני, ופתאום היא מגלה... היא מנסה להבין – אז למה לא כולם כאלה?
סיוון קרצ'נר: היא לא הייתה מאוד פוליטית בצאתה לדרך, אלא מאוד אמפתית לבני האנוש ולחברה. היא רצתה לתרום מעצמה ורצתה להיות משמעותית. לא בהכרח ממקום פוליטי פרו-פלסטיני או אנטי-ישראלי.
מתוך המחזה: נראה לי שהכלל היחיד שאני יכולה לזכור היום יכול להיות כלל טוב לחיים – כולם צריכים להרגיש בטוחים. בטוחים להיות עצמם, בטוחים פיזית, בטוחים להגיד מה שהם חושבים. פשוט בטוחים.
ארי רמז: היא יוצאת לדרך בחוסר נוחות של "משהו מרגיש לי בעולם הזה מקולקל ואני רוצה להבין מה." אז היא יוצאת עם משימה של להבין מה מקולקל בעולם הזה, "אז אני אלך למקום הכי מקולקל", ומה שנתפס בעיניה הכי מקולקל באותו רגע, היה עזה. והיא עוברת דרך מאוד קשה עד ש...כמה ימים לפני שהיא נהרגה, היא מצליחה להוציא את ה...מילה מאוד קשה, היא אומרת...
מתוך המחזה: הדבר הזה שאנחנו משלמים עליו כאן הוא רוע אמיתי.
סיוון קרצ'נר: היא התעסקה בבני אדם שכלואים בתוך הסיטואציה הזאת, וסובלים. ועל זה, בעיניי, אין ויכוח.
מתוך המחזה: אני פשוט נדהמת מהיכולת של אנשים לשמור כאן על מידה כל כך גדולה מהאנושיות שלהם, למרות הזוועה האדירה שמתרחשת בחיים שלהם והנוכחות הבלתי פוסקת של מוות מסביב. אני חושבת... אני חושבת שקוראים לזה כבוד עצמי.
ארי רמז: היא באה ואמרה: "יש איזו שהיא אמת בסיסית אנושית, שחינכו את כולנו על ברכיו, והוא לא מתקיים משום מה, ואני פשוט צריכה להראות לאנשים את הדרך." זה מבחינתה מה שהיא עשתה. היא סמכה על המין האנושי, אפשר לראות את זה ב... על הטוב הבסיסי שקיים באדם, האופטימיות שלה היא יוצאת דופן. זה הדבר יוצא הדופן שבה.
מתוך המחזה: במידה כזאת או אחרת, כולנו ילדים שסקרנים לגבי ילדים אחרים. ילדים מצרים שצועקים לעבר אישה מוזרה שנודדת לכיוון הטנקים, ילדים פלסטינים שנורים על ידי הטנקים כשהם מציצים מאחורי קירות בשביל לראות מה קורה. ילדים מכל העולם עומדים עם באנרים מול הטנקים, ילדים ישראלים – בתוך הטנקים! לפעמים צועקים, לפעמים מנופפים לשלום. על רובם נכפה להיות כאן.
מגישה: ההצגה "קוראים לי רייצ'ל קורי" זכתה בציון לשבח בפסטיבל 'תאטרונטו' להצגות יחיד, אך בימים אלה מתרחשת סערה פוליטית סביב העלאת ההצגה בתאטרון החאן בירושלים. אמנים רבים זועמים על איומי העירייה לחבל בתקציבי התאטרון, במידה ותועלה בו ההצגה. בהחלט סיבה טובה לרכוש כרטיס, ולהגיע לתאטרון החאן בסוף חודש יולי.
קדום - שנתיים למאבק
מגישה: בשבוע שעבר התקיימו חגיגות בכפר הפלסטיני קדום שבאזור שכם. בחגיגות, ציינו התושבים שנתיים למאבקם נגד סיפוח אלפי דונמים מאדמתם להתנחלות קדומים, ונגד חסימת הגישה המרכזית לכפר ע"י הצבא.
מגישה: בנובמבר 2010 קבע בית המשפט כי יש לפתוח את הכביש הראשי לתושבי קדום, אולם, הצבא ממשיך לחסום את הכביש, דבר שהביא את התושבים למאבקם העיקש.
השבוע הרשו לעצמם התושבים לשכוח לכמה שעות את שגרת הדיכוי, העוני, גזל האדמות והגבלת חופש התנועה.
מגישה: כך נראה המאבק בקדום בשנתיים האחרונות: צבא המסתער על הכפר עוד בטרם ההפגנה מתחילה, מנגד עומדים התושבים, חלקם ילדים, כשבידיהם אבנים.
התושבים לא נסוגים מול המתקפה ומשיבים אבנים לעבר מקורות הירי.
מגישה: המאבק בחיילים קיבל ביטוי גם בחגיגות, שם ערכו הנערים מיצג המדמה את המאבק שלהם בכובש. התמונות הללו אולי יהיו קשות לחלק מהצופים, אבל זו הצצה חשובה אל המציאות בה חיים תושבי הכפר.
צעדת אבל חברתית
מגישה: ולסיום. לפני שנה הצית את עצמו משה סילמן במהלך הפגנות המחאה החברתית.
קבוצות המאבק של "המעברה" ו "הלא נחמדים" מזמינות את הציבור הרחב לצעדת אבל וזעם מגן התקווה בת"א אל רחוב קפלן 5, הנקודה שבה הצית את עצמו משה. סילמן אינו "טרגדיה אישית" כפי שכינה אותו ראש הממשלה, אלא טרגדיה של מדיניות הממשלה עצמה. לבקשת המארגנים - הביאו נרות ובואו בבגדים שחורים.
מגישה: עד כאן "סדר חברתי" להפעם, נתראה במהדורה הבאה!
סוף תמלול הכתבה: סדר חברתי 9-7-2013
הוספת תגובה לכתבה